תודה רבה לכם על כל התגובות! 33>

תהנו.

= פרק 8 =

רוני:"שיט!" אמרה ודחפה אותם לצד.

מיכל:"מה את עושה?"

רוני:"אני לא יכולה שהוא יראה אותי!"

טלי:"למה לא?"

רוני:"כי אולי לא דיברנו מאז המסיבה!!!"

מיכל:"נו אז?"

טלי:"בואי מיכל." אמרה טלי ומשכה אותה.

רוני:" לא! את לא יוצאות מפה."

מיכל:"נו רוני!"

טלי:"אני לא מבינה מה הבעיה שהוא יראה אותך?"

רוני:" אם הם יראו אותך אז הם ידעו שבאת עם משהו, והם הסתכלו ויראו שזאת אני. וזה, לא יכול לקרות!"

מיכל:"תגידי שאת צוחק עלי!"

טלי:"מה? את לא אמרת שדיברת איתו על זה? וזה לא.. לא יקרה?"

רוני:"לא צוחקת, אני.. אני דיברתי איתו.." היא ידעה שהיא בחיים לא דיברה איתו, גם מיכל ידעה את זה. נשמע הצלצול של סוף ההפסקה.

טלי:"אוף איתך."

רוני:"איזה מזל שאנחנו יושבות מאחוריהם."

מיכל:"כן. ממש מזל." אמרה בזלזול והתעצבנה שלא הספיקו לקנות.

 -

"מאמייי" קרא יניב ונישק את דנה על שפתיה.

דנה:" יריב!" חיבקה אותו.

יריב:" את בסדר?"

דנה:" איך אני יכולה?"

יריב:" יוו יפה שלי! אני אוהב אותך!"

דנה:" גם אני אותך."

הם נכנסו והתיישבו בחדר של נטע.

ארבעתם דיברו על כל מיני דברים, ניסו לעזור לדנה לא לחשוב על מה שקרה..

אבל כל פעם שפתחו בנושא חדש, איך שהוא הוא התקשר למותם של מילי ואריה.

דנה כל הזמן פרצה בבכי, היו הפסקות כאלה, אבל זה חזר.

נורית קראה לכולם לאכול, לדנה לא היה בכלל תאבון. הם סיימו את הארוחה וניסו לשכנע את דנה לצאת, היא לא רצתה לעשות כלום מלבד לראות טלוויזיה או סתם לשבת בחדר ולא לעשות כלום..

 -

רונן ושרית היו בבריכה בערך שעתיים. היה להם נורא כייף.

באותו זמן אור ורון ראו בחדרם "המסור 2". רון לא אהב סרטים מהסוג הזה אבל אור דווקא כן.

אור:"נו.. מה אתה חושב?"

רון:"מזעזע"

אור:"אל תגזים!"

רון:"לא מגזים. בחיי.. איך אתה יכול לראות דבר כזה?"

אור:"אוי נו.. אולי נזמין לנו קצת אוכל מה' רום סרוויס'?"

רון:"לא.. אתה יודע כמה יקר כאן?"

אור:"נו אבא! חופשה או לא?"

רון:"טוב טוב.. מה אתה רוצה?"

אור:"פיצה, ובירה. ופופקורן.. איך אפשר לראות סרט בלי פופקורן?!"

רון:"לא נראה לי שיש כאן."

אור:"יש.. נראה לי.."

רון:"שלום אפשר להזמין.. פיצה גדולה, 2 בירות ופופקורן.."

..:"כן. איזה חדר?"

רון:" 345 "

...:"עוד  משהו?"

רון:"עוד משהו? אור?"

אור:" עוגת שוקולד."

רון:" חח.. עוגת שוקולד."

..:" וודאי. להתראות"

רון:" לא.. אנחנו לא רוצים ל.." אמר אבל האישה כבר ניתקה.

אור:" נו אבא, אל תבטל!"

רון:" טוב טוב"

האוכל הגיע והם המשיכו לצפות בסרט.

 -

שרית:" בוא. נמאס לי."

רונן:"תאמת גם לי" הם צחקו.

שרית:"זאת המגבת שלי! אל תיקח אותה!"

רונן:"היא שלי!"

שרית:"לא! היא שלי" הם רבו כמו ילדים קטנים."

רונן:"רונית, אנחנו ניפול!" הם עמדו ומשכו במגבת כמו חבל, שהדחיפה הקטנה של רונן גרמה לך ששניהם נפלו למים יחד עם המגבת היחידה.

שרית:"נו באמת:" היא אמרה ושניהם לא הפסיקו לצחוק.

רונן:"חחח נבקש חדשה."

שרית:"תבקש! (: "

רונן:"שנייה:"

הם התנגבו והלכו לחדרם.

אחרי חצי שעה הם ירדו לארוחת ערב. שרית ורון ראו אחד את השני, רק שאור ישב בפינת החדר אוכל כך ששרית לא ראתה אותו.

 -

"הלו" אמרה סיוון כשצלצל הפלאפון שלה בביתה של נטע..

יוני:"היי סיוון, יוני"

סיוון:"מה אתה רוצה?"

יוני:"אממ.. הרבה בעיקרון.."

סיוון:"תקשיבי.. זה ממש לא הזמן."

יוני:"למה לא?"

סיוון:" אני אצל נטע, עם דנה.. ההורים שלה אתמול נהרגו בתאונת דרכים."

יוני:"מה???"

סיוון:"כן.. אז נדבר אחר כך.."

יוני:"כן. בטח.."

סיוון:"יאללה ביי"

יוני:"תמסרי לה.. ש.. אני מצטערת לשמוע.."

סיוון:"אהא. ביי"

יוני:"ביי.." אמר וניתק.

סיוון:" נטע, יוני.."

נטע:" מה הוא רצה?"

סיוון:" לא יודעת..אמרתי לו שזה לא הזמן.."

נטע:" כן.. שמעתי.."

יריב:" פספסתי משהו?"

דנה:" זה מה שאני חושבת שזה?"

נטע:" כן."

 -

יעל הייתה כבר באמצע ההודעות לכל בני משפחת דביר..

היא הייתה בקשר כל הזמן עם שרה ודוד.

מחר תהיה ההלוויה, ואז תתחיל השבעה בביתם. היא לא יכלה לתאר לעצמה מה דנה תעבר בימים אלו.. ילדה בת 15 ככה לבד בעולם. כל כך קשה.. ככה יתומה.. רגע, אולי..

 -

הסרט נגמר.. כולם יצאו מהאולם..

רוני:"חכו!"

טלי:"מה?"

רוני:" שנייה, אני לא רוצה שהם יראו אותנו."

מיכל:"רוני! אל תעצבני אותי! אני יוצאת."

טלי ומיכל יצאו והיא נשארה האולם לבד.

רוני:" לא חכו נו!" טלי משכה את רוני לצד..

טלי:" את אמרת לי שאת לא אוהבת אותו."

רוני:" אני לא טלי!"

מיכל:" נו אתן באות?"

רוני:" כן!" אמרה.

טלי:" טוב. מבטיחה?"

רוני:" כן.. כן.."

הם הסתובבו בקניון, חרשו אותו וקנו את כל מה שאפשר לקנות.

כדי לנוח הם התיישבו באיזה מסעדה כזאת חדשה.. 'קפה ג'ו'.. הם התיישבו שם על הבר.. פתאום הם שמעו קול מאחוריהן..

"שלום, אפשר להזמין?"

הם זיהו את הקול.. זה היה הראל.

 -

שרית:"הארוחות כאן כל כך טעימות!"

רונן:"כן אהא.."

שרית:"אז מה בא לך לעשות?"

רונן:"אממ.. סתם להיות במיטה.."

שרית:"אה.. כן.. תראה.. אני חושבת שבא לי קצת לשתות.. אני ירד ללובי לקצת זמן.."

רונן:"אוקי, את רוצה שאני יבוא איתך?"

שרית:"לא..זה.. זה בסדר."

רונן:"שרית הכל בסדר?"

שרית:"כן כן.. בטח. לך לישון."

רונן:"אוקי, לילה טוב."

שרית:"תודה, ביי"

רונן:"ביי"

היא ירדה ללובי וחיכתה לרון. היא הייה כל כך בלחץ, שנים שלא ראתה אותו.. אולי אני יראה את אורוש שלי עכשיו.. היא הזמינה לעצמה יין וחיכתה לו בבר.

רון בדיוק סיים א המקלחת, הוא ידע שהוא מאחר, הוא ראה שאור כבר נרדם ויצא החוצה, הוא ירד במעלית ונכנס ללובי.. הוא ראה את שרית יושב שם ומחכה לו.. הוא התיישב לידה והיא הסתכלה עליו.

 -

יוני לא האמין למה שסיוון אמרה לו. הוא ממש ריחם על דנה..

הוא התיישב על המחשב והתחבר למסן ..

ניב:"סידרת?"

יוני:מה??"

ניב:"נו.. מיכל.."

יוני:"אה.. לא.."

ניב:"למה?"

יוני:"תשמע, אמא ואבא של דנה.. הם היו בתאונת דרכים."

ניב:"לא נכון.."

יוני:"אני רציני."

ניב:"מאיפה אתה יודע.?"

יוני:"עזוב"

ניב:"נו.?"

יוני:"לא משנה.."

ניב:"טוב.. איזה מסכנה היא."

יוני:"כן אהא.."

 -

מיכל:"הראל! מה אתה עושה כאן?" אמרה שבעצם ידעה..

הראל:"סתם.. בסרט.. מה.. מה אתן עושות כאן?"

טלי:"סרט." חייכה. היא לא הבינה למה רוני כל כך בלחץ.

נדב:"היי רוני" הוא הסתכל בעיניה.

רוני:"היי.. מה קורה?"

נדב:"בסדר"

מיכל:"יש לי הרגשה שאנחנו מיותרים." לחשה לטלי.

טלי:" למה?"

מיכל:".. אה.. כלום."

רוני:"שמעתי אותך .." החזירה לה שעדיין הסכלה על נדב.

הראל:"אה.. אוקי..רוצות לשב איתנו?"

רוני:" לא לא .. אנחנו צריכה ללכת"

טלי:" באמת?"

רוני:" כן! שכחת? אמא של מיכל מחכה לנו.."

מיכל:" באמת? אה.. כן נכון.. בואו."

הראל:" אה.. טוב אז ביי."

מיכל:" יאללה היינו פה?"

רוני:" כן.."

נדב:" ביי"

טלי:" ביי "

רוני שלחה אסמס מהיר למיכל..

<אל תדברי על זה! תגידי לה שזאת אמא שלך ושהיא לא באה בסוף>"

מיכל הסתכלה על רוני וחייכה.

כל אחת מהן חזרה הביתה. רוני נכנסה הביתה, עלתה לחדרה ונשכבה על המיטה..'איזה מזל' אמרה לעצמה..

היא התחברה למסן..

; מיכלי וטלוש היה כל כך כיף!  ~  אוהב אותכן הכי בעולם! ~ מיכל דברי איתי! ;

מיכל:"אחח.. תגידי תודה שאני כזאת מאמי. "

רוני:"תודה!"

מיכל:"בקשה!"

רוני:"אין לך מושג מה היא קורה אם היא הייתה יודעת.."

מיכל:" זה לא היה נעים בכלל."

רוני:"חח כן אהא."

מיכל:"תשמעי, אני חייבת לרוץ.. דברי איתו כבר! ותגידי לי מה היה.."

רוני:"בטח..חח ביי יפה.."

מיכל:"ביי מאמוווש."

רוני:"33>"

שתייהן, סגרו את במחשב.. נכנסו למקלחת, ושם טלי הצטרפה אליהם..

הן התלבשו ונכנסו מתחת לפוף שלהן.. הדליקו את המזגן והלכו לישון.

  -

שרית:"היי רון.. מה נשמע..?"

רון:"אני בסדר. את דווקא זאת שניראת לי בשוק."

שרית:"נו..למה אתה מצפה.. אחרי 15 שנה אתה פתאום מופיע.."

רון:"כן.. תראי..זה היה נחמד מאוד לראות אותך, אבל כלום צריך להשתנות"

שרית:"ברור לי.. זה פשוט ממש מוזר לי לדבר איתך פתאום.."

רון:"גם לי.. תאמיני לי.."

שרית:"מאמינה."

רון:"בזמן האחרון דווקא יצא לנו לדבר עליך.."

שרית:"לנו?"

רון:" אור, רוצה להכיר אותך מאוד."

שרית:"אתה יודע שזה לא אפשרי."

רון:"בטח. אנחנו פשוט עוברים דירה. והוא רוצה לעבור אליך."

שרית:"הוו.. לא ממש נראה לי.."

רון:"כן.. אנחנו כנראה נעבור לתל אביב."

שרית:"אה.. יהיה לכם כייף."

רון:"מה עם רוני?"

שרית:"בסדר. היא גדלה יפה..בטוחה שרונן הוא אביה, הם גם דיי דומים באופי.. מקרי כזה." שניהם שתקו..

רון:"בטוח שאת לא חושב שהגיע הזמן שאור יראה אותך.. כבר עבר הזמן זמן.. והוא כבר גדול.. בן 15.."

..:" אולי באמת הגיע הזמן.." נשמע קול מאחוריהם.