הלוואי והייתי תמיד חזקה. הלוואי והייתי רואה תמיד שלא לאכול כרגע זה לטובתי האישית. 10 קות אחי זה כבר מאוחר מדי, 10 קות בהן כל כך הרבה נכנס לי לגוף והיה יכול להימנע אם רק הייתי מדברת עם עצמי ונזכרת בכמה יפה הייתי יכולה להיות אם לא הייתי נותנת לכל זה להימשך שנים. היו יכולות להיות לי חברות, היה יכול להיות לי חבר, ביטחון עצמי, שמחת חיים, קשר טוב עם המשפחה. כל כך הרבה אני מפסיה בגלל חתיכת שוקולד. זה פשוט לא שווה את זה...

למרות הפתיחה הזאת, דווקא הלך לי דיי טוב היום. אכלתי 631 קלוריות. תכננתי חצי מזה, אבל פשוט לא הייתי מסוגלת. לא על ההתחלה לפחות.

עשיתי הליכה של שעתיים ומשהו כמו 50 כפיפות בטן.

לא יכלתי להתאפק ונשקלתי מקודם, וגיליתי כבר ירידה של 0.5 ק"ג.

ככה זה על ההתחלה, יורדים מהר ואז פתאום, בלי שום התראה, אחרי יום שהולך בו מצויין, לא עוברים את ה-500 קלוריות ואיכשהוא עולים. הימים האלה גורמים לנפילות שלי. תמיד. אז כרגע אני פשוט צריכה לעבוד עם עצמי על זה, איכשהוא, לא לפתח ציפיות ולהיות מוכנה.

מחר אני חוזרת לבסיס, ליום אחד, כזה פוק לחצוץ מדינה שלמה בשביל פחות מ-24 שעות, אבל שיהיה. אני בדר"כ לוקחת איתי את המשקל לבסיס אבל עכשיו חבל, אין טעם לכ"כ מעט זמן- סתם יהיה לי כבד ולא נעים במעבר של הרכבת (כבר כמה פעמים עצרו אותי אחרי שעשו את השיקוף של התיק שלי ושאלו אותי מה זה..)

חוץ מזה, העניין הזה מתחיל להשפיע עליי, היה לי בלילה חלום ששמתי בושם ואז מישהו (לא זוכרת מי..) בא וצעק לי: "מה את משוגעת?! את לא יודעת שיש בזה קלוריות.."

אז כן, כנראה שאני משוגעת אם אני חולמת על כאלה דברים, אבל זה רק מראה כמה זה חשוב לי, להשיג את החלום, וכמה זה מעסיק אותי.

אז הגיע הזמן, לא...?