|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
3 חודשים אחרי הסערה.
טוב, אני יודע שבתחילה הבטחתי שאני ארשום הרבה פוסטים ואעדכן כל שבוע,
אבל לא יצא, ואני מצטער על זה, אבל אני אנסה לעדכן אתכם בכל מקרה שקרה ב3 חודשים
האחרונים, ושוב, אני אנסה לעדכן בתדירות גבוהה יותר.
טוב, אז למי שלא קרא את הבלוג שלי, לפני 3 חודשים המצב הנפשי, הפיזי והמשפחתי היה
מאוד קשה, וסיימתי את הבלוג עם רגע של אופטימיות.
קודם כל אני אפתח בדברים אופטימיים, הייתה לי יום הולדת 18, אם כי באותו היום של היום הולדת
לא עשיתי כלום [כל החברים היום בבסיס ואלה שלא היו בבסיס לא היו בבית], אבל ביום שישי עשיתי
חגיגה נורמלית.
אז כן, חלק מהנושאים שעליהם דיברתי הסתדרו, הצבא דחה לי את הגיוס לפבואר [אחרי תהפוכות
וכל מיני שינוים דבילים], אבל, אני לא קרבי יותר [לא הורדתי פרופיל], כחלק מהמשא ומתן שלי עם
הצבא יום אחד הם צלצלו אלי ושאלו אותי "האם אתה רוצה הזמנה ליום סיירות? אם כן, אתה חייב לחתום
על קרבי" ואני אמרתי שאני לא מוכן לחתום על קרבי ושאלתי לאפשרות השניה שהיא הייתה להתגייס לכלל
צהלי, אז בחרתי את האפשרות השניה [למי שרוצה לדעת את כל העניין עם הצבא שיקרא קטעים קודמים].
אז אמא שלי כבר לא מודאגת בקטע של הקרבי, אבל עדיין יש קצת מלחמות עם הצבא על זה שלא
קיבלתי מנילה לכלל צהלי, ועכשיו מאוחר מידיי ללכת למיונים.
בהקשר המשפחתי, אני ואבא שלי התקרבנו הרבה יותר ממה שהיינו אי פעם, הוא כל הזמן מזמין
אותי להסיע אותו לכל מיני מקומות, ואנחנו מבלים ימים שלמים ביחד, אבל אין ספק שהדבר הכי
קשה היה לפני כמה ימים, היה ריב קשה בין אבא שלי לאחותי, אחר"כ בין אחותי לאמא שלי ואחר"כ
בין אמא שלי לאבא שלי, ואז בסופו של דבר בין אחותי לביני, ובו נזרקו מילים קשות שבסופו של
דבר גרמו לכך שאמא שלי סילקה את אחותי מהבית [עכשיו היא תיהיה אצל האבא], ולהגיד לכם
תאמת, זה לטובה, אמא שלי ואחותי אף פעם לא הסתדרו יותר מידיי, וזה בעיקר בגלל שכאשר
הם היו רבות, אחותי היתה פונה לאבא שלי לתמיכה, ואז הוא ניהיה למין כנף שמגינה עליה
מכל הריבים שהיו לה עם אמא שלי, דבר זה גרם לכך שהיא לא כיבדה את אמא שלי כמו שצריך
לכבד אמא, ולעומת זאת כל דבר שאבא שלי היה אומר זה קודש קודשים, ואני משער שמי
שההורים שלו גרושים, יבין כמה זה יכול להיות בעייתי כאשר כל אחד מבני הזוג מידיי פעם ופעם
מגדף את האחר, הבעיה באחותי שהיא הייתה מושפעת מכל הסיפורים שאבא שלי היה מספר על
אמא שלי, בעוד שאני הייתי שומע הכל אבל לא מושפע, הבנתי שזה חלק מהטבע האנושי, שההורים
גרושים, פתאום הם מתחרים אחד בשני מי הורה יותר טוב, ואצלנו במשפחה זה היה מחולק
טוב טוב לשני חלקים, אמא שתמיד תמכה מבחינה רגשית אך השכר שלה היה נמוך, ואבא עם
שכר גבוה, שהיה נותן מבחינה כספית את כל מה שהיינו צריכים, אבל מה שאחותי לא יודעת,
זה הכמות פעמים שנכנסתי איתו לעימותים או לעימותים בינו ובין אמא שלי בשביל לקבל כסף,
שבין השאר הוא היה אומר לי שהוא רוצה לעזוב את כל, אותנו [אותי ואת אחותי] וזהו, לצאת
מכל התחייבות, אחותי אף פעם לא היתה נכנסת איתו לעימותים כספיים, בגלל שאני הייתי "השליח".
בכל מקרה, לפני כמה ימים הייתה את השיחה הכי מוזרה שאי פעם שמעתי בין אמא שלי לאבא שלי,
אחרי הסערה העצומה שהייתה, אבא שלי צלצל כדי לבקש "שלום", ז"א שהוא רוצה שהיא והוא ידברו
בלי צעקות ועצבים, על ההמשך, שניהם הסכימו שזה לא יכול להמשיך ככה...
"...Sure, if we change our perspective
I'm certain, I would change today
I'm certain, it will change our ways
when things fall in to place
I want you to lead me
Take me somewhere
Don’t want to live in a dream one more day..."
| |
 אז... יומני היקר? בלוג פתיחה.
אז זהו, אחרי שימוש קליל בנייר לשם כתיבה, החלטתי להשתדרג :)
אז מה? מה עושים פוסט ראשון? אני אתחיל בכך שאני אציג את עצמי:
השם כרגע לא חשוב, בהמשך אם מישהו / מישהי ירצו ליצור איתי קשר, זה יהיה בדרך פרטית יותר.
אני בן 17.5, לפני גיוס (AKA סיימתי לימודים), הורים גרושים, בהחלט לא ערס....
בכללי, אני אדם דיי מופנם (לאו דווקא חברתית) אלא בדעות שלי, אני לא אדם אסרטיבי.
מה שגורם מידיי פעם ופעם למין "התפרצות זעם", שגם היא, דרך אגב, לרוב פנימית, אף אחד לא שומע או רואה,
אבל בפנים אני מתפוצץ, מה לעשות, אני אדם שמחפש "שלום", לא מחפש לריב.
אני לא אדם של "פוזה" אני מציג את עצמי בדיוק כמו שאני ולא מתכופף למוסכמות החברתיות.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא כזה שונה מכל אחד ואחד מכם, אבל יש לי עקרונות שעליהם אני עומד
גם בחברה (לדוגמא: אני לא אעשן נרגילה או סיגריות, גם אם יהיה עליי לחץ חברתי אדיר).
חלק מהזעם הפנימי שלי מובע ע"י המוזיקה שאני שומע (לא, אני לא שומע Cannibal corpse וכאלה)
אני אוהב לשמוע רוק, פאנק רוק, מטאל וכל מה שקשור לסגנון הזה, בעיקר בגלל שני דברים:
- קודם כל, אין כמו צעקות בשיר מידיי פעם בפעם, ובכלל בחיים, תצעקו... זה משחרר.
- אין כמו גיטרות חשמליות, לפעמים אני שומע רק אינסטרומנטלים (רק מוזיקה, בלי שירה) כי זה
מרגיע.
אחת השאיפות (שאיפה, לא מטרה) המשניות שלי בחיים זה לנגן טוב על גיטרה חשמלית, כרגע התחלתי בזה
מנגן על גיטרה קלאסית כבר חודש בערך.
אז כן, יש לי פרופיל 97 קב"א 56, מיועד לקרבי...
האם אני רוצה קרבי? אממ... שאלה קשה, אני לא בדיוק יודע מה אני רוצה לעשות ב3 שנים הקרובות,
מן הסתם אם אני מסתכל על ההחלטה כהחלטה משפחתית, הייתי אומר לא מוחלט, לחשוב על זה
שאמא שלי ואחותי (האבא הוא לא בדיוק רואה אותי יותר מידיי) ידאגו כל יום במשך 3 שנים זה הרגשה קשה
גם בשבילי.
אבל אם אני אחשוב טיפה אגוצנטרית, האם אני רוצה קרבי? עקרונית, אני אומר למה לא?
אכן, הצבא זה לא משחק, אבל מה רע בקצת כושר, ללמוד להיות "גבר", להתמודד עם דברים שבחיים
האזרחיים אני אף פעם לא אתמודד איתם, משמעת, אחריות?
אז יש אנשים שאומרים שאתה מעלה את הסיכון למוות בזה שאתה הולך לקרבי... אבל אני מאמין דיי הדוק
בגורל, ובזה שהגורל כתוב מראש לכל בן אדם.
יש הרבה מאוד דוגמאות ל"נסים" שמוכיחים את הטענה הזאת, לדוגמא הייתה תאונת דרכים שבה שתי
מכוניות נכנסו חזיתית אחת בשניה באחת המכוניות משפחה שלמה נהרגה, בשניה "הגורם" לתאונה
ניצל... למה? ע"פ כל העקרונות האנושיים (עזבו דמוקרטים) מגיע לו למות, אבל עדיין הוא ניצל.
בכל מקרה, יש לי עוד הרבה מה לספר, אבל זאת נראה לי התחלה מספיק טובה.
אני אשתדל לעדכן את הבלוג כל יום – יומיים.... אז... יש למה לצפות :}
למי שרוצה ליצור איתי קשר אישי יותר-
[email protected]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sick or Sane