שירלי הסתכלה על הילדה פעם, פעמיים, שלוש...ואז נזכרה שזאת הילדה שראתה במול עם בר
"נדב? זאת הילדה שסיפרתי לך עלייה !" ביינתים הילדה התקדמה לעבר נדב ושירלי
"מה?! זאת בת דודה שלי שירלי את כנראה מתבלבלת"
"לא אני לא....."
"נדבי מה קורה חיים שלי?"
"בסדר...מה..קרה משהו?"
"לא סתם באתי לומר שלום"
"הא...טוב...אני עסוק כרגע"
"אז מה? אסור לי לאמר שלום שלבן דוד שלי? ד"א אני צריכה לדבר איתך על משהו דחוף"
"טוב...דברי איתי בטלפון אחריי בצפר"
שירלי ונדב הלכו לעבר שכבה י'
"נדב? למה שבת דודה שלך תדבר עלייך כאלה דברים?"
"שירלי יפה שלי....אין לי מושג"
"טוב" אמרה שירלי. קצת עצובה
"מה קרה שירלי? אל תתיחסי אלייה, כנראה עוד אחת מהחברות הפקאצות שלה ביקשו מימנה להפריד ביני לבין חברה שלי"
"אתה אומר את זה כאילו זה כבר קרה"
"האמ....."
"זה כבר קרה?!? ומה היא ניפרדמה מימך בסוף או אתה מימנה?"
"כן....עזבי סיפור ארוך ומבאס. אז אל תקשיבי לשום דבר שהיא תאמר לך"
"ואם הוא יהיה נכון?"
"אני לא חושב שזה יקרה מתישהו" אמר נדב ונישק את שירלי
"טוב נדבי היה צלצול תלווה אותי לשיכבה?"
"כן בטח אני ירד עד לקומה שלך ויעלה עד לקומה שלי. את רוצה חבר מת?!?!"
"איז השמן אתה יאוווו נו תעשה ספורט קצת...באמת עלית כמה קילוגרמים" אמרה שירלי והוציאה לשון
"יאו ! את שמנה"
"הא....אני יודעת" שירלי שתקה
"מה קרה?"
"כלום...טוב לא משנה אני כבר ירד לבד...הממ נדבר אחר כך" אמרה שירלי נתנה לנדב נשיקה והלכה לשיכבה י'
"אוקי....מה עשיתי?" חשב לעצמו נדב
- - -
השעה הייתה 7 וחצי בערב..
בר ישבה על המיטה בצימר שהיא ואביה שכנו בו וקראה את המכתב לפחות 5 פעמים ממהתחלה ועד הסוף ולא הבינה
למה? למה הוא נפרד מימנה? הוא לא אוהב אותה כבר? כל כך הרבה שאלות צצו בראשה למרות שהוא כתב את הכל במכתב
"...ואני באמת מצטער....אני כל כך מצטער עד מה שאני עושה כרגע. אבל אני חייב ! אם רק תביני אותי...את כל כך חשובה לי והיה לי כל כך כייף איתך...אבל אני כבר לא מרגיש כמו קודם...זה פשוט לא זה..." היא קראה את הקטע הזה בלי סוף..
שוב ושוב ושוב ולא הבינה למה זה ביכלל לא קשה. נכון, היה לה גם כל כך כייף איתו ומושלם והכל אבל אולי היא ביכלל לא הייתה מאוהבת בו ורק הרגישה אליו משהו? הוקל עלייה לדעת שזה לא הולך להיות עוד אחד מהפרידות הקשות האלה שכל החברות שלה תמיד מספרות לה "הוא בדג בי...אהבתי אותו כל כך" "אנחנו לא מפסיקים לריב...נפרדנו" וכל הפרידות הקשות האלה.... בר לקחה את הפלאפון שלה וחייגה לשירלי במהירות
"הלו?"
"שירלי..."
"היי ברבי...מה שלומך? נהנת ביינתים?"
"כן הגענו לא מזמן...את יודעת כמעט 8 שעות נסיעה !"
"כן..מתיש הא?"
"אהא....רציתי לומר לך.."
"רגע גם לי יש לומר משהו!"
"טוב אז קודם.."
"היום בבצפר הייתי עם נדב ואז ראיתי..." שירלי סיפרה לבר את המקרה הקטן שקרה בבית הספר
"וואלה? וואי איזה קטעים...ורגע..רציתי היא הצליחה להפריד בינו לבין החברה הקודמת שלו?"
"כן. ו...אני מקווה שזה לא יקרה לי. עד שאני לאט מרגישה התחלה של אהבה"
"מה? וואו שירלי זה טוב"
"כן נכון? אז..מה איתך ועם אדם הוא התקשר?"
"הממממ האמת רציתי לספר לך עליו"
"מה קרה אתו? זה לא נשמע טוב...רגע...אולי ביגלל זה הוא היה ללא מצב רוח בבית ספר"
"הא.....כן, כנראה."
"מה קרה? תספרי הכל"
"הממ...טוב אז ככה. אתמול שהיינו אצל נדב הוא הביא לי מכתב...ועכשיו קראתי אותו...איזה חמש פעמים או יותר...ו..."
בר השתתקה לרגע
"...ו..?"
"והוא כתב שהוא כבר לא מרגיש אליי משהו כמו קודם..ושהוא מעדיף שניפרד"
"ככה הוא אמר?"
"לא..ז"א כן...זה היה מכתב דיי ארוך אבל אמרתי לך בקצרה חח"
"הא וואו ברבי ומה מה מה...מה איך את מרגישה עם זה? את בסדר?"
"האמת שכן....טיפה מבואסת אבל לא נורא. ממשיכים עם החיים. במילא זאת לא הייתה אהבה מהשמיים"
"הממ למה ? חשבתי שאהבתם אחד את השני"
"כנראה שלא...אם הייתי אוהבת אותו הייתי נשמעת יותר רצינית ואת יודעת..."
"כן...וואי אין לי מה לאמר"
"זה בסדר."
"חבל שאת לא כאן" אמרה שירלי בפרצוף עצוב
"כן...לא נורא שירלוש אני יבוא עוד יומיים חח ואולי נשאר פה יותר מיומיים האמת...טוב אבא קורא לי לאכול"
"סבבי ברבי בתאבון !!!"
"תודה בובה דברי איתי !"
"יאללה ביי"
"ביי"
מצטערת על הפרק הקצר
אני ימשיך היום בערב
יש לי טונה דברים לעשות
לסדר את הבית לקנות כמה דברים ללכת למשחק של עומריקו ולחזרה ואז נפגשת עם חברים
אז אני יעדכן המשך כבר אחר כך D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
XShirley