עוד סיפור אחד ודי..

כן כן, זאת שוב אני אחרי 50 שנה בערך שלא כתבתי לכם...

מה לעשות, בית ספר, עבודות, מבחנים, שיעורים ועניינים וכל מה שבעע...P= חח...

סתאם, הייתה לי אחלה של תעודה :]

מה איתכם? תענו אחרי זה בתגובות :]

אז הנה עוד פרק חדש כדי לצ'פר את

אזז היה צריך להשקיע, ולא היה לי זמן כל כך...אז הנה-אני חוזרת אליכם עם סיפור חדש, כדי לצ'פר אתכם על ההמתנה הארוכה, הקשה, המייגעת, (כן בטח חחXD)....אני אשתדל לעדכן

עד כמה שאוכל...טוב במקום חפירות נעבור לסיפורנו :] תהנוווווו :]

ילדה חדשה (השם הזה זמני כנראה...)-פרק 1

הכל התחיל מיום אחד יפה ושקט..

ישבתי לי בחצר על הספסל עם נויה... נעים בחוץ.. אנחנו מדברות לנו.....עוד 5 דקות צלצול.....

 פתאום אנחנו שומעות: "שמעתם?? מגיעה ילדה חדשה לביה"ס!!", אמר מישהו.

"ילדה חדשה?!" "כן!! ילדה חדשה!! מרוסיה!!", אמר עוד ילד.

"מעניין לאיזה כיתה היא הולכת..", נשמע קול אחר..

"היא באה לכיתה שלנו!, שאלתי את המנהלת!", שמענו את גיתית מהכיתה שלנו אומרת לקבוצת הילדים ששוחחה. הסתכלתי על נויה ואמרתי: "שמעת מה שאני שמעתי??".

 "כן, שמעתי מעיין...", היא אמרה, וקמה מהכיסא כי בדיוק אז נשמע צלצול להכנס לכיתות, "וזה גם לא כזה מעניין אותי...הרי בסוף היא תגרום רק רע לכולם..", אמרה נויה.

 "תפסיקי להיות כזאתי שלילית!!", כעסתי עליה, "היא עולה חדשה, היא בוודאי הגיעה רק אתמול לארץ! לא צריך לשפוט אותה כבר מעכשיו!!", גערתי בה.

 "טוב...מה שתגידי, אני כבר אומרת לך שיצא מזה משהו לא טוב..", היא אמרה ונכנסה לבניין.

 לא הבנתי למה היא כבר שופטת את הילדה החדשה שהיא אפילו לא מכירה. היא אף פעם לא ראתה אותה ולא שמעה עליה! אני לא מבינה איך היא כבר חושבת ככה...

נכנסתי גם אני לכיתה. כולם כבר היו שם. הספקתי להכנס לפני שהמורה הגיעה...למזלי!!...

"שקט....שקט ילדים....",המורה שולה השתיקה אותנו, "כיתה ז'2!! אם לא תהיו בשקט אני לא אוכל להודיע לכם את ההודעה החשובה!!!", גערה בנו המורה.

כולם השתתקו בן רגע.

אחרי רגע קל של שתיקה, המורה הכריזה: "טוב, אז בטח שמעתם שילדה חדשה הגיעה לבית הספר שלנו, היא ילדה מרוסיה, היא עלתה לארץ רק אתמול. קוראים לה גניה. היא תהיה בכיתה שלנו", אמרה המורה.

"יששש!!!!!!!!", אמרו כולם, ונתנו "כיף" לכל מי שישב לידם.

"אבל ילדים יקרים! אני מבקשת מכם להתייחס אליה כאל ילדה שווה בכיתה כמו כולנו!, אוי לו ואבוי לו מי שיעז להציק לה או לרדת עליה!! אני מזהירה אתכם!!", אמרה המורה במבט מאיים.

כולם שתקו וחייכו. לא נראה לי שמישהו מתכנן להציק לה או לרדת עליה... ואולי......כן...

גניה נכנסה לכיתה. היה לה שיער בלונדיני חיוור, ועיניים כחולות. בדיוק כמו שתיארתי אותה. היו לה נמשים על הפנים.

היה לה תיק שהיא החזיקה בשתי ידיים.

הייתה שתיקה ברגע שנכנסה. כולם הביטו בה..לא ידעו מה להגיד.. כולם פתאום נהיו אילמים...התחפשו לדגים..

פתאום כולם התביישו...

המורה הייתה הראשונה ששברה את השתיקה המביכה.

"בואי גניה, תכנסי, ברוכה הבאה לכיתתנו!", היא הכריזה.

"רותם, תני לגניה לשבת ליד מעיין ותעברי ליד עומרי", המורה אמרה לה.

חייכתי אל גניה. היא נראתה כאילו היא בכלל לא מבינה איפה היא נמצאת.

"גניה, את יודעת מעט עברית, נכון?", שאלה המורה. גניה הנהנה. היא לא אמרה דבר.

אני חושבת שהיא לא רצתה לדבר, מפני שחששה שלא תדע מה להגיד..

המורה הסבירה לנו קצת על גניה ומאיפה היא הגיעה, וכולם הקשיבו בעניין רב.

נראה שגניה הייתה נבוכה. היא חשבה שאולי כולם יצחקו עליה ועל המקום שממנו היא באה, אבל כולם רצו להקשיב.

הגיעה הפסקת עשר. כולם הוציאו את האוכל.

ראיתי שגניה מוציאה מהתיק שלה לחמניה עם משהו מוזר בפנים.

אורן, ילד לא כל כך נחמד בכיתה שלנו ישב מאחורינו בטור.

הוא ראה את הלחמניה של גניה ומיד אמר: "מה זה הדבר המוזר הזה שיש לך בסנדוויץ'?!", הוא נראה מזועזע.

גניה לא ענתה לו. היא לא הבינה מה הוא אומר.

אחרי הכל, היא לא ידעה הרבה עברית, היא הגיעה רק אתמול לארץ ולמדה רק כמה מילים חדשות...

"אהה אורן!! אין לך בכלל זכות להעיר לה על דבר כזה אוקיי?!!!", התפרצתי עליו, "עוד אתה אומר שלה יש אוכל מוזר!!".

"את לא תצעקי עלי!! למה מי את?!!",התפרץ גם עלי אורן.

"אני אצעק עליך כמה שבא לי!!! אתה מעיר לילדה על האוכל שלה שהגיעה רק אתמול לארץ!!!!!!! אז האוכל שלה קצת שונה משלך!!!!! לא כל אחד חייב להביא דברים כמו שאתה מביא!!!!!!! כל אחד מביא מה שבא לו!!", צעקתי עליו.

אורן שתק מיד.

הוא לא ידע מה להגיד יותר. הוא חזר למקומו. הוא ידע שלא כדאי להתווכח איתי.

מי זה בכלל שהוא ירד עליה?!!

"תוד....תו-דה....", היא נסתה להגיד.

"אין על מה, מי זה בכלל שיצעק עלייך?!!", אמרתי.

היא ניסתה להבין מה אמרתי.

ההורים שלי למדו רוסית פעם. הם לימדו גם אותי, אז התחלתי לדבר איתה קצת ברוסית.. היא הבינה אותי והתחלנו לנהל שיחה ארוכה שנמשכה עד לצלצול של ההפסקה.

"בואי גניה!! בואי לשחק איתנו מחניים!!", קראה לה לימור.

"את יודעת בכלל מה זה מחניים??", שאלה אותה רותם.

"לא! לא כדאי לך! בואי תסתובבי איתי בהפסקה!!", קראה לה עמית.

גניה נראתה מבולבלת. היא לא ידעה עם מי ללכת. היא גם לא הבינה חלק מהדברים.

היא נסתה להגיד משהו, אז במקום לדבר היא ביקשה ממני לתרגם לבנות מה היא רוצה להגיד.

"גניה אומרת, שהיא לא מבינה מה זה מחניים, ושהיא מעדיפה לדבר איתי בהפסקה", אמרתי.

"אהה את אומרת את זה עכשיו כדי שהיא תסתובב איתך!!", אמרה לימור.

"ממש לא..", אמרתי ללימור, "תאמיני לי שאני מבינה רוסית!", אמרתי.

"אה תהיי בשקט!!!", אמרה לימור.

"לא רוצה!", אמרתי לה וגניה ואני יצאנו מהכיתה.

"אתן.....את...אתן ר-בות??", שאלה גניה בכל כוחה.

"אממ...לא...כמעט ולא...הפעם זה מיוחד כי עכשיו כולם רוצים להיות איתך וכולם רבים עליך", אמרתי לה ברוסית.

נראה היה שהיא הרגישה לא בנוח, אז מיד העברתי נושא.

שאלתי אותה מה התחביבים שלה ומה היא אוהבת.. עד שנשמע הצלצול והתקדמנו לכיוון בניין ביה"ס.

"אז מה, רוסיאנה??", שמענו קול מאחורינו. הסתובבנו וראינו את...

אהבתם? לא אהבתם? במתח? לא במתח? אוליייי במתח? יש לכם ניחושים? (טוב אולי דיי עם השאלות?!..)

תגיבו ^_______^

20 תגובות ופרררררק חדש :]

צ'או...