אחח סוף סוף.

אם אתם לא רואים את הסרטון (I Dont Want To Be) שבפרק כנסו לכאן.

אז פשוט תהנו!

פרק 20 - בבית החולים 

רונן:" אני מה?"

ד"ר:" אתה חולה בסרטן."

רונן:" מה?"

ד"ר:"אני מצטער.  אתה יודע אבל שיש.." הרופא המשיך לדבר, אז רונן חשב, חשב מה הולך לקרות, אחד הסרטים האהובים עליו היה סרט על חיו של חולה בסרטן..

הוא הרגיש שהוא משחק שם עכשיו. לגמרי לא הבין, לא האמין."

רונן:"אני.. מה יכול לקרות?"

ד"ר:"תלוי, זה אומר המון טיפולים, תרופות, ובמקרה הכי גרוע אתה.."

רונן:"יכול למות" הוא המשיך אותו..

ד"ר:"כן" הרופא השפיל את ראשו. רונן ידע, הוא ידע  שהוא לא מתכוון לוותר. הוא יעשה הכל, אבל הכל כדי להשאר בחיים לצד רוני ולי.

רונן:"אני מעוניין בהכל. כל התרופות, כל הניתוחים. מה שצריך."

ד"ר:"טוב.. אז אפשר להתחיל כבר עכשיו."

הוא לקח את רונן לעשות בדיקות, וכל מיני כאלה.

אחרי שעתיים של סידורים בבית החולים, רונן אמר לרופא תודה והוא הלך משם.

-

הבת שלי! הבת היפה שלי! כמה שהיא גדלה, כמה שהיא יפתה. אךך. אני לא מאמינה.

חשבה לעצמה טליה.

טליה:"היי, אניי"

כליל:"כן?"

טליה:"טליה, אני מבית המשפט" טליה ביררה כמה דברים לפני שהיא יצאה ככה לבית של ביתה.

כליל:"אהא. שלום. לא אמרתם שאתם באים היום."

טליה:"כן, ביקור פתע" היא חייכה וצחקה ככה בצורה מאולצת.

כליל:"את רוצה שאני יקרא לאמא שלי?"

טליה:"אמא שלך?" היא הייתה קצת מעופפת. היא בחנה את כליל מלמטה עד למעלה.

כליל:"הכל בסדר?"

טליה:"כן כן."

כליל:"אז לקרוא לה?"

טליה:"למי?"

כליל:" לנווה, אמא שלי."

טליה:"כן. תקראי לה."

נווה:" כליל! מי זה! בואי הנה מייד! את לא ניקית את הטלוויזיה בסלון. את לא מקבלת היום מים."

כליל:"אמא, זה בית המשפט."

נווה נבהלה והגיעה מהר לדלת.

טליה:"היי.."

נווה:" אני מתנצלת." היא שלחה מבט כועס לכליל."

כליל:"אמא, זאת טליה, היא מבית המשפט."

טליה:"מה נשמע?" היא ראתה והבינה איך מתייחסים לכליל,לבת שלה. היא לא הסכימה שככה יהיה."

כליל:"את רוצה משהו לשתות? לאכול?" היא סידרה את בגדייה שיראו נקיים.

טליה:" כן, בבקשה." היא שמה לב איך  שכליל ישר נרתעה והתנהגה יפה. תוך שניה היא הבינה בדיוק מה הולך שם.

כליל:"אני יביא לך. שניה."

נווה:"בואי, כנסי." טלייה נכנסה.

נווה:"אז מה את רוצה לראות היום?"

טליה:"האמת, היום אני רק רוצה לדבר עם כליל ביחידות."

נווה:"מה?"

טליה:"כן כן. אפשר?"

נווה:"כן בטח," היא פחדה שכליל תגיד משהו רע.

טליה:"אז אני ילך לראות אותה."

נווה:"טוב." טליה הלכה לכיוון המטבח הקטן שהיה להם בקרוון. היא הולך לספר לה עכשיו הכל.

-

הוא חזר הביתה מבית החולים והלך לאכול. הוא ידע שהוא מבריז מהעבודה.

אחרי שגמר הוא צפה קצת בטלוויזיה. אבל לא הצליח להתרכז בזה.הוא רק חשב על כמה שהחיים שלו מתרדרים.

כמה שהם לא טובים, שרית,רוני, הרון הזה, סרטן.

נמאס לו, הוא התחיל ללכת למיטה.. הוא נעמד באמצע והחל להקיא כמויות של דם.

מהר הוא הלך להביא נייר לנקות ושמע מישהו מתקרב הביתה.

הוא שם לב שנשארה טיפה של דם על הרצפה, אבל הדלת נפתחה.

-

דנה ישבה בחדר ראתה את הפרק שפספסה אתמול של 'גיבורים'.

היא שמעה שגל מתקרב לחדר, ומיד פתחה את המחברת מתמטיקה כי היא הבטיחה לו שתעשה שיעורים.

גל:"רוצה לאכול?"

דנה:"אני רוצה. אבל אם זה אוכל שלך אז לא." היא צחקה וגם הוא צחקק.

גל:"לא. הבאתי לך מקדולנד'ס."

דנה:"אז ברור."

גל:"אם בא לך את יכולה לקרוא לסיוון ונטע. ככה קוראים להן נכון?"

דנה:"כן למה?"

גל:"הבאתי 4 מנות פשוט.. אז.."

דנה:"סבבה." היא התקשה ונטע וסיוון הגיעו.

לא היה להם הרבה מה לעשות, אז הן הזמינו סרט.

באמצע הסרט אחרי שסיימו לאכול דנה הודיעה שהיא הולכת לשירותים.

היא נכנסה לשירותים, פתחה את הבז בכיור, ירדה לברכיים ליד האסלה והחלה להקיא את כל הארוחה.

אף אחד לא היה יכול לחשוב לרגע מה היא עושה שם. 

הם שמעו את הברז של המין במשך דקה פועל והיא ישר כיבתה אתו.

סיוון:" דנה את יודעת, קודם משתינים ואחר כך שותפים ידיים."

דנה שתקה וחזרה לסרט.

במשך הסרט היא לא הייתה מרוכזת.

היא חישבה כמה היא אכלה סך הכל בשבועיים האחרונים מאז שהתחילה עם זה.

היא הגיעה מהר מאוד למסקנה שמאז, היא לא השאירה דבר בגופה, הכל היא מוציאה.

אפילו את הקורנפלקס בבוקר, אז המיץ והלחמנייה שהיא לוקחת לבצפר. הכל מגיע בסופו של דבר, לאסלה.

-

טליה:"היי כליל."

כליל:"היי, את.. לא רוצה לשבת?"

טליה:"כן כן. אני צריכה לדבר איתך קודם."

כליל:"מה קרה?"

טליה:"בואי. בואי נשב כאן."

כליל:"אני לא רוצה לשבת. מה קרה? עוד אחת שרוצה שלשאול אותי אם נווה מתייחסת עלי יפה?

אתם לא מבינים שאני לא ידבר איתכם על זה כי היא בטוח מקשיבה לשיחה הזאת."

טליה:"מה? לא לא."

כליל:"אהה. אז מה?"

טליה:"כליל, את.. יתומה נכון?"

כליל:"לא אני לא.נווה אמצה אותי"

טליה:"אבל נווה לא אמא שלך. "

כליל:"מה את רוצה?" כליל התחיל להוריד כמה דמעות.היא נזכרה בכך שאף אחד לא רוצה אותה, לא הוריה הביולוגים, לא נווה.

טליה:"אני.. טליה פלדמן." טליה גירדה את המסכה שלה, והיא שמה לה שהמסכה עומדת ליפול.

כליל:"נו.."

טליה:"תשמעיי.. אני.." טליה ראתה שהפנים של כליל נפכו לאדומות והחל לדרת לה דם מהאף.

כליל:"אני.. אני כבר באה"

טליה:"כליל! כליל! מה קרה?" היא רצה אחריה ונעצרה בשירותים, איפה שכליל הייתה.

כליל:"זאת לא פעם ראשונה. זה כל יום ככה."

טליה:"מה? מה זה?"

כליל:"זה.. אני לא יודעת. אנחנו לא יכולה לטפל בזה, כי אין לנו מספיק כסף."

נווה שמעה את שיחה והבינה שהיא חייבת להצטרף.

נווה:" כלילוש מה קרה?" כליל הסתכלה על נווה במבט שונא כזה וחזרה להרטיב את הפה.

טליה:"מה זה נווה? למה יורד לה דם מהאף?"

כליל:"אנחנו לא.."

נווה:" תביני, אין לנו איך לממן ביטוח רפואי, או בכלל ללכת לרופא.זה מאות שקלים ואין לנו את זה.

טליה:" לא נותנים לכן 5000 לחודש?"

נווה:" כן.. אבל."

כליל:" לא משנה טליה. מה את רוצה?"

טליה:" לא משנה. בואי כליל. אני ייקח אותך לרופא."

נווה:" מה? לא לא."

כליל:" למה לא אמא?" נווה שנאה שכליל קראה לה ככה. "אני ילך."

טליה לקחה את התיק שלה, כליל החליפה בגדים והן יצאו.

-

"אבא! מה נשמע?"

רונן:"רוני יפה שלי" הוא הסתכל עלי מוזר. אני לא הבנתי למה.

אני:"הכל בסדר?"

רונן:"כן כן.." קפצתי עליו ונתתי לו חיבוק ענקיי!

אני:"אתה לא אמור להיות בעבודה?"

רונן:"כן כן, לא הרגשתי טוב." הוא אמר לי. הבחנתי בטיפת דם על קצפת הסלון שלנו. לא הבנתי מה זה.

אני:"אבא, מה זה הדם כאן?" שאלתי בחשדנות.

רונן:"מה? אהה.. כלום. זה.. איפה?"

אני:"כאן. מה זה?"

רונן:"זה כלום מתוקה. אני כבר ינקה" לא הבנתי מה זה 'כלום' אבל הנחתי לזה.  "אז מה את עושה כאן?"

אני:"סתם. היה לי חופשי במתמטיקה, המורה לא הגיעה. אז קפצתי."

רונן:"סבבה. אני במיטה. תגידי לי אם את צריכה משהו מאמי."

אני:"אוקי."

עליתי לחדר והפעלתי את המחשב.

ראיתי שאף אחד לא מחובר. קראתי את הראש 1 שהגיע היום והפעלתי את המערכת שלי בחדר.

התחיל להתנגן לו השיר - I Don't Want to Be..

I don't need to be anything other
Than a prison guard's son
I don't need to be anything other
Than a specialist's son
I don't have to be anyone other
Than the birth of two souls in one

Part of where I'm going, is knowing where I'm coming from
I don't want to be
Anything other than what I've been trying to be lately
All I have to do
Is think of me and I have a peace of mind
I'm tired of looking round rooms
Wondering what I've got to do
Or who I'm supposed to be

I don't want to be anything other than me
I'm surrounded by liars everywhere I turn
I'm surrounded by imposters everywhere I turn
I'm surrounded by identity crisis everywhere I turn
Am I the only one who's noticed?
I can't be the only one who's learned

I don't want to be
Anything other than what I've been trying to be lately
All I have to do
Is think of me and I have a peace of mind
I'm tired of looking round rooms
Wondering what I've got to do
Or who I'm supposed to be

I don't want to be anything other than me
Can I have everyone's attention please?
If you're not like this and that, you're gonna have to leave
I came from the mountain
The crust of creation
My whole situation-made from clay to stone
And now I'm telling everybody
I don't want to be
Anything other than what I've been trying to be lately
All I have to do
Is think of me and I have a peace of mind
I'm tired of looking round rooms
Wondering what I've got to do
Or who I'm supposed to be

I don't want to be anything other than me
I don't want to be

-

אחרי הסרט שנגמר הן קמו ועלו לקומה למעלה. הן התחברו למסן, דבר שדנה לא עשתה בזמן האחרון.

היא אפילו לא בדקה כמה תגובות היא קיבלה בפוסט האחרון שלה.  בזמן

שהסתכלה על המסך היא התחילה להחוויר > אישונים לה התגלגלו >

ואחרי שתי שניות הגוף שלה היה זרוק על רצפת הפרקט בחדר שלה עם עיניים סגורות.

סיוון:"אוי מי גאד! מה זה?"

נטע:"דנה! דנה?! דנהה!!" הן צעקו אבל היא לא שמעה.

סיוון:" נטע! מה קרה לה?"

נטע:"אין לי מושג!" הן היו בשוק. "גל! גל! בוא מהר."

גל נכנס לחדר התסכל על סיוון ונטע התקרב עליהם והוריד את המבטו לעבר דנה.

גל:" מה קרה?"

סיוון:"אנחנו.. אני.. היא.. "

נטע:"הינו במחשב והיא פתאום נפלה. לצד. ככה."

גל:" למה?"

סיוון:"פאאק! גל מה הולך פה?"

גל:" לכו לסלון. אני קורא לאמבולנס."

סיוון ונטע הלכו לסלון והסתכלה אחת על השנייה בחרדה.

הגיעו לקחת את דנה לבית החולים. סיוון נסעה עם האמבולנס ונטע וגל נסעו במכונית.

סיוון התיישבה ליד המיטה שדנה שכבה בה בבית החולים והתחילה לבכות. 

סיוון:"מה קרה לה? מה קרה לה?" היא שאלה את אחת הרופאות.

..: אנחנו לא יודעים. בואי, תצאי מהחדר, ונגיד לכם מה מצבה אחרי כמה בדיקות.

נטע:"סיוון! אנחנו פה. מה אמרו לך?"

סיוון:" כלום."

גל:" בואו נצא בנות." גל הופתע מעצמו, הילדה בקושי איתו חודש והיא כבר בבית החולים."

-

אחרי כמה דקות הן הגיעו לבית החולים שבחיפה והתיישבו בקבלה.

טליה:" שלום. אני צריכה תור דחוף."

...:"מה קרה?"

טליה:" לילדה יורד דם מהאף והפנים שלה אדומות ויש לה כאבי ראש וסחרחורות."

...:"אוקי. עוד 10 דקות יש תור בחדר 12.

טליה נתנה לה את הפרטים של כליל ושילמה.

..:"כשהרופא יצא הוא יקרא בשמכן ותכנסו."

טליה:" תודה רבה." היא הלכה למקום בו כליל חיכתה לה.

כליל:"נו.."

טליה:"עוד 10 דקות. אז את רוצה לספר לי מה זה? מתי זה התחיל?"

 כליל:"לא.. זה.. כבר הרבה זמן. שנה לפחות."

טליה:"שנהה?" היא הרימה את קולה וכולם הסתובבו.

כליל:"שש.. כן. טליה, את לא באמת מהמועצה לשלום הילד נכון?"

טליה:"אני.. ממ.."

כליל:"ידעתי!"

טליה:"אחרי הרופא, אנחנו נלך לדבר על זה בבית קפה. טוב?"

כליל:"בית קפה? לא הייתי בבית קפה כבר יותר משנתיים."

טליה:"יופי. אז מתנה ממני. (מאמא שלך)"

כליל:"מה?"

טליה:"כלום כלום."

-

טלי: "רוני, אני מצטערת. אנחנו נוסעים לדודה שלי. נצטרך לדחות את זה. מתי את יכולה?"

אניי: "אוף איזה באסה, טוב לא נורא." אמרתי כשדיברנו בטלפון.התמלאתי אכזבה אך לא רצתי שטלי תדע,

כבר סידרתי את החדר לכבודה ורק חיכתי שתגיעה ושנוכל לדבר.

אני: "אני לא יודעת מתי, נדבר כבר.." אמרתי ואפשר היה לשמוע על הקול שלי כמה שהייתי עצובה.

טלי:" סורי מאמי, אני באמת רוצה. אבל אמא שלי לא מסכימה שאני לא אבוא. נדבר יפה שלי, אוהבת אותך."

רוני: "זה בסדר מתוקה, גם אני אותך. תהני אצל דודה שלך..."

טלי:"תודה, ביי"

רוני: "ביי"

נתקתי את הפלאפון וזרקתי אותו על המיטה. עמדתי ליד המיטה ולאחר כמה שניות זרקתי גם את העצמי על המיטה.

מה אני יעשה עכשיו? מה אני תגיד לנדב? עברו כבר חודשיים מאז הנשיקה. אבל אני לא תענה לפני שאני ידבר עם טלי. אני לא יעשה לה את זה..

אבל בכל זאת, אני... אוהבת אותו.

עצמתי את עייני ונרדמתי.

****

"רוני, אהובה שלי! אני מת עליך את יודעת את זה?"

רוני:"אחח מתוק שלי. ואני עליך!" היא לו נשיקה שהתפתחה ונעשה ארוכה.

נדב:"איזה באסה שזה נמגר עוד מעט. היה כל כך כיף."

רוני:"מאמי, תודה על הכל. היה מדהים."

נדב:"בבקשה. מה אני לא יעשה בשבילך. מלון באילת זה כלום."

רוני:"מאמי." היא אמרה ונתנה לו נשיקה קטנה בפה. "בוא ניכנס.."

נדב:"יאללה."

הם נכנסו לים.. שחו קצת ונהנו. פתאום נדב שם לה שרוני לא נמצאת לידו.

הוא הסתובב וקרא.

נדב:"רוני! רוני!" היא לא ענתה. "רונייייייייייייייי!!!!"

***

קמתי מהר מהסיוט. הייתי מבולבלת, זה היה סוג של סיוט אבל גם דיי חלום כזה.

במלון באילת, עם נדבי שלי. פוו הלוואי.

חבל שהייתי כל כך אופתימית אז ולא הבנתי שבתוך כמה שעות הכל הולך להגמר בייני לבין נדב.

הכל.

-

טליה:"אניי לא מוצאת את חדר 12. חכי שניה"

כליל:"טוב."

טליה הלכה נעצרה ליד חלון שקוף לעבר חדר טיפולים אחר.

היא הסתכלה. וזיהתה אותה.

טליה:"שיטטט!!" היא התחילה לבכות. כמו שלא בכתה בחייה.

לא הפסיקה. בכתה ובכתה. הפתנים לה שהיו אדומות. היא כל כך התגעגעה אליה. היא לא האמינה.

הדמעות לא הפסיקו לצאת, הן המשיכו והמשיכו. בסוף היא נפלה על רצפת בית החולים, על הברכיים ומסביבה הגיעו המון אנשים.

שאלו אותה אם היא בסדר.

-

סיוון:" מה אתם חושבים שקרה לה?"

נטע:" לא אכפת לי. אני רוצה לראות את דנה."

גל:" אין לי מושג, אבל למה היא מסתכלה עליה ככה?"

סיוון:" בטח היא גילתה שמישהו מהמשפחה לה מת או משהו."

נטע:" כן והיא מסתכלת על החלון של דנה?"

-

כליל שמה לב שטליה לא חזרה.

היא לכה לחפש אותה וראתה המון אנשים סביב איזה אישה שכולם מנסים לעזור לה.

כליל:" טליה?"

טליה:"כליל אני.."

כליל:"מה קרה טליה?"

טליה נקתה מהר את דמעותיה הרבות שהרטיבו את פניה ואת בגדיה והכלה עם כליל לעבר היציאה.

כליל:"הכל טוב?"

טליה:"כן כן."

כליל:"אוקי."

טליה:"בואי לחדר 12."

כליל:"ממ סבבה."

-

הגעתי לבקר את דנה עם מיכל אחרי שמיכל דיברה עם סיוון על זה.

כן כן, אני עדיין שנאתי אותה, אבל בכל זאת. היא מסכנה.

נכנסנו לבית החולים וראיתי את האיש הזה, החדש, ששומר על דנה. עם סיוון ונטע.

הלכתי אחרי איזה איש שנראה לי מוכר מאחורה.

אני:" אבא?"

רונן:" רוני מה את עושה כאן?"

אני:" מה אתה עושה כאן?"

טליה:" רונן."

רונן:" אני מכיר אותך?"

כליל:" טליה בואי. אנחנו מאחרות."

מיכל:" נטע! סיוון!"

גל:" טליה? למה את התסכלת ככה על החלון של.."

טליה:" דנה."