סוף סוף! מצטערת על המריחחה!

תהנוו! 33>

= פרק 22 = עכשיו הכל ברור.

סיוון ונטע הזמינו את הפיצה המשפחתית השנייה שלהם והיו המומות בתוכן.

סוף סוף מצאו את הפתרון המושלם שבו אפשר לאכול כמה שהן רוצות ולא להשמין. הן היו מאושרות מאיי פעם. שמחות כלכך.

-

בכיתי, בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם!

כווס עמממק! הוא פאקינג הולך למות לי עכשיו?!

אני לא יכולה! אני לא יכולללללה! בבקשה ללאאא! אוווווווווךךךךךך!

התחלתי לחבוט בכרית שלי בכוח שלא ידעתי שיש לי. רציתי שזה לא יהיה נכון..

-

הם אפילו לא שמו לב שרוני שמעה אותם. שרית הייתה כל כך הלם שלא היה לאף אחד מהם מה לומר.

שרית:"אין לי מה לומר."

רונן:" זה דווקא דיי מזכיר לי את השיחה על הגירושים."

שרית:"דיי רונן! אני מצטערת! אתה יודע שזה שטות הגירושים האלו"

רונן:"שרית, אני רוצה לא רוצה להיות כאן, עם משפחה כזאת, הכל שקר. סתם חבל"

שרית:"מה זאת אומרת 'אתה לא רוצה להיות כאן' ? "

רונן:"אני טס בשישי בבוקר לניו יורק, לדודה שלי.."

שרית:"מה? אני לא חושבת שזה נכון! "

רונן:"סליחה אבל מהרגע אמרת לי שרוני היא לא הבת שלי, ושאני אמתי שאני רוצה להתגרש, נראה לי שאיבדת את כל רונן:"תגידי משהו.." שרית בהתה בטלוויזיה עם המסך השחור, הייתה צלילית שלהם, היא נשענה אחורנית עם העם ושמה את ידה על פיה. היא לא ממש עיקלה את מה שרונן אמר עכשיו.

שרית:"אני.."

רונן שתק.

שרית:"אני.. אני לא.."

רונן:"נו.. תגידי כבר משהו."

שרית:"אני כל כך מצטערת.."

רונן:"זה מה שיש לך להגיד?"

שרית:"לא.. אני.. מה להגיד?" היא הסתכלה בבלבול עליו.. הרימה את ראשה וניסתה להסתיר את הדמעה שירדה לה.

רונן:"לא יודע.."

שרית:"ממתי אתה יודע על הסרטן?"

רונן:" שלשום"

שרית:"ו.. מה.. מה אמרו לך.." הוא הגיש לה את המכתב מהרופא, הפנייה לכל הטיפולים והסבר מדויק על המחלה.

היה כתוב שם על הניתוחים שהוא יצטרך לעבור, על התרופות שעולות דיי הרבה, ובעיקר, על הסיכונים של כל אחד מהטיפולים.

שרית:"אתה.. הולך לעבור את כל זה?"

רונן:"את מעדיפה שאני ימות" הוא חייך.

שרית:"זה לא מצחיק." היא הסתכלה עליו.

רונן:"קחי את הזמן, תעקלי. בינתיים.. תחפשי עורך דין.." הוא קם ויצא מהבית.

-

שעמית מישהו עולה, ניקיתי את הדמעות, שמתי עיפרון כדי שזה יסתיר את עיניי האדומות.

אבא:"מאמי את פה?" הוא נכנס.

אני:"ממ.. מה?" היה לי קשה להסתכל לו בעיניים.

אבא:"חכי דקה." הוא הלך לקרוא ללי, אחותי, והיא באה לשבת אצלי בחדר יחד איתו.

אני:"מה קרה? מה זה?"

אבא:"מתוקות.. אני רוצה לספר לכם משהו" היה לי ברור מאוד מה.

לי:"מהר, גיא מחכה למטה." (חבר שלה).

אבא:"ממ.. " הוא דיבר למרות הזירוז של לי. "נשמות שלי, אני הייתי בבית החולים השבוע."     

אפילו לא הזכרתי את הפגישה שלנו שמה. הדמעה שלי הייתה על קצה העין.

לי:"מה קרה?"

אבא:" אני .. אני חולה בסרטן בנות." זהו, היא יצאה, הדמעות ירדו, וגם שלו, לי קפאה במקום.

לי:"אתה.. אתה צוחק נכון?" היא אמרה וחייכה. לא לקחה את זה ברצינות.

אבא:"לא..לא ממש"

לי:"מה..?" היא התפרצה.

הסתכלתי על אבא ונתתי לו חיבוק!

אבא:"מאמי שליי!"

לי:"זה אומר שאתה הולך למות" היא קמה מהכיסא והתרחקה מאיתנו.

אני:"למיי!!!!!!!!!!!!!"

אבא:"אני. אי אפשר לדעת."

לי יצאה מהחדר ושמעתי את דלת הבית נטרקת.

דברתי עם אבא קצת.. היא סיפר לי שהוא הולך לעבור טיפולים בניו יורק עווד יומיים.

ידעתי שזה עדיף מאשר שהוא יעשה את זה ונראה את כל התהליך.

הייתי עצובה כל כך, אבל ניסיתי לחשוב על דברים טובים, שלא היו כאלה כל כך אבל .. לא נורא.

נשארתי לבד בחדר והפעלתי את הנגן במחשב על שיר מדהים של 30 סקנדז טו מארס. – the kill –

What if I wanted to break
Laugh it all off in your face
What would you do?
What if I fell to the floor
Couldn't take all this anymore
What would you do, do, do?

Kill
Break me down
Bury me, bury me
I am finished with you

What if I wanted to fight
Beg for the rest of my life
What would you do?
You say you wanted more
What are you waiting for
I'm not running from you

Kill
Break me down
Bury me, bury me
I am finished with you
Look in my eyes
You're killing me, killing me
All I wanted was you

I tried to be someone else
But nothing seemed to change
I know now, this is who I really am inside
Falling from myself
Falling for a chance
I know now, this is who I really am

Kill
Break me down
Bury me, bury me
I am finished with you, you, you
Look in my eyes
You're killing me, killing me
All I wanted was you
Come, break me down
Break me down
Break me down

What if I wanted to break...?

-

עבר שבוע והיא לא שמעה מטליה. כליל היייתה נואשת מהצעקות של נווה. היא הייתה צריכה לסבול את המחסור באוכל ובגדים שיש לה.

היא לקחה את המשפר טלפון שטליה הביאה לה, והתקשרה, בלי רשותה של נווה.

כליל:" טליה?"

טליה:"מי זה?!"

כליל:"כליל."

טליה:"אה.. היי מאמי, מה שלומך?"

כליל:"דיי גרוע האמת."

טליה:"אני מצטערת שככה ברחתי.. אני.."

כליל:"זה בסדר. טליה, אני בורחת מהבית ביום בערב."

 -

גל הלך הלוך וחזור בבי החולים, מחכה שנטע וסיוון יבואו.

הוא ראה אותן יורדות מהמונית בחלון בחדר המתנה. והתקרב אליהן.

סיוון:" היי גל! מה שלומך?" היא אמרה

גל:"הכל טוב.. כאילו.. ממ.." הוא היה מבולבל. " שבו"

סיוון:"מה קרה?"

נטע:"הכל בסדר?"

גל:"חמודות.. אני פשוט אגיד את זה.. ממ.."

נטע:"נוווו!" הן היו במתח נוראי, בכל זאת, זאת דנה.

גל:"דנה, דנה אנורקסית, זתומרת בולמית."  הן הסתכלו אחת על השניה.

סיוון:"א..אנחנו.."

גל:"זה בסדר גם אני הייתי בהלם.."

נטע:" אנחנו יודעות."

גל:"מה?"

סיוון:"אנחנו יודעות שהיא בולמית."

גל:"מה?"

נטע:" היא התחילה באוקטובר, אחרי שמילי נפטרה, ובקשה שלא נגיד כלום."

גל:"אני לא מאמיןןן! יש עוד משהו שאני צריך לדעת."

סיוון:"לא ממש." היא הסתכלה על נטע בפנים כאלה שלא תעז לספר."

נטע:"אנחנו מצטערות."

גל:"אני חוזר" הוא הרגיש שיש משהו שהוא עדיין לא יוודע. "יש עוד משהו שני צריך לדעת?"

סיוון:"לללא! באמת שלא!"

הן נשארו איתו קצת ולא אמרו דבר בקשר לאותה מחלה שיש בעצם גם להן.

-

בהייתי בחלון והמכוניות שעברו ברחוב בזמן שהדמעות זלגו.

פתאום קלטו עיניי שני ילדים, היו מוכרים לי..

הסתכלתי טוב וראיתי את זה המכנס הכי סקסי בעולם שנדב שם עליו! זה נדב.

אוי לא! הוא מתנשק איתה!   מי זאת הזונה הזאתיי?

זיהיתי אותה, הרגשתי סחרחורת, כאב לי הראש, הבטן, ואחרי נרגעו לי הדמעות על המקרה של אבא, התחילו עוד.

זאת הייתה טלי.

-

טליה:"מה?"

כליל:"כן. אני לא יכולה כאן יותר."

טליה:"אין לך כסף, אין לך כלום!"

כליל:"אני יודעת, מכרתי אתמול מלא תכשיטים של נווה שהיו בכספת, ויש לי 1580 עכשיו, זה יספיק."

טליה:"לא! ממש לא מתוקה! אני באה!"

היא באה לכליל וטליה לא הפסיקה להגיד לה שזה לא הדבר הנכון.

טליה החליטה עם עצמה שזה הזמן הנכון לספר לכליל את האמת. היא לא יכולה יותר להעמיד את עצמה במקום הזה.

היא לא רצתה להיות טליה, היא רצתה להיות מילי. רק מילי. פשוט מילי.

טליה:"בואי מתוקה, הולכים!"

כליל:"לאן?"

טליה:"לבית החולים."

כליל:"למה?"

טליה:"את תראי."

בנסיעה היה שקט מוחלט חוץ מהשיר שהתנגן לו בגלגלצ'.

שיר שכליל שומעת איכשהו המון בזמן האחרון במכונת רדיו הישנה שלהם בדירה.

של לינקין פארק. – דה שאדו אוף דה דיי-.

I close both locks below the window.
I close both blinds and turn away.
Sometimes solutions aren't so simple.
Sometimes goodbye's the only way.

And the sun will set for you,
The sun will set for you.
And the shadow of the day,
Will embrace the world in grey,
And the sun will set for you.

Pink cards and flowers on your window,
Your friends all plead for you to stay.
Sometimes beginnings aren't so simple.
Sometimes goodbye's the only way.

And the sun will set for you,
The sun will set for you.
And the shadow of the day,
Will embrace the world in grey,
And the sun will set for you.

And the shadow of the day,
Will embrace the world in grey,
And the sun will set for you.

And the shadow of the day,
Will embrace the world in grey,
And the sun will set for you.

 הסתיים השיר והן הגיעו.

שתיהן נכנסו לבית החולים, היישר לחדר של דנה.

גל היה בחוץ ולא ראה דבר, הן התיישבו על הכיסאות וטליה העירה את דנה.

כליל:" מי זאת?"

טליה:" שניה מאמי, דנה, דנה תתעוריי." היא נסתה להעיר אותי.

דנה:" מ.. מה קרה?" היא הסתובבה. "סליחה, אני.. אני מכירה אותך? אל תגעי בי!" היא זזה ממנה.

-

טלי:"יאללה, הולכים לספר לה?" היא לקחה אוויר ושאלה את נדב.

נדב:"כן, לבואי."

טלי:"חכה שניה." היא הסתכלה עליו ונתנה לו עוד נישקה.

-

הסתכלתי עליהם, לא הורדתי את העיניים, לא האמתי, לא האמנתי, פשוט לא האמנתי.

-

נדב:"מאמי, נו.."

טלי:"חח טוב טוב." היא הלכה אחורה, וביחד הם הלכו לכיוון הבית של רוני.

-

הם התקרבו לכיוון הבית שלי, ופתאום שמעתי צלצול בדלת.

אני:"הייי!" ראיתי אותם בפתח הדלת, עם ידיים מוחזקות."

נדב:"היי מה קורה?" הוא אמר לי בדיבור הסקסי שלווו! אךךךךךךךךך!

טלי:"מאמי שליייייייי!" היא קפצה עלי.

אני: טלושש!" אמרתי בשקט, שנאתי אותה כל כך. איך אני יכולה לחבק אותה? איך?!

התיישבנו בחדר שלי, היינו לבד בבית.

אני:" אז מה קורה?" חייכתי. ניסיתי להראוות כאילו אני לא יודעת מזה, שהם ביחד.

טלי:" ממ האמת רציתי להגיד לך משהו." נדב בהה בי, רצה לראות איך אני יגיב. נשברתי בפנים.

אני:" כןן.."

טלי:" אני ונדב חבריים! " היא חיכה ונתנה לו נשיקה.

אני:" מזל טוב!" חייכתי חיוך ממש ממש מאולץ.

נדב:" תודה!"

אני:" איזה חמודים!!" כן בטח. שני את טלי, שנאתי אותה כל כך. בחיים לא שנאתי אותה ככה.

-

דנה:"מה את רוצה ממני?" היא דירה אל טליה. היא נפגעה מאו שככה ביתה מדברת אליה.

טליה:" ממ דנה חכי שני העם זה."

כליל:"אני יכולה זניה להבין מה הולך כאן. מי זאת?"

דנה:"מי את בכלל?"

טליה:" בנות," טליה הסתובבה, הורידה מראשה את המסכה המקומטת שעלתה חמש עשרה אלף שקל, והסתובבה.

כליל:" טליה?"

דנה:"אמאאאאאאאאאאאאאאאא!!!" לא היה ברור אם זו הייתה צעקת פחד או קריאה לעבר מילי.

כליל:"מי את? מה זה?" היא הלכה אחורה, התרחקה ממילי.

דנה:"אמא!!! אמא!! אמא!!!!" היא חייכה ובכתה בו זמנית."

מילי:"דנה'לה שלי! כלכך התגעגעגתי עליך."

כליל:"אני הולכת מכאן!"

מילי:"לא כליל חכי."

כליל:"זה בסדר טליה אנ..."

דנה:"מילי, קוראים לה מילי" היא אמרה תוך כדי חייך וסריקה על אמה.

מילי:" דנה שלי! אני תכף יספר לך הכל הכל, אבל יש לי עוד משהו להגיד לך, וגם לך כליל."

כליל:"מה את רוצה ממני? למה עשית את זה? מי את?"

דנה:"ששש..." היא השתיקה את כליל."

מילי:"בנות חמודה, אתן יודעות שאני מתה על שתיכן!"

כליל:"אני לא מכירה אותך בכלל."

מילי:" כלילי, אני ..."

כליל:"מה?"

דנה:"אמא?"

מילי:"אני אמא שלך."

-

כשרון ישב בסלון בבית, אור ישב על המיטה שלו והקשיב לשיר שהיה בגלגלצ'.

-  Let Me Take You There של פלאן וואיט טיז.

אור חשב באותו רגע על רוני, הילדה שפגש היום. דווקא חמודה, יפה, מגניבה כזאת. מי יודע.? אולי היא סתם חננה.

הוא התארגן לבצפר שיש לו מחר, בפעם הראשונה וקיווה שישתלב טוב.

בינתיים רון היה בחדר ליד, ולא הפסיק לחשוב על שרית. פעם ראשונה שהוא הרגיש שהוא באמת אוהב אותה.

ככה איך שהיא חזרה לו לחיים בבום כזה. הפתיעה אותו.

-

כליל:"את מה?" היא התחילה להוריד דמעה.

דנה:"מה זאת אומת? מה זאת אומרת אמא שלה?"

מילי:"אני..."

כליל:"תגידי, איך את יכולה? איך את יכולה לעשות את זה? את ככה מנצלת ילדה בלי הורים, לעשות איתה לא יודעת מה. איך את יכולה!"

דנה:"אל תדברי על אמא שלי ככה!"

מילי:"כליל לוי, נולדת ב7 לינואר 1993, משקל 2.30 גובה 57. בבית החולים הדסה בחיפה, בשעה חמש ורע לפנות בוקר, בניתוח קיסרי."

כליל:"מאיפה.. מאיפה.. מאיפה את יודעת את זה?"

דנה:" אמא?"

מילי:"אני אמא שלך כליל"

כליל:"אם את אמא שלי אז מי זה אבא שלי."

מילי:" בעלי, אריה."

כליל:"איפה הוא?"

דנה:"באמת, איפה הוא אמא. אם את בחיים את גם הוא אמור להיות."

כליל:" אם את בחיים???" מילי לא ענתה

דנה:"אמא! דיי! " שלושתן ישבו בחדר ובכו.

מילי:"אריה נהרג, דנוש."

דנה:"אהא." זה לא היה חדש לה.

מילי:"אבל..."

כליל:"דקה, אז היא הבת שלך? ואני הבת שלך."

דנה:"את אחותי."

מילי:"כן.."

כליל:"היי.. אני.. אני כליל. "

דנה:"דנה.."

מילי:"אווי אני כל כך אוהבת את שתיכן." היא נץנה להן חיבוק.

כליל:"אמא... אני כל כך שמחה!"

דנה:"אמא, שבי! את מספרת לי הכל עכשיו! איך את יכולה להיות כאן. אמרו שמצאו את ה.. את הגופה שלך."

מילי:"הסיפור האמיתי הוא כזה...

אני ואריה נסענו, כמו שאת יודעת להורים שלי.. והייתה בעיה במכונית, ואיזה מישהי שעבדה שמה באיזה תחנת דלק עשתה סיבוב עם המכונית שאריה

היה בתוכה, ואני נשארתי שמה, היה מאוחר אז אף אחד לא ראה כלום. ראיתי את ההתנגשות, והלכתי לשם וראיתי שאריה לא נושם, ואף אחד לא בא לעזור,

הבנתי שהוא כבר מת, ושאין מה לעשות, ושהגופה של האישה לגמרי.. לגמרי מפורקת. אז ברחתי, כדי שלא יחשבו שאני עשיתי את זה. את מבינה?

יום אחרי זה רציתי לחזור הביתה לראות שהכל בסדר וראיתי מודעות אבל עלי. אז נכנסתי הביתה, לבית שלנו, אחרי שנטע ויעל באו לעזור לך עם הדברים,

 ולקחתי כל מיני מסמכים חשובים וכסף. וברחתי.

אחרי כמה זמן מצאתי מישהו שיכל לסדר לי בית והכל, והכין ל את המסכה הזאת, כדי שאני יוכל להסתובב ולחפש את.. כליל.

ומשם, זה כבר לא חשוב." היא גמרה את הסיפור מלאת דמעות כך כליל ודנה גם.

כליל:"אז מה עם נווה עכשיו?"

מילי:"אני התקנתי מלצות בבית באחד הביקורים שלי, היא תיכס לכלא ברגע שאנ יראה להם את הקלטת.

כליל:"אני לא מאמינה!!!"

מילי:"דנוש! מה את עושה כאן בעצם! אני לא שאלתי אותך."

דנה:"אניי.." מילי נגשה למדף וראתה את התיק הרפואי של דנה. היא התחיל לקרוא..

מילי:"דנה, בלה בלה בלה.. חולת אנוקרסיה בולמיה. מה???"

דנה:"אני.. "

מילי:"דנה! למה?"

דנה:"כי.. כי את לא הייתי איתי. כי הייתי לבד.. כי.."

מילי:"מאמייי! אני מצטערת.אני כל כך מצטערת!!"

דנה:"אנע מבטיחה להפסיק.."

גל:" סליחה.. אני יכול לפריע לדנה... מה זה?"

מילי:"גל?"

גל:"מילי!!!" הוא הלך לעברה..

דנה:"גל! אמא שלי בחיים."

מילי:"אני לא מאמינה. מה אתה עושה כאן?!"

גל:"מה? מה אני עושה כאן? מה את עושה כאן?"

מילי:"עזוב.. סיפור ארוך.."

גל:"אני .. אני האחראי על דנה.. כי.. כי את אמורה להיות.. מתה.."

מילי:"אני לא מאמינה. "

גל:"הכל בגלל הוודקה."

דנה:" מה?"

מילי:" גילי, גלית אתה ואני.. הלכתי למלא צוואה."

גל:"אכן כן."

מלי:"לא להאמין.."

גל:"כן, גלית נפטרה לפני כמה חודשים, וגילי.. בין ההרים בהודו."

מילי:"כן.. וואו.. טוב..תודה רבה."

הם כולם שמה, ארבעתם היו שם, פגישה מלאת רגשות..

-

עברו כמה שבועות, מילי וכליל הלכו למשטרה והראו להם את הקלטות על נווה, היא עכשיו בכלא.

מילי כליל ודנה גרות באותו הבית, ונורא התקרבו, כליל ודנה יותר מסתם אחיות, הן מסתובבות בכל מקום יחד, ועושות הכל ביחד.

טלי ונדב ביחד עדיין, ורוני מתה מקנאה, היא מחפשת דברים ככה לגרום לנדב לפרד ממנה, אבל לא הולך לה.

היא לא יוצאת הרבה מהבית ולמסיבות. מעדיפה להיות בחדר עם הטלווזיה.

רונן בניו יורק כבר חודש עובר טיפולים ומתרחק משרית..

שרית ורון יוצאים הרבה ביחד, אבל רק ידידים..

ואור משתלב ועכשיו הוא ידיד דיי טוב של יריב והראל. מנסה להתקרב לרוני, ורוני לא ממש מתרחקת ממנו..

- אחרי חודשיים.-

שרית יושב בבית על המחשב ועובדת..פתאום הטלפון שלה צלצל..

שרית:" הלו?"

..:"Hallo? This is sarit? "

שרית:" yes"  היא ענתה.

..:Hi, I'm Kate, I work in the hospital in New Work""

שרית:" Hi"

..: " it's about Ronen"

שרית:" what happened?"

..:"?You know that he was sick"

שרית:" Was?"

..:"He dies yesterday"

מקווה שאהבתם.