עוד סיפור אחד ודי..

מחוננת-פרק 4

מאירועי הפרק הקודם:

"אז מה, צוציקית? אני רואה שאת משתלבת יפה מאוד בכיתה..", אמרה לי שוב אחת הפרחות בטון מעצבן.

מה היא רוצה עכשיו לעזאזאל?!?!..."

"מה את רוצה?!", פניתי אליה בטון תקיף.

"סתם, אני רואה שמצאת לך חברה חדשה...", אמרה בטון ארסי.

"כן, למה יש בעיה?!", אמרתי.

"לא..כאילו..אני לא מבינה למה בכלל מישהו ירצה להיות חבר שלך, את הרי סתם חננה שכל היום יושבת ולומדת!...", היא צחקה צחוק מרושע, והשפוטות שלה צחקו ביחד איתה צחוק מפגר.

"תסתמי כבר את הפה שלך דנה!", צעקה לירון.

"אוווווו, אני ממש מתה מפחד!!", היא שוב צחקה צחוק מרושע.

"כדאי לך לפחד, אם לא את תצטערי על היום שנולדת!!!!!", איימה עליה לירון.

"אה תרגעי מתוקה, בכלל לא התכוונתי לפגוע בחננה החרשנית! רק קבעתי עובדה", היא אמרה בחיוך מרושע והלכה למקום שלה.

"ואוו תודה..", אמרתי, "לא ידעתי שאת כזאת!". צחקתי.

"זה בסדר", אמרה לירון, "אל תתיחסי לפרחה הזאתי, היא לא מבינה כלום מהחיים שלה! תאמיני לי, כשתראי את הציונים שלה את תיבהלי!!!".

חייכתי, ובדיוק אז המורה נכנסה לכיתה, והשיעור התחיל.

הפעם זה היה שיעור ספרות, ובדיוק כשהמורה אמרה נו לפתוח בעמוד 139, ולקרוא שיר על ראש השנה, נזרק על השולחן שלי עוד פתק. הוא הגיע מצד ימין.

פתחתי אותו, והפעם הנוסח היה שונה:

"תחכי לי ליד השער בסוף היום, ממני ________".

אוקיי, אז עכשיו הולך להיות לי מפגש עם מישהו שאני לא מכירה בסוף היום. טוב, כדאי לי להיות מוכנה.

ת'אמת שכבר רציתי לדעת מי זה, כי כבר די נמאס עליי משחק הניחושים והפתקים.

היה צלצול. יצאנו להפסקה.

"יאללה את באה להסתובב??", היא שאלה.

"כן בכיף!", אמרתי ויצאנו מהכיתה.

ישבנו על הספסל בחוץ, היה די נעים.

"אז ספרי, מה העיניינים בבית ספר בינתיים??", היא שאלה.

"סתם..כרגיל....לימודים, בחנים, שיעורים, ו........", עצרתי.

"ו.....??", היא הסתקרנה.

"ו......מישהו ששולח לי פתקים מסתוריים במהלך השיעור", חייכתי.

"אוווווווווווווווווווווווו....מעניין מי זה...", אמרה לירון.

"כן...נמאס לי כבר משחק הניחושים, חלאס! שיגיד כבר מי הוא!!", אמרתי.

"כן...אבל לכי תדעי מי זה...אולי זה עוד חננה אחד...אוו ש.....טוב עזבי..", היא אמרה והתחרטה.

"מה???", שאלתי.

"סתם..לכי תדעי...אולי אלה חבורת הפרחות שמנסות לעבוד עלייך!", היא אמרה.

"לא...לא חושבת..", אמרתי.

"הכל יכול להיות! אז כדאי שתזהרי!", היא אמרה.

"טוב מה את כזאת רצינית??, יאללה בואי להסתובב, קילקלת לי את המצברוח!", אמרתי.

"יאללה", היא אמרה, והלכנו להסתובב בחצר.

כבר חיכיתי לסוף היום, רציתי כבר לדעת מי זה, ולא היה לי כבר כוח ללמוד!.

סופסוף, הגיע סוף היום, ויצאתי מהכיתה.

לירון ניסתה להשיג אותי.

"וואוו חכי רגע!", היא צעקה.

יצאנו מהמבנה.

"טוב מאמי אני הולכת הביתה, כשתבואי הביתה תתחברי לאייסי ותגידי לי מה היה, סבבה?", היא אמרה.

"אוקיי, ביי!!", אמרתי.

והיא פנתה לכיוון הבית שלה.

הלכתי לכיוון השער..כבר כמעט שלא היה אף אחד בחצר.

חיכיתי ליד השער, ופתאום ראיתי את...

היי..=)

הפרק השלישי בסיפור בדרך אליכם...

תהנוו..=)

מחוננת-פרק 3

יום ראשון..פתיחת שבוע..היום הכי מעצבן בשבוע, לא ככה?..

הלכתי באיטיות לכיוון הכיתה שלי, ממש לא התחשק לי לפתוח את השבוע..

התיישבתי במקום שלי, הוצאתי מהתיק מחברת מתמטיקה ומפי יצא עוד פיהוק גדול.

נזכרתי בפתק המסתורי ששלחו לי ביום שישי..

ליתר דיוק, כל סוף השבוע חשבתי על הפתק הזה..

מי כבר יכול להסתכל עלי כל היום?! אני חדשה בכיתה, לא נראה לי שמישהו שם לב אליי...

אולי באמצע השיעור אני אעיף מבט על התלמידים, ואתפוס על חם את מי שמסתכל עליי??..

ואולי כדאי לחפש רמזים, או לראות למי סוג הכתב הזה שייך?..

המורה למתמטיקה נתנה לנו תרגילים פשוטים משנה שעברה, אלגברה, סדר פעולות החשבון ועוד הרבה דברים אחרים.

המורה נתנה על הלוח תרגיל מסובך, ואני הצבעתי כמובן, בעוד כל חבריי לכיתה שותקים.

"כן, שירי?", אמרה המורה.

עניתי לה את התשובה לתרגיל, והיא התפעלה ממני.

גם כל חבריי לכיתה הסתכלו עליי משתאים.

המשכנו בשיעור כרגיל עד שהגיעה הפסקת עשר.

הוצאתי את הסנדוויץ' מהתיק. שוב שוקולד. נו, טוב..

פתאום נחת עוד פתק על השולחן שלי, הפעם היה כתוב בו:

"מסתכל עלייך כל היום, חכמה שלי, ממני ____________".

חייכתי, אבל מיד הסתכלתי מסביבי, מי זה יכול להיות,לכל הרוחות?!

התסכלתי על הבנים בכיתה, אבל המבטים שלהם לא הסגירו את עצמם.

מישהו מנסה להתחיל איתי,את זה אני כבר יודעת..

אחרי ההפסקה נכסה אלינו נערה שמוכרת לוקרים.

היא הסבירה על הלוקרים, על האגפים, הקנייה, וחילקה לנו טפסים ושוברים לקנייה ברשת פוקס!!..יאיי=)

מיד החלטתי שאני קונה..(לא בגלל השוברים) מספיק יש לנו טונה של ספרים שאנחנו סוחבים על הגב! למה לסבול??

החלטתי שמחר אני מביאה כסף וקונה..

בסוף היום ארגנתי את הדברים שלי והלכתי לשאול משהו את המורה. כשחזרתי חיכה לי עוד פתק על השולחן.

אוף עם הפתקים האלה! מי זה כבר יכול להיות?! שיראה את עצמו כבר!!!

הכיתה כבר הייתה ריקה..

יצאתי מהכיתה, והתיישבתי על הספסל בחוץ.

פתחתי את הפתק, והפעם היה כתוב בו:

"חושב עלייך כל היום, מסתכל עלייך כל היום, חכמה שלי...

ממני, __________".

'אולי במקום לכתוב "ממני, _________" פשוט תכתוב כבר את השם שלך וזהו?! אני לא אוכל אותך!!', חשבתי לעצמי.

קמתי והלכתי הביתה.

                                    ***

למחרת באתי לבית ספר עם המעטפה עם הכסף ללוקר.

הנערה שמוכרת את הלוקרים כבר עמדה מאחורי השולחן בפינת המכירה. כמה ילדים כבר התגודדו מסביב לשולחן.

"די! לא לדחוף! יש עוד הרבה לוקרים!" שמעתי אותה צועקת.

"עמדתי מאחורי כולם וחיכיתי שהם יסיימו את הקניה שלהם ואני אוכל לקנות לוקר בשקט.

ידעתי כבר איזה לוקר אני רוצה..

"היי", אמרתי.

"היי, איזה לוקר את רוצה?", שאלה אותי הנערה.

"אני רוצה את לוקר מס' 245875 באגף ורד, תודה", אמרתי.

"תפסת לעצמך לוקר טוב", היא חייכה.

באמת תפסתי לוקר טוב, בדיוק בגובה שלי, באמצע.

היא רשמה בדף שלה, נתתי לה את המעטפה עם הכסף, והיא נתנה לי את הקוד ללוקר, הודיתי לה והלכתי.

יופי, אז עכשיו יש לי לוקר, שמחתי.

ניסיתי לפתוח את הלוקר, ואחרי כמה נסיונות הצלחתי.

פתאום הגיעה נערה גבוהה מהכיתה שלי, שהלוקר שלה היה ליד הלוקר שלי.

היא גם ניסתה לפתוח את הלוקר שלה, ולא הצליח לה.

"לא מצליח הא?", אמרתי, "גם לי זה לא הצליח בפעם הראשונה זה בסדר". חייכתי.

היא הסתכלה עליי וחייכה גם.

"אוף עם הלוקר הזה ועוד איזה קוד יש לי!", היא אמרה וטלטלה את המנעול.

"תנסי שוב זה בטוח יצליח", אמרתי.

היא ניסתה ובאמת הצליח לה.

"תודה, אז איך קוראים לך?", היא שאלה תוך כדי שהכניסה את הספרים ללוקר.

"שירי, ואת?", שאלתי.

"לירון", היא אמרה ונעלה את הלוקר.

היא הייתה מגניבה. היא לבשה ג'ינס רגיל וחולצה אדומה שמתחת כאילו יש גופייה לבנה.

גם לה היה שיער בלונדיני ועיניים כחולות בדיוק כמוני.

המשכנו לדבר עוד קצת וגילינו שיש לנו דברים במשותף, שתינו הבכורות במשפחות שלנו, לשתינו יש חיית מחמד-שהיא כלב ושתינו אוהבות את אותה מוזיקה.

היה צלצול. נכנסו לכיתה.

מסתבר שהיא יושבת מאחורי..=)

למדנו עוד שיעור היסטוריה, ואז מתמטיקה, ואז הייתה הפסקה.

"אז מה, צוציקית? אני רואה שאת משתלבת יפה מאוד בכיתה..", אמרה לי שוב אחת הפרחות בטון מעצבן.

מה היא רוצה עכשיו לעזאזאל?!?!...

ההמשך יבוא..=)

אהבתם? לא אהבתם? במתח? תגיבוווווו!!!

ממני, ***הסופרת הקטנה***...

היי..=)

בגלל שראיתי שאהבתם את הפרק הראשון, אני מפרסמת את השני..=)

אזז..תהנוו..

מחוננת-פרק 2

מאחורי ראיתי את מי אם לא-חבורת הפרחות..

"נו נו נו, את מי יש לנו כאן??? הצוציקית של השכבה!", אמרה אחת הפרחות.

"למה היא פה בכלל?? היא הייתה צריכה להשאר בגנון!", אמרה הפרחה השנייה, ושלושתן צחקו צחוק קולני פרחי.

הסתכלתי עליהן במבט של 'מה אתן רוצות לעזאזאל?!'

"תזכירי לי מה הגובה שלך, צוציקית?", אמרה אחת הפרחות.

"היא בטח 1.30!", אמרה השנייה.

"אני מהמרת על 1.20!!", אמרה השלישית ושוב הן צחקו צחוק מפגר.

"טוב אולי במקום לרדת עליי לכו תעשו שיעורים במתמטיקה????!..לא שאתן מבינות משהו..", אמרתי להן בלי פחד.

"אהה..ואת מבינה??..", אמרה אחת מהן בהתנשאות.

"ברור!", אמרתי בביטחון.

"כן..בטח..", גיחכה אחת מהן, "כאילו שאת יודעת אלגברה!"

"אני יודעת יותר מזה!", אמרתי.

"האא...שמענו אותך..", אמרה אחת מהן.

"תאמיני לנו-אנחנו יודעות מתמטיקה הרבה יותר טוב ממך-צוציקית!", אחת מהן אמרה.

"טוב, אם את קוראת ל-2+3 מתמטיקה....", גיכחתי והלכתי.

"לאן את חושבת שאת הולכת חצופה קטנה??!?!", צעקה לי אחת מהן.

"כן, לאן את חושבת שאת הולכת??!", צעקה השנייה.

"משאירה אתכן לבד, כדי שתלמדו קצת חשבון!!", צעקתי והלכתי.

'אני עוד אוכיח לכולם שאני חכמה, ולא סתם צוציקית!', חשבתי לעצמי והלכתי זקופה.

צלצול. נכנסתי לכיתה.

מורה בשם צילה נכנסה לכיתה. מסתבר שהיא מורה לתנ"ך.

כרגיל-היא דיברה על הציון שכלולים בתוכו-הערכת מורה, הכנת שיעורי בית והשתתפות בשיעור..

היא אמרה לפתוח מחברות ולרשום את מה שהיא כותבת על הלוח..

הוצאתי את מחברת המיקי מאוס שלי והתחלתי לרשום בחוסר עניין..

פתאום נפל פתק על השולחן שלי..

פתחתי אותו בזהירות, כדי שהגברת צילה משקפיים (כינוי שהמצאתי לה) לא תראה, והיה כתוב בו:

"מסתכל עלייך כל היום, ממני __________".

התרגשתי. מי זה כבר יכול להיות??

הסתכלתי מסביבי, לראות מי מסתכל עלי כל היום, אבל כולם היו "עסוקים" בכתיבה.

"כן, שירי, יש משהו שאת רוצה לספר לנו?", אמרה הגברת משקפיים.

"לא, המורה", אמרתי וחזרתי להעתיק.

הסתקרנתי לדעת מי זה..אולי מי ששלח לי את הפתק יחכה לי בסוף היום?..

הגיע הצלצול המבשר את סוף היום, אבל אף אחד לא נשאר בכיתה, כולם יצאו.

גם אני יצאתי והלכתי לכיוון האוטו של אבא.

"אז איך היה היום, חמודה?", שאל אבא.

"אהה..היה..אחלה!", אמרתי.

אך עמוק בפנים עוד הייתי מסוקרנת לדעת שלח לי את הפתק המסתורי הזה...מי זה יכול להיות??..

אהבתם? לא אהבתם? במתח? תגיבווווווו!!

ממני, ***הסופרת הקטנה***