עוד סיפור אחד ודי..

היי..=)

הפרק השלישי בסיפור בדרך אליכם...

תהנוו..=)

מחוננת-פרק 3

יום ראשון..פתיחת שבוע..היום הכי מעצבן בשבוע, לא ככה?..

הלכתי באיטיות לכיוון הכיתה שלי, ממש לא התחשק לי לפתוח את השבוע..

התיישבתי במקום שלי, הוצאתי מהתיק מחברת מתמטיקה ומפי יצא עוד פיהוק גדול.

נזכרתי בפתק המסתורי ששלחו לי ביום שישי..

ליתר דיוק, כל סוף השבוע חשבתי על הפתק הזה..

מי כבר יכול להסתכל עלי כל היום?! אני חדשה בכיתה, לא נראה לי שמישהו שם לב אליי...

אולי באמצע השיעור אני אעיף מבט על התלמידים, ואתפוס על חם את מי שמסתכל עליי??..

ואולי כדאי לחפש רמזים, או לראות למי סוג הכתב הזה שייך?..

המורה למתמטיקה נתנה לנו תרגילים פשוטים משנה שעברה, אלגברה, סדר פעולות החשבון ועוד הרבה דברים אחרים.

המורה נתנה על הלוח תרגיל מסובך, ואני הצבעתי כמובן, בעוד כל חבריי לכיתה שותקים.

"כן, שירי?", אמרה המורה.

עניתי לה את התשובה לתרגיל, והיא התפעלה ממני.

גם כל חבריי לכיתה הסתכלו עליי משתאים.

המשכנו בשיעור כרגיל עד שהגיעה הפסקת עשר.

הוצאתי את הסנדוויץ' מהתיק. שוב שוקולד. נו, טוב..

פתאום נחת עוד פתק על השולחן שלי, הפעם היה כתוב בו:

"מסתכל עלייך כל היום, חכמה שלי, ממני ____________".

חייכתי, אבל מיד הסתכלתי מסביבי, מי זה יכול להיות,לכל הרוחות?!

התסכלתי על הבנים בכיתה, אבל המבטים שלהם לא הסגירו את עצמם.

מישהו מנסה להתחיל איתי,את זה אני כבר יודעת..

אחרי ההפסקה נכסה אלינו נערה שמוכרת לוקרים.

היא הסבירה על הלוקרים, על האגפים, הקנייה, וחילקה לנו טפסים ושוברים לקנייה ברשת פוקס!!..יאיי=)

מיד החלטתי שאני קונה..(לא בגלל השוברים) מספיק יש לנו טונה של ספרים שאנחנו סוחבים על הגב! למה לסבול??

החלטתי שמחר אני מביאה כסף וקונה..

בסוף היום ארגנתי את הדברים שלי והלכתי לשאול משהו את המורה. כשחזרתי חיכה לי עוד פתק על השולחן.

אוף עם הפתקים האלה! מי זה כבר יכול להיות?! שיראה את עצמו כבר!!!

הכיתה כבר הייתה ריקה..

יצאתי מהכיתה, והתיישבתי על הספסל בחוץ.

פתחתי את הפתק, והפעם היה כתוב בו:

"חושב עלייך כל היום, מסתכל עלייך כל היום, חכמה שלי...

ממני, __________".

'אולי במקום לכתוב "ממני, _________" פשוט תכתוב כבר את השם שלך וזהו?! אני לא אוכל אותך!!', חשבתי לעצמי.

קמתי והלכתי הביתה.

                                    ***

למחרת באתי לבית ספר עם המעטפה עם הכסף ללוקר.

הנערה שמוכרת את הלוקרים כבר עמדה מאחורי השולחן בפינת המכירה. כמה ילדים כבר התגודדו מסביב לשולחן.

"די! לא לדחוף! יש עוד הרבה לוקרים!" שמעתי אותה צועקת.

"עמדתי מאחורי כולם וחיכיתי שהם יסיימו את הקניה שלהם ואני אוכל לקנות לוקר בשקט.

ידעתי כבר איזה לוקר אני רוצה..

"היי", אמרתי.

"היי, איזה לוקר את רוצה?", שאלה אותי הנערה.

"אני רוצה את לוקר מס' 245875 באגף ורד, תודה", אמרתי.

"תפסת לעצמך לוקר טוב", היא חייכה.

באמת תפסתי לוקר טוב, בדיוק בגובה שלי, באמצע.

היא רשמה בדף שלה, נתתי לה את המעטפה עם הכסף, והיא נתנה לי את הקוד ללוקר, הודיתי לה והלכתי.

יופי, אז עכשיו יש לי לוקר, שמחתי.

ניסיתי לפתוח את הלוקר, ואחרי כמה נסיונות הצלחתי.

פתאום הגיעה נערה גבוהה מהכיתה שלי, שהלוקר שלה היה ליד הלוקר שלי.

היא גם ניסתה לפתוח את הלוקר שלה, ולא הצליח לה.

"לא מצליח הא?", אמרתי, "גם לי זה לא הצליח בפעם הראשונה זה בסדר". חייכתי.

היא הסתכלה עליי וחייכה גם.

"אוף עם הלוקר הזה ועוד איזה קוד יש לי!", היא אמרה וטלטלה את המנעול.

"תנסי שוב זה בטוח יצליח", אמרתי.

היא ניסתה ובאמת הצליח לה.

"תודה, אז איך קוראים לך?", היא שאלה תוך כדי שהכניסה את הספרים ללוקר.

"שירי, ואת?", שאלתי.

"לירון", היא אמרה ונעלה את הלוקר.

היא הייתה מגניבה. היא לבשה ג'ינס רגיל וחולצה אדומה שמתחת כאילו יש גופייה לבנה.

גם לה היה שיער בלונדיני ועיניים כחולות בדיוק כמוני.

המשכנו לדבר עוד קצת וגילינו שיש לנו דברים במשותף, שתינו הבכורות במשפחות שלנו, לשתינו יש חיית מחמד-שהיא כלב ושתינו אוהבות את אותה מוזיקה.

היה צלצול. נכנסו לכיתה.

מסתבר שהיא יושבת מאחורי..=)

למדנו עוד שיעור היסטוריה, ואז מתמטיקה, ואז הייתה הפסקה.

"אז מה, צוציקית? אני רואה שאת משתלבת יפה מאוד בכיתה..", אמרה לי שוב אחת הפרחות בטון מעצבן.

מה היא רוצה עכשיו לעזאזאל?!?!...

ההמשך יבוא..=)

אהבתם? לא אהבתם? במתח? תגיבוווווו!!!

ממני, ***הסופרת הקטנה***...