היי אנשים..החלטתי לפתוח בלוג סיפורים..
בלוג סיפורים בהמשכים..=)
אז לסיפור הראשון קוראים "מחוננת"..
מקווה שתהנוו..ממני, הסופרת הקטנה...=)
המחוננת-פרק 1
"שיריל'ה, בואי האוכל מוכן!!".
היי. אני שירי. אני בת 12 וחצי.
אני נחשבת למחוננת, וכולם קוראים לי "גאונה קטנה".
זה היה היום האחרון של החופש הגדול, מיד אחריו הייתי צריכה לעלות לכיתה ח', בגלל שהחליטו להקפיץ אותי כיתה..
שום דבר לא היה יכול להיות יותר גרוע מזה!!
***
"נו, שירי, את מתרגשת??..מחר היום הגדול!", אמר אבא.
"הממ...כן..", אמרתי בחוסר עניין.
"גאונה קטנה שלנו, מחוננת, גם אותי הקפיצו כיתה בדיוק כמוך, כנראה שזה בגנים..", אמרה אמא.
"יופי..", אמרתי והמשכתי לנבור באורז שבצלחת שלי.
"מה יש, שירי?", שאל אבא.
"כלום..", אמרתי והמשכתי לבהות בצלחתי.
"נו אני יודע שקרה משהו! דברי!", אמר אבא.
"סתם! זה סתם בגלל שאני עוברת מחר לכיתה ח', ואני לא מכירה שם אף אחד וכולם יותר גדולים ממני!!!", אמרתי בציניות.
"אוי נו די, שיריל'ה, את תהיי התלמידה הכי טובה בכיתה שלך! מה אכפת לך? וחוץ מזה תכירי חברים חדשים!!", אמרה אמא.
"שגדולים ממני בשנה ומשהו!", אמרתי.
"אז מה?? זה ממש לא משנה!", אמרה אמא.
"הוו כן!! זה בהחלט משנה!", הפעם אמרתי בקול רם יותר, "אני לא יכולה ללמוד בכיתה שאני לא מכירה בה אף אחד! וכולם יצחקו עלי על זה שאני יותר נמוכה מהם ויקראו לי בשמות!!!!".
אמרתי, וקמתי לחדרי בהפגנתיות.
חשבתי עד כמה נורא יהיה לי בכיתה, על המורים המעצבנים ועל השמות שיכנו אותי בהם...
כבר הגיע הלילה, דחפתי שתי מחברות לתיק, יומן וקלמר, הכנתי בגדים ונכנסתי למיטה, הפעם מוקדם.
התהפכתי במיטה מצד לצד, ורק אחרי שעה, סוף סוף הצלחתי להרדם..
*****
"שירי! שיריל'ה! קומי! את תאחרי לבית הספר!!", שמעתי צעקות.
"מה....ממהה???????", קפצתי מהמיטה בבהלה.
"תתלבשי ותתארגני! אבא ייקח אותך לבית הספר!", צעקה אמא.
נאנחתי..הלוואי שיודיעו על שביתה עכשיו ברדיו, ולא אצטרך ללכת לבית הספר הזה, לכיתה הזאת, עם כל הילדים האלה שאני לא מכירה בכלל!!!!! אוף!!!!!...
קמתי מהמיטה והלכתי לאמבטיה.
החלטתי להשקיע היום, גם אם מדובר רק בבית ספר...לפחות אני אצליח לעשות רושם על כמה בנים..
התקלחתי, התאפרתי קלות והתבשמתי, ולבשתי את החולצה והחצאית האדומה המהממת שלי והלכתי לכיוון המטבח.
אכלתי, שתיתי, ואבא לקח אותי לבית הספר.
"שיהיה יום מוצלח. אני אבוא לקחת אותך בסוף היום", הוא אמר.
"יאללה, ביי..", אמרתי וטרקתי מאחורי את הדלת.
נכנסתי בשער..כולם היו יותר גבוהים ממני, כמובן.
כשנכנסתי לכיתה, כולם נעצו בי מבטים.
לא הסתכלתי עליהם, אבל הרגשתי שכל תזוזה שלי ממושקפת על ידם.
התיישבתי במקום שלי והסתכלתי על הכיתה.
פתאום חבורה של בנות פרחות נכנסו לכיתה.
כולן לבשו חצאיות מיני, גופיות ופלטפורמות שהוסיפו להן לפחות עוד שלושים סנטימטרים!!!!.
היו להן תסרוקות מוזרות בשיער...
הן דיברו דיבור פקאצי ונעצו מבטים בכולם, במיוחד בי.
מן מבטים של 'מה היא עושה פה לעזאזאל?!'.
לא הסתכלתי..לא יפה לנעוץ מבטים באנשים, כמו שהן נעצו בי.
נשמע הצלצול, והמחנכת נכנסה לכיתה.
היו לה משקפיים גדולים כאלה כמו בסרטים, וקוקו עגבנייה גדול כזה.
כרגיל היא קשקשה על תחילת השנה, לימודים ועל הפעילויות שמתוכננות להשנה.
לא כל כך הקשבתי לה למען האמת.
הייתי עסוקה בלסרוק את הילדים החדשים.
ראיתי ילדה עם שיער חום גלי כזה, גם היא לא ממש התעניינה במה שהמורה אמרה, מתעסקת עם קצוות שיער שלה ולועסת מסטיק.
ראיתי את החבורה של הפקאצות מאחורה, וגם ילד אחד חתיך...=)=)
המורה המשיכה לדבר ולדבר ולדבר, ואני המשכתי להשתעמם..
אחרי שעתיים משעממות, סופסוף הצלצול הגיע!!!
כבר חיכיתי לצאת מהכיתה, לראות את בית הספר החדש.
בית הספר היה די גדול, גינה, ספסלים, והמון ילדים (מן הסתם).
התרשמתי שבית הספר הזה הוא בית ספר טוב..
הוו, למה החברות שלי לא פה???..
היה לי הרבה יותר כיף!!..
אבל הן עכשיו בכיתה ז', ואני בכיתה ח' בגלל המחוננות שלי...זה לא שאני לא מרוצה, אני מרוצה, אבל הייתי רוצה לפגוש את החברות שלי..
הלכתי אחורה, ופתאום נתקלתי ב.........
אהבתם? לא אהבתם? תגיבווווו!!!...
ממני, הסופרת הקטנה..=)