פרק 31.

"שלי, מי זה?" אביה שאל, "מי זה?"

"אממ.. אף אחד, אף אחד. תביא לי את הפלאפו.."

"שאלתי מי זה. אני לא אשאל שוב!" אביה של שלי פנה אליה,

ואז הבחין שניתקו את השיחה.

"ניתקו.." הוא מלמל. "מי זה היה?!"

"אה, אמ.. טעות במספר, ניסתי לזהות מי זה ולא.. לא ענו"

_

בבית הספר של יובל הלימודים נגמרו מוקדם בגלל ההתכוננות לאסיפת הורים.

יובל יצאה מבית הספר והתקשרה לליאור,

היא הרגישה שהם עדין לא סיימו את השיחה הקודמת.

היא התקשרה פעם אחת,

ועוד פעם.

וליאור לא ענה.

באופן מאוד ספונטאני היא החליטה לנסוע לבית הספר שלו.

..

"טוב, אז השיעורים לשיעור הבא הם עמוד 32 ועמוד 33.." המורה אמרה וכתבה על הלוח.

בזמן שכל הכיתה השמיעה קולות עצב מהשיעורים,

ליאור הבחין בשתי שיחות מיובל

הוא החליט שבהפסקה הוא יתקשר אליה.

..

יובל עלתה על האוטובוס, שנוסע לכיוון בית הספר של ליאור.

לאחר 10 דקות נסיעה, הפלאפון נכבה כי נגמרה הסוללה.

בזמן הזה ליאור התקשר ליובל וראה שאין תשובה.

"בוא רגע ליאור!" דנה קראה לו מהצד השני של הכיתה.

יובל הגיעה לשכונה בה ליאור לומד,

היא נכנסה אל בית הספר וחיפשה את הכיתה של ליאור.

ליאור התקדם לדנה

 ודנה חיבקה אותו.

"אני אוהבת אותך כ"כ. תודה "

"על מה תודה?"

"תודה על הכל. על זה שאתה איתי, שאתה תומך בי. על זה שאתה פה".

ליאור חייך. "בשבילך הכל".

דנה לא יכלה שלא לעמוד בפני החיוך היפיפה שלו,

והיא נשקה אותו.

יובל סוף סוף הגיעה לכיתה של ליאור,

היא פתחה את הדלת ולא האמינה למראה עיניה.

היא התקרבה לליאור בהססנות,

התקרבה לאט לאט,

רצתה להאמין שזה לא הוא.

"חתיכת.. חתיכת כלב!".

"היי היי, תשמרי על הפה שלך! מה קרה?!" דנה הגנה על ליאור. "מי את בכלל?!"

"מי אני? מי אני?! את שואלת מי אני? מי את?!"

"אני חברה של הילד שאותו קיללת הרגע" דנה אמרה והדגישה כל מילה. "מי זאת?" היא פנתה אל ליאור.

ליאור הביט בהן אבל לא האמין למה שראה.

"יוב.. יובל , מה את עושה פה?" הוא אמר והחזיק בידה.

"אל.. אל תיגע בי! תעיף את הידיים המגעילות שלך ממני! התקשרת ואמרת שאתה אוהב אותי ועכשיו אני רואה אותך מתנשק איתה.."

"מה? מה, ליאור?" דנה לא האמינה. "תגיד לי שזה לא נכון. תגיד לי שזה לא נכון.." דנה מלמלה, עוד שניה הדמעות היו זולגות מעיניה .

"דנה.. יובל.. אני, אני.."

"ליאור. רק תגיד לי שזה לא נכון" דנה פנתה אליו, עיניה נצצו מרוב דמעות.

"דנה, אני.."

"זה נכון או לא?"

"דנה, אני.. אני מצטער"

"אני לא מאמינה. חתיכת בוגד" דנה הסתלקה משם בריצה.

"יופי ליאור, כל הכבוד. אם לא הייתי באה לפה הייתי חושבת שאתה באמת בן אדם נחמד. אני לא מאמינה שחשבתי שאתה אוהב אותי"

"אני..אני באמת אותך" הוא מלמל, "וגם אותה, את דנה. אני לא יודע.."

"מה אתה לא יודע? את מי אתה אוהב?"

"כן, כן יובל"

" אתה לא אוהב אף אחת, אין לך בכלל רגשות, אתה לא יודע מה זאת אהבה"

"יובל אני.."

"אתה מניאק, זה מה שאתה!"

"נכון יובל, נכון! כל מה שתגידי יתאר אותי ואפילו אם זה הדבר הכי רע! אבל מה אני אשם? אני בסה"כ התאהבתי"

"אתה עדיין משחק כאילו? התאהבת? אין גבול לשקרים שלך, הא?" יובל אמרה בזילזול. "ביי ליאור".

ליאור עדין לא עיכל את מה שקרה, הוא אפילו לא שם לב לכל מה שקרה סביבו וכמובן גם לא הבין את ההשלכות של זה.

הקשר עם הבנות שהוא אוהב נותק.

יובל יצאה מבית הספר בריצה,

השיגה את האוטובוס לבית שלה .

בדרך היא חשבה על ליאור, היא כ"כ שנאה אותו.

כשהגיעה לביתה היא התקשרה לדניאל ואמרה לו להגיע אליה. הוא כמובן מיד בא וכשהגיע, הוא ראה אותה בוכה.

"יובל.." הוא סגר את דלת חדרה "מה קרה? למה את בוכה? "

"ש.. רק, רק תחבק אותי" היא קמה מהמיטה והתקרבה אליו והוא קיבל אותה בזרועות פתוחות.

"מה קרה?"

"ליאור.." היא החלה לומר.

"מה ליאור? ליאור ליאור? "

"כן, ליאור ליאור. ליאור שאנחנו מכירים. "

"מה הוא עשה לך?!"

"הוא התקשר אליי ואמר שהוא אוהב אותי.." היא מלמלה. "עאלק".

"מה??"

"כן, כן. אבל זה לא מה שחשוב. תיראה.. אני הלכתי אליו לבית ספר ואני ראיתי אותו מתנשק עם ילדה אחרת".

"אני לא מאמין, אני לא מאמין" הוא התנתק מיובל. "מניאק, איפה הוא? איפה הוא? אני אלך אליו עכשיו!!" דניאל צעק.

"שש דיי דניאל, אני לא רוצה לדבר עליו ובטח שלא לשמוע עליו"

_

"הכל מוכן. הכל מוכן". 'תום' צחק. "התכנית מוכנה, אני לא מאמין. אחח . " הוא צחק.

אילן (חבר של קובי – 'תום' ) ניגש אליו. "מה מוכן?"

"הכל מוכן. התכנית " הוא אמר וחיוך ענקי היה מרוח על פיו.

"נו מה , לא הפסקת עם זה? לא החלטת שזהו, מספיק? תן לאשתך ולבת שלך לחיות בשקט!"

"לא אילן, לא" הוא אמר בקול קשוח , "אשתי עוד תשלם על זה שהיא הסגירה אותי"

"טוב טוב, מילא אשתך אבל מה עם הילדה שלך?

"יובל? אה, היא .. היא כמו אמא שלה, היא תסבול בדיוק כמוה!"

"אבל היא בסה"כ ילדה"

"וואי שיט, מה השעה?!"

"17:00 . למה?"

"אני צריך ללכת לאסיפת הורים" הוא אמר בלחץ.

אילן צחק. "אתה מה?"

"נו נו תצחק. אני חייב"

_

"ביי יובלי, אם את רוצה שאני אלך לליאור הזה ואני.. אני אעשה ממנו סלט רק תגידי לי".

"אוחח דניאל" היא צחקקה. "אתה מקסים, אתה יודע?"

"ברור" .

"שלא.." יובל צחקקה והוציאה לו לשון. "אתה תמיד מצליח לעודד אותי, אתה יודע?"

"אז אני מאוד שמח" הוא חייך . "ואי כבר מאוחר, אני צריך ללכת להתארגן" הוא אמר כשהביט בשעון.

"כן , גם אני צריכה להתארגן. נתראה בבית ספר כבר, ביי " היא חייכה וליוותה אותו אל הדלת.

_

"ביי" 'תום' חייך חיוך צבוע לתלמידה מהכיתה שאותה הוא מלמד ולהורים שלה.

הם יצאו וסגרו את הדלת,

כמה דקות אח"כ, יובל נכנסה , "אני מקווה שאני לא מפריעה לך, אבל זה בקשר לציון שנתת לי בתעודה".

"אהה יובל, יובל מה את עושה פה? אמרתי לך שאני לא יכול.."

"אני יודעת אבל אין אף אחד בחוץ. אני כ"כ מצטערת אבל אני חייבת לשאול אותך משהו. שאלה קטנה"

"טוב , טוב. שאלה אחת. בואי תיכנסי"

"תודה" היא חייכה ונכנסה ולחדר,

אמה נכנסה אחריה.

מבטיהם של 'תום' ואמה של יובל נפגשו,

האווירה הייתה כ"כ מתוחה.

"אהה אתם מכירים?" יובל לא הבינה.

"לא לא, אני לא מכירים! " 'תום' מיד ענה וניסה להסתיר את מחצית פניו עם הצעיף שהוא שם.

"אני דווקא חושבת שאני מכירה אותך, תסתכל אליי רגע".

 ____________

יום אהבה שמח, למרות שזה באיחור.

שבוע טוב !