פרק קצר.. אבל לדעתי, טוב.

תהנו. (:

= פרק 9 =

רון:"אור! מה אתה עושה פה?" שרית הסתכלה, היא לא האמינה.. הוא.. כל כך.. ממש.. לא כמו שהיא דמיינה. כל כך יפה.. איך שהוא גדל.

אור:"מי זאת אבא?"

רון:"זאת... זאת.. אממ.. זאת.."

שרית:"אור.. אבא שלך סיפר לי כל כך הרבה עליך. אנחנו עובדים ביחד.."

אור:"אה.. ולמה אני צריך להכיר אותך.. אחרי כל כך הרבה זמן?"

רון:"אממ.. רציתי שתכיר אותה..כי.. היא.. אנחנו.."

שרית:"הוא רצה להזמין אותי אליכם המון זמן.."

אור:"אה.. ומה זה קשור לזה שאני כבר גדול?"

רון:"זה לא קשור.. סתם.. השווציתי בך."

שרית:"כן..."

אור:"אוקי.. איך קוראים לך.?"

שרית:"איך..איך קוראים לי.. קוראים לי גלית." רון כמעט נחנק ממה ששרית אמרה.. ואור נזכר בה.. והתחילו להיות לו פנים אדומות..

רון:"כן.. תכירי, זה אור.."

שרית:"היי אור." הם לחצו ידיים.. היא ממש התרגשה.

אור:"טוב.."

רון:"למה ירדת?"

אור:"כי.. לא היית ולא הבנתי איפה אתה.."

רון:"אה.. טוב אז עלה למעלה. אני עוד כמה דקות מגיע."

אור:"טוב.. לילה טוב.. גלית."

שרית:"לילה טוב חמוד."

רון:"ביי" הוא עלה למעלה.

שרית:"אני לא מאמינה."

רון:"כן אהא."

שרית:"אני.. אני בשוק. "

רון:"את בסדר?"

שרית:"כן.. אני פשוט.." היא החלה לבכות והוא בא לחבק אותה..

שרית:"לא.. לא.. אני בסדר" היא לא יכלה לדבר..

רון:"טוב.."

שרית:"אני.. מצטערת."

רון:"זה בסדר. תגידי.. חשבתי על זה.. אני מאוד ישמח לראות את רוני.."

שרית:"אתה באמת רוצה?"

רון:"כן.."

שרית:"אז.. בוא.. בתור.. ידיד מהעבודה."

רון:"בלי אור."

שרית:"כן. אחרי החופשה."

רון:"טוב אני ילך עכשיו.. נראה לי זה הזמן."

שרית:"כן.. לילה טוב."

רון:"ביי. לילה טוב."

שרית:"להתראות מחר..."

רוני:"נדב?" שלחה לו הודעה במסנג'ר..

נדב:"היי רוני"

רוני:"מה קורה?"

נדב:בסדר.. מה איתך?"

רוני:"בסדר."

נדב+ רוני:" תשמע/ תשמעי.."

רוני+ נדב:" חח"

נדב:"תקשיבי.. בקשר למה שקרה במסיבה.. אם את לא רוצה.. אז.. לא." היה לו קשה להגיד את זה.. הוא באמת אהב אותה..

רוני:"תראה.. זה.. אני צריכה קצת לחשוב על זה."

נדב:"סבבה.." הוא שמח שהיא לא פוסלת את זה ישר..

רוני:"אז.. נדבר.."

נדב:"כן.. שמעתי שיש הרבה זמן שביתה עכשיו.."

רוני:"אהא.. המון זמן בבית (:"

נדב:"חח כן."

רוני:" טוב אני הולכת"

נדב:" אממ.. כן.. ביי."

רוני:" ביי מאמי."

אחר שבוע..

דנה הייתה כל היום בבית, היא לא התקלחה כבר יומיים. האיפור שסיוון שמה לה, נמרח.. הוא כבר יומיים על הפנים שלה. היא לא אכלה כלום מתחילת היום.. חוץ מחתיכת עוגה שסבתא שלה הכינה לה.. אפילו לא חתיכה.. פירור..

סיוון נטע ויריב היו איתה רוב הזמן.. הם התחלקו בימים ובלילות בשביל שכל הזמן מישהו מהם יהיה איתה.

רוני מיכל טלי וכל השאר ידעו על זה אחרי שלושה ימים.. כשדנה דיברה עם יעל והיא הסבירה לה שהיא לא תוכל לשמור על זה בסוד. כמה שרוני לא סבלה את דנה, היא החליטה בכל זאת ללכת לשם.

היא ונדב לא דיברו בכלל.. היא עדיין 'חושבת' מבחינתו.

שרית ורונן נהנו מאוד מהנסיעה שלהם...גם ככה אור ורון, שהתקרבו מאוד בחופשה הזאת.

רון החליט להישאר עדיין בחיפה.. מסיבות.. כל שהן..

היא נכסה לאימייל שיואב מהעבודה שלה שלח לה.

"זאת הכתובת של מי שביקשת. מקווה שזאת הנכונה. להתראות, יואב."

היא לחצה על הקישור והתחילה לכתוב..

'היי רון..

אני רוצה שתדע זה אותם 3 ימים היו לי מאוד מוזרים זה נראה לי לגמרי הזוי כאשר אני חושבת על זה היום, עכשיו..

כל העניין עם אור, שלא ראיתי אותו אחרי כל כך הרבה זמן.. 15 שנה..

אני יודעת שאותו ערב הייתה טעות, אבל זה קרה.. ותראה איפה אנחנו עכשיו, אתה עדיין לבד ועדיין נשואה לרונן. תדע, אני באמת אוהבת אותו.

כשנכנסתי אליך לבית באותו יום, לא ידעתי שככה זה יגמר.

אחרי השיחה שלנו בבית החולים ב-  9.10 , יומיים לאחר הלידה, אני לא ציפיתי שנשרוד כל כך הרבה זמן אחד בלי השני, אבל הייתי צריכה להמשיך עם החיים שלי, עם רונן.

וגם היה לנו את לי, לא יכולתי ככה לעזוב הכל וללכת איתך.

אני מצטערת שככה הכל היה, ושלא זכית לגדל את רוני. אתה חייב להבין אבל שרונן היה בטוח שזאת הייתה שלו, לא יכולתי להגיד אחרת.

אם עדיין אתה רוצה לראות אותה, בשמחה. אני רק מעדיפה שזה לא יהיה בבית שלנו, רונן יתחיל לחשוד.

אני ואתה יודעים שבסופו של דבר נצטרך לספר לכולם את הכל, לרוני, ולאור.

אבל אני יודעת שזה לא יהיה בזמן הקרוב.. אני חושב שאם שנינו נוכל לשכוח את הפגישה בבית המלון, זה יהיה טוב יותר לכולם.

מסור לאור ד"ש מגלית,

שרית'

היא סגרה את האמייל ונכנסה למיטה ליד רונן. היא עצמה את עיניי ונרדמה.

דנה:"זהו.. כולם הלכו."

יעל:"כן.. נגמר."

דנה:" יעל?"

יעל:"כן מתוקה?"

דנה:"מה אני עושה עכשיו?"

יעל:"למה את מתכוונת?"

דנה:"עכשיו.. מה אני עושה?"

יעל:"אני חושבת שאת צריכה ללכת לישון.. וזהו.. מחר יום חדש."

דנה:"אני לא מתכוונת לזה.." יעל עזבה את כל מה שהתעסקה איתו והתיישבה ליד דנה.

יעל:"אז למה?"

דנה:"עכשיו! אני לבד."

יעל:"את לא לבד.. יש לך אותי ואת נטע וסיוון ויריב.."

דנה:"אני יודעת.. אומרים לי את זה בלי סוף. אבל אתם לא תהיו איתי בלילה, ולא תעירו אותי בבוקר לבצפר.. ולא תחתמו על האישור שלי לטיול השנתי ולא תבואו לאסיפת הורים ולא תסיעו אותי לסרטים עם חברות ולא.. לא תחבקו אותי שאני יבכה.." היא שוב החלה לבכות.

יעל:" מתוקה.. אפילו אני לא יודעת מה להגיד לך. אני לא מסוגלת לתאר לעצמי מה שאת עוברת. סבא וסבתא שלך כבר סידרו הכל. יש לך את כל הרכוש. בחר את תבואי איתי לבית משפט, ויגידו לך מי האחראי עליך מעכשיו.. מי ידאג לך.."

דנה:"ומה אם אין כזה? מה אם הם לא עשו צוואה?"

יעל:"אז.. בית המשפט יחליט מי ישגיח עליך."

דנה:" אני לא רוצה מישהו שאני לא מכירה."

יעל:" אל תדאגי.. יהיה בסדר.. מבטיחה."

דנה:" תודה נורית, תודה על הכל!"

יעל חייכה וחיבקה את דנה.. 'כמה שהיא מסכנה' אמרה לעצמה 'היא צריכה הורים.. כאלה חמים שישגיחו עליה. אף אחד לא יעשה את זה טוב כמו מילי ואריה..' היא נזכרה שפעם שהם יצאו למסעדה איתם אז מילי אמרה לה שלדעתה רונית היא האמא הכי טובה שיש.. זה כל כך ריגש אותה לחשוב על זה. שמילי אמרה לה את זה.. ומה שקורה עכשיו.. היא התחילו לה מחשבות מוזרות.. אם מילי באמת חשבה ככה..אז..אולי דנה יכולה  להיות הבת של.. שלה..

-

שרית:"רוני! קומי! את תאחרי!" היא ניערה אותה מהמיטה..

רוני:"תעזבי אותי.. יש שביתה"

רונן:"נשמות שלי.. הלכתי."

שרית:" ביי מאמי"

רוני:" לכי.. אני רוצה לישון."

שרית:" מצטערת, שחכתי, איזה מזל שלא הערתי את לי, היא הייתה הורגת אותי." היא אמרה אבל לא היה כל כך מי שיקשיב לה.

שרית:".. אני הלכתי.. יום נפלא."

רוני:" כבר לא יהיה לי כזה."

שרית:" ביייי" צעקה מהדל למטה.

רוני ניסתה להירדם, והצליחה רק לשעה וחצי.. השעה הייתה עשר וחצי.. היא לא האמינה שהיא קמה בשעה כזאת! היא נכנסה לשירותים, אכלה והחברה למסן.

 היא ראה שנדב מחובר וחשבה לעצמה שכבר שבועיים היא 'חושבת' על זה.. ושהיא צריכה כבר לדבר עם טלי. אבל עכשיו יש שביתה ולא יוצא לה להיפגש איתה.

 היא כל כך רוצה לענות לו, להגיד לו שהיא אוהבת אותו, כל כך אוהב אותו.. והם התנשקו והיא תוכל להשוויץ שהילד הכי חתיך בעולם חבר שלה.. היא כל כך רצתה שכל זה יקרה. כל כך.

פתאום קפצה לה במסך מחשב הודעה..

נשלח מכתב 1 מתוך 1

היה למטה קישור להודעה..

היא לחצה על הקישור וראתה מכתב נשלח מדוא"ל- [email protected] 

לדוא"ל – ron_ [email protected]

המכתב היה מול עיניה והיא התחילה לקרוא..

''היי רון..

אני רוצה שתדע זה אותם 3 ימים היו לי מאוד מוזרים זה נראה לי לגמרי הזוי כאשר אני חושבת על זה היום, עכשיו.. '