= פרק 14 = חיים חדשים

טלי:"נו כבר.."

אני:"ממ."

אורנה:" טלי! טלי! תתקשרי לאמבולנס מהר! מהר!"

טלי:"מה? מה קרה?"

אורנה:" דורון! דורון! אתה בסדר?" היא לחשה בלחץ.. ירדתי למטה, וראיתי את אורנה, אמא של טלי, בהיסטריה, הלכתי לכיוונה וראיתי את דורון שוכב במטבח בלי הכרה.

טלי:" התקשרתי.. " היא באה לכיוונינו .. "את יכולה להסביר לי מ.. מה זה? מה קרה לו?"

אורנה:"אני לא יודעת" היא ניסתה להירגע כדי לא להפחיד את טלי.

אחרי קצת זמן שלי ואורנה לא ידעו מה לעשות עם עצמן הגיע האמבולנס ופינה את דורון לבית חולים. אורנה נסעה איתם וטלי ואני נשארנו בבית.

טלי:"מה זה? דיי רוני אני פוחדת" היא אמרה וחיבקתי אותה.

אני:"זה בטח סתם התקף לב. הוא לא היה חולה או משהו נכון?" נבהלתי.

טלי:"לא."

אני:"אז בסדר. לא יקרה כלום." לא הייתי בטוחה בכלל, רק רציתי שהיא תרגע. האמת, בכלל לא חשבתי על זה. רק חשבתי שלא הספקתי לדבר איתה. עכשיו אני אצטרך לחכות עוד כמה ימים, אולי שבועות עד שאבא שלה יהיה בסדר. אוווף!

-

רון ישב, וחייג את מספר הטלפון שהיה כתוב על המודעה.

..:" הלו?"

רון:" שלום. אני בקשר לדירה."

..:" אהה שלום."

רון:" אני רוצה לבוא לראות אותה.."

..:" סבבה.. מתי אתה יכול?"

רון:" ממש עכשיו. מתאים?"

..:" כן. אז אה יודע איך להגיע?"

רון:" כן. להתראות"

..:" ביי."

הוא התארגן, אמר לאור שהוא חוזר עוד כמה שעות ונסע.

-

"אני כבר באה" היא צעקה לעברם ..

היא הלכה למחשב, פתחה את דף הישראבלוג נכנסה לבלוג שלה והתחילה לכתוב..

'אני לא יכולה יותר, אני פשוט לא יכולה.

כולם מרחמים עלי, כולם מטפלים בי, כולם דואגים לי. אני מרגישה כמו איזה אוטיסטית או איזה חולה. נמאס לי. אני רוצה ללכת. אני רוצה ללכת מפה. אני רוצה לברוח.

אין לי הורים. אין לי חיים. אין לי.

כל החברים שלי ליידי בגלל שהם מרחמים עלי, לא כי הם באמת רוצים להיות איתי.

יריב התרחק ממני.. אנחנו בקושי נפגשים, בקושי מדברים.  

הלוואי שימות האידיוט הזה שהרס לי את החים. יותר לעולם אני לא אהיה מאושרת. לעולם.

אני רוצה לברוח, אני רוצה ללכת מפה. אני רוצה ללכת. אני לא רוצה להיות פה.

לא ככה,

לא בלעדיהם,

לא שהם לא פה,

לא שהם רחוקים ממני,

לא שהם לא לידי,

לא.

אני רק מבקשת בקשה אחת – אני רוצה לפגוש אותם. אני רוצה להיות איתם. אני רוצה לחבק אותם. לנשק אותם. אני לא רוצה להיות כאן.

אם הרגת אותם, לא יכולת להרוג גם אותי? לא יכולת? אתה ידעת שאני כל כך קרובה אליהם. ידעת שהם חלק ממני. ידעת שאין לי שום דבר בלעדיהם. שאני לא שווה כלום בלעדיהם. שמעת? כלום. עכשיו, אני אפס אחד גדול. ושמן.

די. אני לא רוצה יותר. לא רוצה.'

כולה הייתה מלאה דמעות. היא רצה לשירותים והוציאה הכל, עד הדמעה אחרונה.

-

גל:" אז מה אתה אומר?" הוא דיבר עם ידיד שלו רן.

רן:" תשמע אחי, זה גדול עליך בנאדם."

גל:"תשמע, אני מקבל את כל הכסף שלהם. הכל. הם עשירים בטרוף!"

רן:"חח אבל זאת ילדה. מה לך ולחינוך של ילדה?"

גל:"חח אל תהיה כבד. היא בת 15. רק צריך מישהו גדול בבית. שיהיה יהיה איתה."

רן:"שיעזור לה ללמוד לבגרות" הם צחקו. " אתה האחרון שיכול לעשות את זה."

גל:"תראה, אנחנו נוכל לצאת. לבלות. זה לא שאני יתקע בבית כל הזמן."

רן:"אה וואלה?" אמר בציניות. "אז לך על זה."

גל:"כן. נראה לי. אהה.. וזה אומר שאני עובר לגור בחיפה."

רן:"חיפה? אתה עוזב את קריית ביאליק?"

גל:"כן. אבל זה קרוב. 10 דקות נסיעה. אולי פחות."

רן:" טוב.."

גל:"אז יאללה. אני הולך לדבר איתה."

רן:"עכשיו?"

גל:" כן."

רן:" בצלחה."

גל:"תודה."

הם ניתקו

-

אור: "הלו?" ענה אור לפלאפון שלו.

יובל:"אני רואה בסוף לא ברחת."

אור:"דווקא כן.אני בחיפה."

יובל:"מה?"

אור:"אני צוחק טמבל."

יובל:"אה.. אז מה אתה עושה בסוף."

אור:"אין לך מושג מה קרה אחי. אני נכנס לאיזה אתר אימוץ. כותבת שרית דהן. ומה אני מוצא.. איזה כתבה עליה ועל אבא שלי."

יובל:"ומה היה כתוב?"

אור:"לא יודע. הוא בדיוק נכנס הביתה."

יובל:"והוא ראה שנכנסת?"

אור:"לא.. לא נראה לי."

יובל:" טוב. לפחו מחקת את זה מההיטוריה."

אור:"מ.. מה?"

יובל:"לא מחקת אתזה מהיסטוריה?"

אור:"לא."

יובל:"הלך עליך. הוא בטוח ראה."

אור:"פאק! פאק! אתה חושב?"

יובל:"כן!"

אור:"שיט והוא גם הלך למחשב אחרי שהגיע הבית."

יובל:"תנסה להיכנס לדף עכשיו." הוא כתב בגוגל את השם. ראה ונכנס. פתאום קפצה לו הודעה וצליל מעצבן כזה. 'האתר חסום למשתמש זה.'

אור:"פאק! שיט! אני לא מאמין."

יובל:"מה?"

אור:"הוא חסם אותו"

יובל:" מה אמרתי?"

אור:"יואאאאאא. מה אני עושה אחי?"

יובל:"לא יודע."

אור:"טוב אני ידבר איתך אחר כך. ביי."

יובל:" סבבה. ביי."

-

הדודה באה לקחת את טלי, וטלי ממש התעקשה שאני יבוא איתן להבית חולים.

לא הייתה לי ברירה, ולא שהיה לי משהו טוב אחר לעשות, אז הצטרפתי.

באמצע הנסיעה נזכרתי בשיר ממש יפה ששמעתי לפני כמה ימים בגלגלצ' והורדתי..

אמרתי לטלי שכל פעם שאני שומעת אותו, אני בוכה.  אין, זה פשוט השיר הכי יפה שיש.

היא חיברה את אוזיוניות שלה לאמ פי שליי ושמענו אותו ביחד.