עוד סיפור אחד ודי..

מחוננת-פרק 4

מאירועי הפרק הקודם:

"אז מה, צוציקית? אני רואה שאת משתלבת יפה מאוד בכיתה..", אמרה לי שוב אחת הפרחות בטון מעצבן.

מה היא רוצה עכשיו לעזאזאל?!?!..."

"מה את רוצה?!", פניתי אליה בטון תקיף.

"סתם, אני רואה שמצאת לך חברה חדשה...", אמרה בטון ארסי.

"כן, למה יש בעיה?!", אמרתי.

"לא..כאילו..אני לא מבינה למה בכלל מישהו ירצה להיות חבר שלך, את הרי סתם חננה שכל היום יושבת ולומדת!...", היא צחקה צחוק מרושע, והשפוטות שלה צחקו ביחד איתה צחוק מפגר.

"תסתמי כבר את הפה שלך דנה!", צעקה לירון.

"אוווווו, אני ממש מתה מפחד!!", היא שוב צחקה צחוק מרושע.

"כדאי לך לפחד, אם לא את תצטערי על היום שנולדת!!!!!", איימה עליה לירון.

"אה תרגעי מתוקה, בכלל לא התכוונתי לפגוע בחננה החרשנית! רק קבעתי עובדה", היא אמרה בחיוך מרושע והלכה למקום שלה.

"ואוו תודה..", אמרתי, "לא ידעתי שאת כזאת!". צחקתי.

"זה בסדר", אמרה לירון, "אל תתיחסי לפרחה הזאתי, היא לא מבינה כלום מהחיים שלה! תאמיני לי, כשתראי את הציונים שלה את תיבהלי!!!".

חייכתי, ובדיוק אז המורה נכנסה לכיתה, והשיעור התחיל.

הפעם זה היה שיעור ספרות, ובדיוק כשהמורה אמרה נו לפתוח בעמוד 139, ולקרוא שיר על ראש השנה, נזרק על השולחן שלי עוד פתק. הוא הגיע מצד ימין.

פתחתי אותו, והפעם הנוסח היה שונה:

"תחכי לי ליד השער בסוף היום, ממני ________".

אוקיי, אז עכשיו הולך להיות לי מפגש עם מישהו שאני לא מכירה בסוף היום. טוב, כדאי לי להיות מוכנה.

ת'אמת שכבר רציתי לדעת מי זה, כי כבר די נמאס עליי משחק הניחושים והפתקים.

היה צלצול. יצאנו להפסקה.

"יאללה את באה להסתובב??", היא שאלה.

"כן בכיף!", אמרתי ויצאנו מהכיתה.

ישבנו על הספסל בחוץ, היה די נעים.

"אז ספרי, מה העיניינים בבית ספר בינתיים??", היא שאלה.

"סתם..כרגיל....לימודים, בחנים, שיעורים, ו........", עצרתי.

"ו.....??", היא הסתקרנה.

"ו......מישהו ששולח לי פתקים מסתוריים במהלך השיעור", חייכתי.

"אוווווווווווווווווווווווו....מעניין מי זה...", אמרה לירון.

"כן...נמאס לי כבר משחק הניחושים, חלאס! שיגיד כבר מי הוא!!", אמרתי.

"כן...אבל לכי תדעי מי זה...אולי זה עוד חננה אחד...אוו ש.....טוב עזבי..", היא אמרה והתחרטה.

"מה???", שאלתי.

"סתם..לכי תדעי...אולי אלה חבורת הפרחות שמנסות לעבוד עלייך!", היא אמרה.

"לא...לא חושבת..", אמרתי.

"הכל יכול להיות! אז כדאי שתזהרי!", היא אמרה.

"טוב מה את כזאת רצינית??, יאללה בואי להסתובב, קילקלת לי את המצברוח!", אמרתי.

"יאללה", היא אמרה, והלכנו להסתובב בחצר.

כבר חיכיתי לסוף היום, רציתי כבר לדעת מי זה, ולא היה לי כבר כוח ללמוד!.

סופסוף, הגיע סוף היום, ויצאתי מהכיתה.

לירון ניסתה להשיג אותי.

"וואוו חכי רגע!", היא צעקה.

יצאנו מהמבנה.

"טוב מאמי אני הולכת הביתה, כשתבואי הביתה תתחברי לאייסי ותגידי לי מה היה, סבבה?", היא אמרה.

"אוקיי, ביי!!", אמרתי.

והיא פנתה לכיוון הבית שלה.

הלכתי לכיוון השער..כבר כמעט שלא היה אף אחד בחצר.

חיכיתי ליד השער, ופתאום ראיתי את...