בשמלה לבנה.

אתה יותר מידי מושלם.

משהו בך, במבט, בחיוך, היופי שלך מסנוור אותי, ואני שואלת את עצמי מה לעזאזל אתה מחפש איתי.

אני אוהבת לנסוע איתך, אתה רגוע, יש בך שלווה מיוחדת. אני אוהבת שאתה "שולט" בי ומוביל אותי לאן שבא לך, לעוד מקום עם נוף מופלא, לעוד חוויה ולעוד הרגשה שאני נמצאת כמו בחלום. למישהו אחר זה קורה, ואני מחוץ לתמונה מסתכלת עם פה פעור.

אני אוהבת את העובדה שבנסיעה אתה מחזיק לי את היד, מפחד שאני אברח לך בלי התראה.

בכל אור אדום, מציץ לעברי, לראות אם אני מאשרת ומגניב לי נשיקה.

אני אוהבת לראות אותך מתלהב מהתמונות שאתה מצלם, ואיך אתה רץ להשיג תמונה טובה.

ההתלהבות שלך, המשיכה שלך אלי מטריפה אותי, אתה כאילו לא עומד בי ובקטע הזה אני מרגישה שאני שולטת בך, אבל בשאר הדברים הלב שלי מונח בכף יד שלך ובכל רגע אתה יכול למחוץ אותו ולשבור אותו לרסיסים, הכל תלוי בך.

אני רגילה ממערכות יחסים קודמות שבני הזוג שלי קצת עצבניים, ואיתך זה ממש קשה לי. אתה כל כך רגוע עד שזה מטריף.

אני מוצאת את עצמי מנסה לעצבן אותך בכוונה אבל אתה, שום דבר. רגוע כמו תינוק שכרגע נרדם.

אתה לא יודע מה עובר עלי ואיך המים בתוכי גועשים, כי עוד לא הגענו לרמת אינטימיות כזאתי של להיפתח ולדבר על הכל.

אבל משהו בתוכי קורה, הקלפים מחולקים שוב, ומשחק אחר מתחיל....

הצעדים שלי מטופשים, החיוכים שלי מרחפים, ואני מפחדת לתת לך לראות מי אני באמת.

שמא תגלה ותחליט לברוח.

ולאט לאט אנחנו מתקרבים, ואני מגלה אותך ופוחדת להתקרב צעד אחד קדימה, אתה רציני. אולי יותר מידי רציני בשבילי.

געגועים זה מה שמונע בעדי להמשיך ולצעוד קדימה, אני תמיד יודעת שתפתח דלת הזדמנויות ממנו, מהכיוון שלו, ואני מפחדת שהוא יחשוב שהיא סגורה.    

והנה אני מתוודה, אם זה היה קורה, [מהסיבות הנכונות כמובן] אני חושבת שהיתי חוזרת בריצה.

אבל ככה זה אהבה ראשונה, נחרטת בנשמה.

אני מרגישה שאנחנו מתקדמים מהר מידי, אני מפחדת שזה אולי יותר מידי בשבילי, חסרת נשימה אני הולכת לקראתך, אולי אני אנצח את עצמי במירוץ הזה של הכבוד והגאווה, לעומת הכישלון.

הכל הולך איתך יותר מידי טוב, משהו פה חייב להשתבש, חייבת להיות מאחורי איזה עץ- מצלמה ויגאל שילון צריך לקפוץ עם סיגר הפה ולצעוק "פיפסת אה או" ומשום מה זה לא קורה.

אני משחקת עם עצמי את משחק המשקפים, כשנוח לי אני עם המשקפים השחורים ולפעמים הורודים, תלוי מה המצב רוח באותו הרגע.

ואת המשקפיים השחורים אני מרבה ללבוש, אבל ללא הצלחה, אני לא מוצאת בך חסרונות.

ובקשר אליך, אני שמחה שיצאת לי מהחיים, ונתת לי קצת אוויר ושפיות, תודה שנתת לי להיות קצת יותר מהזונה שלך.

תמונה שהוא צילם מהטיול שלנו ביחד.

אין לי מילים.

rainbow.

הכל מלא עד אפס מקום.

אי אפשר להכניס פנימה עוד אף אחד.

אני נהנת כל כך במקום שלי כרגע, אני מרגישה שעם הלחץ והעיפות שנובעים מהתפקיד, אני מגלה בי תכונות ממש טובות, שרק ברגעי לחץ עולות ובאות.

אני ממש אוהבת את האנשים שאיתי, הם איכותיים כאלה  [ומצחיקים ממש].

ויש לי חיילים מקסימים .

אולי זה בגלל החורף הדפוק, והרצון הזה להתכרבל עם מישהו מתחת לשמיכה, שמביאים לי חשק לחזור לזרועות שלו, אל אותו אחד שנכנס לתוך הלב, לאיזה חדרון נסתר ומסרב לצאת משם..אבל זה אבוד.

דף מקומט בחיים לא יחזור להיות חלק.

כמה שתתאמץ.

והשיחות איתו שיטחיות מרגע לרגע.

לאט הכל נצבע שחור, אני מצליחה לנקות ושוב זה חוזר, זה כמו כתם שמסרב לרדת. [מכירים את השיר של דוד אבידן? כל הכתם שלא יורד מהקיר? אז ככה].

אין לי אפילו כוח להמשיך לכתוב.

היאוש ניצח.

אז מה היה לי השנה? את רובה ביליתי בצבא, ובלי לשים לב בכלל היא עברה.

אני חושבת שהספקתי לחוות כל כך הרבה, לשנות את דעותיי לגבי דרך החיים שלי ולגבש [לבנתיים] את דרך החיים החדשה שלי.

מי יתן והיא תצליח.

לא האמנתי שאני אהיה במקום שבו אני היום, אם אפשר לסכם את השנה הזאת בכמה מילים מעטות היתי אומרת שהיא שינתה אותי, עצבה אותי, ושאיכשהו אני זרמתי איתה, עם השינויים.

הכרתי כל כך הרבה אנשים בתקופת זמן כל כך קצרה, התנסתי עם דברים שלא חשבתי שאני אהיה מסוגלת להתמודד איתם [אפילו החוש כיוון שלי התחדד:)], נאלצתי להיפרד מאנשים והנה אני עדיין כאן, מחכה ללמוד עוד ועוד, אני רק רוצה לספוג עוד ועוד חוויות לפני שאני אגיע לגיל שבו צריך להתמסד.

כמו ששטפתי לחברתי את המוח ואמרתי לה " החיים הם אוסף של חוויות שצוברים, של רגעים קטנים שכאלה שהופכים את החיים לרגע אחד גדול, ואם נהפוך את הרגעים הקטנים לטובים- ונחשיב גם אותם, כל החיים יראו אחרת, יותר טובים". פילוסופי משהו ועם זאת נכון להפליא [תשתמשו בזה , תאמינו לי זה עובד].

ולא אכפת לי כל כך שלא היתה לי אהבה בשנה הזאת, כי למדתי מהטעויות, ואני עדיין לומדת [ומה אם לא הייתי טועה?] אז שוב ראיה חיוביות. [כן כן כן].

יש לי הרגשה שאיפשהו הבחורצ'יק מחכה לי מעבר לפינה. מי יודע.

לבנתיים אני נהנת מהחופשיות והרווקות שלי ומשאירה לי אופציות פתוחות, כי אין כמו אפשרויות בחירה.  [או יה].

טוב שתיהיה לכולנו שנה מצוינת ומדהימה להפליא, עם הרבה רגעים קטנים וחויות מתוקות!

ריינבו!