אני לא יודעת אם הזכרתי את זה כבר....
אבל אני עושה השנה בשבט כפל תפקידים
ראשגדית ו' +מדריכת צמי"ד ואחראית על זה בשבט.
אחרי מאמצים רבים המסע או יותר נכון פרוייקט צמי"ד יוצא לפועל גם בדימונה.
אחרי ימים של לנסות להשיג את מנהלת בית הספר של חינוך מיוחד השגנו אותה אתמול וישר מיהרנו לסגור איתה פגישה.
הפגישה הייתה היום ב-12:00 בול בצבר
איך שהגנו הלב שלי דפק בדיוק כמו בשנה שעברה עוד פעם כמו כל בנאדם היה לי קשה להתעלם ממה שהם הפגינו הם היו מאוד חמים וחמודים אבל היה לי קשה.
כשנכנסנו למנהלת חצי מהשיחה שתקתי ורק הקשבתי פחדתי לעשות טעויות או רושם רע על הפגישה הראשונה
אבל כשיצאנו מחדר המנהלת והלכנו לראות את הארבעת הילדים שאיתם אנחנו נתחיל שהם רק בנים דרך אגב .
הרגשתי טוב זכרתי אותם עוד משנה שעברה והרגשתי שזהו שפחד זה דבר טבעי אבל אני לא הולכת לוותר על אף שניה איתם
הם מדהימים שחבל על הזמן.
יש לי קצת בעיה עם המלווה ששמו לי כלומר בזמן האחרון פשוט לא נעים לי להגיד אבל היא לא הכי מתאימה לזה...
וזה קצת מפחיד אותי שזה יפול.
בקיצור בעוד שבוע וקצת אני אחזור לשם ויהיה איתם וניראה איך משם זה ימשך
אז תכירו את גדוד נחשון החדש בשבט שגיא צופי דימונה לשנת 2009-2010
ובואנה הרגים אותנו ביא' מזה החוסר התחשבות הזאת?!?!?!?
זה מרגיז.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
