מכירים את זה שאתם מתיישבים מול המחשב, מניחים את הידיים מעל המקלדת, אך צליל התקתוק המוכר לא מגיע? אתם מחכים לפרץ השראה לא מכוון, לרעיון חדש שיגרום לכם (שוב) להיות מוקסמים מגאונות הפרוזאית שבכם?
או,
אתם באמצע סיפור, עברתם את שלב ההכנות, הקורא כבר מכיר את כל הדמויות, ומעכשיו רק אושר, אושר, אושר! אתם סוף סוף יכולים לתת למוח שלכם להתפרע, לתת כל מה שהדמיון שלכם מסוגל להניב. גדול, אה?
לא.
ממש ממש לא.
כי זה תמיד חייב להיות השלב שבו אתם נתקעים, המוח שלכם נסתם, ולעזאזל עם הסיפור הזה כבר!
קודם כל, תירגעו.
סגרו ת'דלת, ואם יש רעש מבחוץ, אז גם את החלון. (רק תשאירו פתח קטן, שלא תמותו לי בטעות.)
נתקו את הכל – טלפון, פלאפון, טלוויזיה, די.וי.די, את ה כ ל .
תישענו בנוח על הכיסא, או תשכבו על המיטה, תעצמו עיניים, ותנשמו.
קחו נשימה אחת ארוווווווווווווככככככככככככהההההההה, ואז תנשפו לאט... (גם לשרוק עוזר)
ופשוט תחכו.
ואל תחשבו על כלום,
תרוקנו את המוח.
אתם לא מאמינים כמה שזה מרגיע...
כשכבר תרגישו מוכנים, תיקחו את הסיפור שלכם, ותריצו אותו כמו סרט, עם דיאלוגים, תמונות מצב, דמויות. תנו למוח שלכם להתחרפן. וכשתגיעו לקטע שבו נתקעתם..
מזה תגיעו, אתם אפילו לא תרגישו שעברתם אותו!
בהצלחה!
זאת השיטה האישית שלי. אני בטוחה שיש עוד שיטות, מי שרוצה יכול להציע את השיטה שלו.
דרך אגב: מצטערת שנטשתי לכל כך הרבה זמן, פשוט צץ משהו דחוף.... sorry
הו, כן, כך בדיוק מרגישים... באסה...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
