11/2007
שאלון + פרק 15+ פרק 16
היי.. סליחה שחיכתם כל כך הרבה. סופסוף זה הסתדר.
קודם השאלון ואז 2 פרקים ברצף.. זה הולך להיות פוסט ארוך במיוחד..
השירים שבפרקים - Avril Lavinge - Innocence
אין סוף - התבלינים .. נכנסים לקישור, ולוחצים על האוזיות שבצד שמאל מול השם של השיר.
תהנו..
כשמגיעה ילדה חדשה לכיתה, האם תנסי להכיר אותה?
אהא..
האם אי פעם הביכו אותך בפני כל בית הספר?
כל הבצפר לא, כל הכיתה.. לא הביכו אבל הובכתי.. P:
האם מורה אי פעם העליב אותך?
ממ.. נראה לי שזה קרה פעם..
קרה לך שנרדמת בשיעור?
חח כן..
יצא לך להעביר פתק פרטי והמורה תפסה אותך והקריאה את הפתק לכל הכיתה?
כל כך הרבה פעמים..
האם קרה שנקרעו לך פעם הכפכפים באמצע יום לימודים והיית צריכה לסתובב כל היום יחפה?
לא..
איבדת פעם ספר לימוד?
פעם? אחת? מלא פעמים!
האם יצא לך להגיש עבודה ולקבל בה 0 בגלל שלא הבינו את הכתב שלך?
לא.. זה קרה למישהו?
האם שברת פעם כיסא או שולחן?
לא.
ראית פעם מורה עם "חנות פתוחה" ולא אמרת לה כלום?
חחחחח לא.
ולסיום.. האם את אוהבת ללכת לבית ספר?
ממש ממש לא. :D
=פרק 15= לא רוצה אותה
חנה:" טוב. אז מתי תעברו?"
רון:" אני מניח ששבוע הבא."
חנה:" מעולה." הם דיברו.. היא נתנה לו את המפתחות, הוא שילם.. תוך כדי ראה איך בני המשפחה כבר אורזים.
הוא לא האמין שהוא הולך לגור כל כך קרוב לשרית.
-
יעל:"היי בנות, בא לכן לרדת כאן למסדה לארוחת ערב?"
דנה:"ממ.. כן. האמת שאני רעבה ממש."
יעל:"נטע?"
נטע:"בסדר" היא כבר התחילה לשים לב לכמה שיעל מנסה שיהיה לדנה כיף. היא קנאה בה. יעל אף פעם לא לקחה את נטע לאכול במסעדה למטה.
יעל:"אז תתארגנו מהר."
דנה:"אני מוכנה."
נטע:"אני לא."
יעל:"טוב אז תזדרזי."
הן חיכו לנטע ודנה ראתה את הפרק של 'עקרות בית נואשות' שפספה אתמול.
נטע:"בואו" היא אמרה אחרי רבע שעה של המתנה.
יעל:"כמה זמן.."
נטע:" אמא תעזבי אותי."
יעל:"הוו, טוב. מישהי פה כועסת."
דנה:"יעל, בואו נרד" היא ניסתה להפסיק את הריב שנוצר.
הן ירדו למסעדה.
^
^
^
"היי אחי" גל קרא לרן כשהוא הגיע למסעדה בה הם קבעו.
רן:" היי גבר. מה נשמע?"
גל:"בסדר."
רן:"סבבה. נו.."
גל:"נו...?"
רן:"מה היה נו!?"
גל:"איפה?"
רן:"דיי נו. במקום הזה. עם הילדה."
גל:"אה.. אני פוגש אותה מחר."
רן:"סבבה. מגניב."
גל:"כן."
רן:"וואי אחי אה באמת עובר אהא."
גל:"כן."
הם דיברו עוד קצת. 'חגגו' על כל העניין. כשהם הזמינו אוכל, והיו לקרא סיום גל קם לבקש עוד קטשופ.
^
^
^
דנה:" אני כבר באה. אני רוצה עוד קטשופ."
יעל:" טוב חומד."
נטע:" אמא!" היא צעקה
יעל:" מה?"
נטע:" כלום." גם מביך אותה וגם עיצבן אותה שהיא קראה לדנה 'חומד'.
גל +דנה:"סליחה? אפשר קטשופ?" המלצרית הביאה להם כמות גדולה ביחד.
גל:" כמה את צריכה?" שאל את הילדה היפה שלא הכיר.
דנה:" כמה שיותר" חייכה. הם חילקו בינהם והלכו למקומם.
-
"אין מצב" אמר אור לרון.. " אני לא עובר לחיפה!"
רון:"למה?"
אור:"כי אני .. פשוט לא."
רון:" סביר לפחות למה."
אור:"אמרתי לך, אני עובר רק לאיפה שאמא גרה. לא לאף מקום אחר" אם הוא רק היה יודע, חשב רון.
רון:"אז לצערי, עד 18 אתה צריך להיות איתי. את תחייה עם זה. כאן נגמרה השיחה. תתחיל לארוז כבר היום. מחר אנחנו עוזבים."
אור:"מההה?" רון הלך ואור היה מעוצבן מאוד.
רון:"לך לארוזזז!" צעק לו מהקצה השני של הבית. "עכשיו"
אור:"מ.. מהה?אווווףףףףףףףףף"
אור עלה. פתח את המזוודה שאביו השאיר לו בחדר, והפינה את הארון ישר לתוך המזוודה הענקים. הוא כעס, מאוד. הוא לא רצה ללכת ולהיפרד מכל החברים שלו.
רון נכנס לחדר, שם שמה כמה ארגזים מקרטון ויצא.
הוא שם את כל הדברים שלו בתוך כל הארגזים. הוא עשה את זה מהיר, הוא היה עצבני,
אחרי חצי שעה מאז השיחה שלהם, הוא בא לסלון, שם שם הכל יצא.
-
שכבתי על המיטה, נרגעתי, התעצבנתי, בכיתי.. החלטתי שנמאס לי מהכל..
*(אם רק הייתי יודעת שזה עוד כלום לעומת מה שהולך לקרות לי בזמן הקרוב)*
שמעתי ברדיו שיר חדש מדהים של "התבלינים" – "אין סוף". הוא כל כך יפה..
מנסה לתפוס ת'רגע שבו הכל יכול לקרות מנסה למצוא מקום ש... אוכל ממנו לשנות אני יודע שהדרך רצופה במכשולים אבל למרות הכל בועט ו... לא מפחד מהחיים
אמת אחת יש היא מובילה את כולם אור חזק מקיף ש... עוטף את כל העולם
ותמיד יעטוף אור אינסוף יש דברים שאנ'לא יכול לחשוף יש דברים שאולי מעולם לא הבנתי נפתחים בפני מתעצמים
באמצע השיר הלכתי לפל' שלי והתקשרתי למיכל.. ידעתי שמתי שהוא אני יצטרך לדבר איתה מתישהו.
"הלו" מיכל ענתה.
אני:"הייי מאמי"
מיכל:"מה נשמע יפהשלי?"
אני:"בסדר. תקשיבי, אני נוסעת מחר לאיזה משהו בקניון עם כמה אנשים. רוצה לבוא?"
מיכל:"בטח. מיי?"
אני:"מה?" שיט – אמרתי לעצמי.
מיכל:"מי בא?"
אני:"ממ. יוני וניב" אמרתי בשקט.
מיכל:" מייי?" היא שמעה אבל הייתה מופתעת.
אני:"כן."
מיכל:"למה את הולכת איתם לקניון?"
אני:"סתם.."
מיכל:"רוני יש משהו שאת לא מספרת לי?"
אני:"האמת כן."
ברקע שמעתי את המשך השיר..
אכול סרטים מוזרים אותך למטה מושכים אתה לא מוצא את הדרך לאן הכל נראה כאן שחור אבל צריך רק לזכור שרק גפרור אחד מדליק את האור
אתה מתנהג כמו תינוק חושב לחיות פה זה צחוק אתה לא חושב על כלום מלבד עצמך תרים ת'ראש, תסתכל תפסיק לחיות כמו נוכל תבין שיש עוד סיכוי גם לך להיות בנאדם אחד מכולם
ותמיד יעטוף אור אינסוף יש דברים שאנ'לא יכול לחשוף יש דברים שאולי מעולם לא הבנתי נפתחים בפני מתעצמים
מיכל:"מה?" אסור היה לי לספר. עשיתי את זה בכל זאת.
אני:"את זוכרת את כל הקטע עם נדב.."
מיכל:"נוו."
אני:"אז סיוון נטע ודנה יודעות הכל.. והם איימו עלי."
מיכל:"מה?"
אני:"כן. הם שמעו את השיחה שלי עם טלי, מה שאמרתי לך. והם יספרו הכל לטלי."
מיכל:"איזה כלבות"
אני:"כן.."
מיכל:"אז מה עכשיו?"
אני:"אני צריכה ללכת עם יוני לפגישה כזאת.. רומנטית עלאק.."
מיכל:"ומה אני קשורה.?"
אני:"את וניב צריכים גם. איתנו."
מיכל:"פליז! פליז תגידי לי שאת צוחקת.."
אני:"אני לא."
מיכל:"אז מצפה באמת שאני יבוא איתך?"
אני:"ממ. כן." אמרתי.. " אני מצטערת שלא סיפרתי לך. אני לא יכולתי."
מיכל:טוב.."
אני:"מה טוב?"
מיכל:"טוב. אני יבוא איתך."
אני:" באמת? יוא מיכלי את הכי חמודה בעולם."
מיכל:"חח"
אני:"אז מחר.. אני ידבר איתך כבר..."
מיכל: סבבה." היא חייכה."
אני:"ביי! אוהבת אותך המוןןן!"
מיכל:"גם אני."
נדב נכנס לחדרו, פתח את הלפטופ שחדש שלו והתחבר למסן.
הוא מחק את שמו במסנג'ר, שיהיה ריק. אחרי המסקנה שהגיע אליה היום, לא היה לא כוח לכלום.
"מה עובר?" נשלחה אליו הודעה מהראל.
נדב:" "מה?"
הראל:"מה עובר עליך?"
נדב:"כלום.. פשוט."
הראל:" ספר אחי.."
נדב:"אני חושב שאני לא .."
הראל:"לא מה?"
נדב:"אני לא רוצה את רוני. אני לא אוהב אותה בכלל."
איך היה?
אז יאללה, לפרק הבא.. P:
=16= אהא כן, יש לך אח תאום.
הראל:" מההה? תגיד אתה בסדר גבר??"
נדב:"כן כן. אני יותר בקטע של__"
הראל:"של מייי? לא קראתי נכון!"
נדב:"שמעת נכון אחי .. __"
הראל:"באמת? וואוו"
נדב:"חח מה?"
הראל:"לא ציפיתי לזה."
נדב:"כן גם אני מופתע."
הראל:"טוב אז אתה תעשה איתה? תנשק אותה ליד כולם? או תגוון..?"
נדב:"חח אני יגוון נראה לי אחי"
הראל:".."
נדב:"אני לא יעשה כלום."
הראל:"אהא?"
נדב:"אני פשוט יתן לזה לזרום.."
הראל:" חח יהומו מה לזרום."
נדב:"אחותך.. אני צריך לדבר קודם עם רוני, ואז עם טלי.."
הראל:"טוב תהנה גבר"
אחרי ששם את כל הדברים שלו בסלון עלה אור לחדרו והתקשר ליובל.
אור:"גבר, מה קורה?"
יובל:"אחלה, אתך?"
אור:"סבבה. תשמע, אני עובר דירה."
יובל:"מההה?"
אור:"כן. לחיפה?"
יובל:"פחחח חיפה? מה תעשה שם?"
אור:"יגור..חח אני לא רוצה, אני חייב"
יובל:"כן אהא."
אור:"כן אחי"
יובל:"וואו זה רחוק מחולון."
אור:"מאוד רחוק. לא נורא. בשביל מה יש את המסנג'ר?"
יובל:"בשביל זה כנראה"
אור:"ביי גבר."
יובל:"ביי"
הוא ידע שזה מה שיקרה אם הוא יעבור דירה, אפילו אם זה היה למקום מגורה של שרית.
אבל מסיבה כלשהי הוא הרגיש כאילו זה נכון לעבור לחיפה, הוא לא ידע להסביר את ההרגשה, אבל זו הייתה הרגשה טובה.
-
2 דקות אחרי השיחה עם מיכל טלי התקשרה.
טלי:"מאמי?"
אני:"היי מה נשמע?"
טלי:"נחמד."
אני:"הוא בסדר?"
טלי:"כן, הוא יהיה.."
אני:"הוא כאילו.. כזה.. בקומה?" אמרתי פתאום, לא שהיה לי מושג מה זה אומר..
טלי:"משהו כזה."
אני:"יודעים מתי הוא יתעורר בערך."
טלי:"מפגרת, זה כל העיניין בקומה.. שלא יודעים מתי הוא יתעורר."
אני:"טוב.. רוצה שאני יבוא להיות איתך?"
טלי:"לא זה בסדר. רק רציתי לדבר איתך כי התקשרת ולא עניתי."
אני:"כן.. זה כבר לא חשוב אז לא משנה" רציתי לספר על נדב, אבל ניתקתי, הרגשתי שאני לא מוכנה עדיין.
טלי:"טוב אז ביי יפהשלי."
אני:"ביי בייב.. דברי איתיי."
טלי:" טוב. לאב יו."
אני:"טוו"
ניתקתי. למה דווקא עכשיו הוא היה צריך לקבל את ההתקף לב הזה לעזאזל?!?!?!?!?
ברקע התנגן לו השיר Innocence של Avril Lavinge
waking up i see that everything is ok The first time in my life and now it's so great
slowing down i look around and i am so amazed I think about the little things that make life geat
I wouldn't change a thing about it This is the best feeling
This innocence is brilliant, i hope that it will stay this moment is perfect, please don't go away, i need you now and l'll hold on to it, don't you let it pass you by
I found a place so safe , not a aingle tear the first time in my life and now it's so clear
feel calm i belong i'm so happy here it's so strong and now i let myself be sincere I wouldn't change a thing about it This is the best feeling
This innocence is brilliant, i hope that it will stay this moment is perfect, please don't go away, i need you now and l'll hold on to it, don't you let it pass you by
It's the state of bliss you think you're dreaming It's the happiness insid that you're feeling It's the beautiful it makes you wanna cry
It's the beautiful it makes you wanna cry
This innocence is brilliant, it makes you wanna cry This innocence is brilliant please don't go away, cause i need you now and l'll hold on to it, don't you let it pass you by
(...This innocence is brilliant,(so beautiful i hope that it will stay this moment is perfect, please don't go away, i need you now (and l'll hold on to it,(makes my wanna cry don't you let it pass you by
השיר נגמר, ונרדמתי על הספה בסלון..
הוא נכנס לבית קפה וחיכה שהיא תבוא, שרית הייתה רק בדרכה לאוטו, אחרי חצי שעה שהוא חיכה היא הגיעה, היא נראתה נהדר - חשב.
"היי" הוא בא מאחוריה.
"היי רון" היא אמרה. הם הלכו ביחד והיישבו ליד שולחן בפינת הבית קפה.
רון:" אז מה שלומך?"
שרית:"הכל טוב, איתך?"
רון:"אני רציני."
שרית:"גרוע, אני כל שניה מפחדת שמישהו יבוא לרונן או לרוני ויגיד להם משהו. כל כך מפחדת. אני לא יודעת מה לעשות."
רון:"איזה קטע, אני באותה הבעיה. אבל נראה לי שמצאתי את הפיתרון."
שרית:"מה?"
רון:"אני עובר לגור בחיפה" אמר כאילו לא ידע שהיא גרה שם.
שרית:"מה?! איפה?"
רון:"בחיפה, בכרמל."
שרית:"בכרמל?!?"
רון:" כן, יש בעיה?"
שרית:"אני גרה שם."
רון:"איזה מספר בית?"
שרית:"56."
רון:"מה? אני 54."
שרית:"אני לא מאמינה.."
רון:"אני גם לא" ניסה לשקר אבל ראו שזה היה מזוייף.
-
יריב נכנס לחדרה החדש של דנה ביתה של נטע והתיישב ליד דנה ונישק אותה. אחרי כמה שניות היא דחפה אותו לצד..
יריב:"מה קרה?"
דנה:"תקשיב.."
יריב:"מה היה כל כך דחוף?"
דנה:"יריב אני.."
יריב:"מה?"
דנה:"אני רוצה להיפרד."
יריב:"מה? למה?"
דנה:"כן, אני .."
יריב:"דנה את סתם לא מרגישה טוב. את רוצה אולי מים?"
דנה:"לא לא תודה."
יריב:"את באמת רוצה להפרד?"
דנה:"כן."
יריב:"אבל .. למה?" הוא היה בשוק.
דנה:"כי אני בתקופה נורא מבולבלת, אני מרגישה שכולם לידיי רק בגלל שהם מרחמים עלי.."
יריב:"זה לא נכון. אני אוהב אותך."
דנה:"אני יודעת, אבל אני לא יכולה עכשיו. אולי נחזור עוד כמה זמן. אבל לא עכשיו זה לא מתאים לי."
יריב:"לא מתאים לך?"
דנה:"כן. תבין אותי."
יריב:"טוב, בסדר.
דנה לקחה את העט שהייתה על שולחנה, הוציאה חתיכת דף וכתבה את המספרים
– 476034 – היא הביאה לו את הפתק וחיבקה אותו.
יריב:"מה זה?"
דנה:"תבין לבד. ביי יריב."
יריב:" ביי."
הם התחבקו פעם נוספת והוא יצא מהבית.
-
שרית:"אני מריחה המון היום בעיות."
רון:"תאמיני לי שגם אני. לא נורא."
שרית:"לא נורא? לא נורא? אתה צוחק עלי??" היא לקחה נשימה ונרגעה..
"רון, אם מישהו יגלה, הלכה המשפחה שלי, רונן לא יודע שזה שלך. הוא לא יודע שרוני ממך. אף אחד לא צריך לדעת, שומע? אף אחד.
לפני כמה זמן שאחת הארוחות רוני שאלה אותי איך שהיא שונה לגמריי מלי. מה אני אמורה להגיד לה? אהא כן, את בעצם בת של איזה איש בשם רון, ויש לך אח תאום בשם אור..."
רון הסתכל על שרית במבט מוזר ולא ברור והיא המשיכה..
"אבא שלך בטוח שאת שלו, אבל בעצם זה לא נכון כי פשוט אני שכבתי עם שניהם באותו לילה, ככה שאבא שלך, אהובי, בטוח אלף אחוז שאת הבת שלו."
"מה??" נשמע הקול של רונן מאחורי שרית..
מקווה שאהבתם.. הפרק הבא בקרוב.
אם כבר קראתם.. ויש לכם משהו טוב להגיד, אז פשוט תגיבו..
3>
|