טוב, אז היום לשם שינוי אני אכתוב על נושא שמאוד הרגיז אותי, והרגשתי שאני חייב לשתף.

אז ככה. ביום ראשון עלתה לאוויר העונה השנייה של הסדרה "האי", מאת גיורא חמיצר.

כבר בהתחלה הרגשתי שמשהו לא בסדר... כל הדברים שהוזכרו שם היו מאוד מוכרים לי. ואז פתאום קלטתי, וזה נפל עליי במן "בום" כזה. הכותב, גיורא חמיצר, בעצם מחקה דברים שקרו בשואה. התבלבלתם? תנו לי להסביר מההתחלה.

הסדרה עוסקת ב"מסעות בזמן", והגיבורים שלה הצילו כביכול את העולם. בגלל שהם חזרו מהעתיד להווה, הם עשו משהו ששינה את כל ההיסטוריה ויצר ישראל פוטנציאלית שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים. הישראל הזאת, מכריחה את כל האנשים החיים בה לשאת מן ברקודים מוזרים כאלה על העורף - ומי שנמצא בלעדיהם, מת. כן כן, שמעתם נכון. הברקודים, לפי הבנתי, מתייחסים למספרים שנאלצו היהודים לחרוט על ידיהם בתקופת השואה. וזה ממש, אבל ממש לא הכול.

כל מה שקורה בישראל הפוטנציאלית הזו, מזכיר מאוד את מה שהיה בשואה. השוטרים לבושים בבגדים שמאוד מזכירים את הלבוש של השוטרים הנאצים, הם מאוד אכזריים ופועלים בשיטה "חלקה" לכאורה.

הוזכר כמה פעמים בשני הפרקים ששודרו שהשלטונות מנסים שהאזרחים ידעו כמה שפחות, והם רוצים אותם כמה שיותר "מטומטמים" על מנת שיוכלו לעשות מה שירצו. ונוסף לכל - האדם היחיד שהם מוצאים לא מסומן, דומה מאוד לאיך שתוארו היהודים בשואה. אז אני שואל את עצמי, מה הוא מנסה לעשות פה בדיוק, גיורא חמיצר? הוא מנסה לעשות מן "ביקורת חברתית" כזו? באמת מצאת איפה לעשות אותה. זאת סדרה שצופים בה גם ילדים מאוד קטנים, והיא מעבירה מסרים מאוד שליליים.

ומה שאני הבנתי מכל הסיפור הזה, הוא שבעצם יוצר הסדרה אומר שבתנאים מסויימים היינו יכולים להפוך לכאלה. אז אני שואל את עצמי, איך אדם שחי במדינה הזאת יכול להגיד דבר כזה? איך אפשר להפוך דבר כל כך נורא כמו שקרה בשואה, למשהו שיכול לקרות במדינה שלנו? אני ממש לא מבין את זה. הייתי מאוד שמח להגיד לו את זה איכשהו, אם הייתה איזושהי דרך.

אני מקווה שגרמתי לכם לחשוב קצת, לשם שינוי ^^ אני מקווה שבקרוב פוסט רגיל.

אורן.

אז, כמה זמן לא עידכנתי נורמלי? על השאלה הזאת תהיה תשובה רק אם תגדירו מה זה "נורמלי". אני אישית ממש אהבתי את פוסטי התמונות הקודמים. נהניתי לעשות אותם, ונהניתי לקרוא אותם. הם היו מן... אתנחתא כזאת, מכל הרצינות שתקפה את הבלוג מאז שהוא חזר. טוב, עם כל כך מעט קוראים ועדכונים לא נראה לי שאפשר להגיד שהוא חזר. אבל היי, מי צריך הגדרות?  

~זהקומפרידמקוריאזשתקו~

אז... קצת על היחס שביני לבין הבלוג הזה. משהו השתנה באיך שאני מרגיש עם הדבר הזה בזמן האחרון.

משהו בי התחיל לשנוא אותו, ממש להרגיש כאילו הוא לא שייך לי יותר.

הרשימות, העיצוב, הכל... אני כבר לא מרגיש שהם מגדירים אותי כמו שהייתי רוצה שתראו אותי. השתניתי.

אבל הבלוג לא השתנה איתי... הוא נשאר אותו דבר. למרות ששיניתי עיצוב מדי פעם וכאלה, האמירה של הבלוג הזה כמעט אף פעם לא השתנתה - היא תמיד הייתה נורא ילדותית.

אני מחפש משהו... משהו שישנה את הבלוג לגמרי. בא לי להרוס הכל, למחוק את כל הרשימות, ולהתחיל מחדש.

למה לא, בעצם? יש דברים שגורמים לי להירתע מזה. אבל אני רוצה לעשות את זה, ומרגיש שזה ממש יעשה לי טוב. 

אני צריך להתחיל לעבוד על זה. 

~זהקומפרידמקוריאבלעשיתיאותוכבראזשיניתיקצת~

ועכשיו, לכותרת כמובן. אני מרגיש שאני זקוק לפוסט הזה כדי לסדר לעצמי את הראש, להבין עם עצמי מה אני חושב, מה אני מרגיש, איפה אני נמצא. 

אבל מה שמעצבן זה - שיכול להיות שמחר, כל זה כבר לא יהיה נכון. התקופות של הדברים כל כך קצרות שכבר אי אפשר לדעת מה יכול לקרות שישנה את הכול לגמרי. אבל אולי הפעם, זה ישאר קצת?

אני מתחיל להבין מי הם האנשים שאני רוצה בקרבתי, ומי האנשים שפחות. וזה יוצר המון בעיות, המון דילמות והחלטות שאני צריך לעשות. עם להיות יותר, עם מי פחות. ברור לי לאיזה צד אני יותר מתחבר, מאוד ברור לי. אבל מצד שני... יש משהו דווקא באלה שאני פחות מתחבר לדרך שבה הם מתנהגים, שפותח אותי יותר, שמאפשר לי להוציא דברים שלא הייתי יכול עם אחרים.

ולשלב? לשלב זה נורא קשה. כשכל אחד מהצדדים מושך אותי להיות יותר איתו, תמיד יוצא שמקפחים, שלא תמיד מתייחסים. ולמרות שאני מנסה להגיד לעצמי שמעמד חברתי לא מעניין אותי בכלל - באיזשהו מקום הוא מעניין את כולם. וכשנפתחת לי האפשרות לשנות את המעמד החברתי שלי, זה נורא מפתה... אפילו אם אני לא הכי מתחבר. אז מה אני עושה? אני קצת שם, קצת פה. כשנמאס לי מאלה, אני הולך לאלה. ודי טוב לי ככה, האמת. אני לא יכול להגיד שהכל מעולה, אבל אני גם לא מתלונן.

אבל אתם יודעים מה? חפיף. בכל מקרה, אני לא נמצא הרבה לא עם אלה ולא עם אלה... אני נמצא איתכם.

"החבורה", כן. כמה שהשם הזה נשמע מטומטם שחושבים עליו. אבל אין מה לעשות, התרגלתי. ככה היא תקרא לעולמי עד.

למרות שיש שם כאלה שאני מתחבב עליהם וכאלה שפחות, אני כן מרגיש שייך, שייך ופתוח. וחשוב יותר - באמת כיף לי. אני באמת נהנה, באמת צוחק כשאני רוצה לצחוק, ול כשלא נעים לי. אני לא מנסה להרשים, ולא מנסה להיות מי שאני לא. ולמרות מה שכתבתי... הבנתי שטעיתי. אני לא אמצא טוב יותר ממכם, בגלל שאני פשוט... בוגר יותר מבני גילי. אני כבר בקושי יכול להתחבר איתם. מה לעשות, התבגרתי מהר... אולי בזכותכם.

ועכשיו, כשגם זה קרה... טוב לי הרבה יותר ממה שאני זוכר בתקופה האחרונה. בהצלחה עם לגלות מה זה "זה".

יש עוד הרבה מה להוסיף, אבל אני לא אוסיף יותר. זהו, לעת עתה. אני מקווה שמישהו בכלל יטרח לקרוא את זה

אורן.

עריכה: כן, עיצוב חדש. כן, הוא לא קשור לחיים. כן, עידכנתי את הרשימות. כן, עשיתי רשימת מלונקקים.

מי שלא תהיו, רוצים להצטרף? P: