וואו. אני לא מאמינה שהפוסט הראשון שלי היה ב-2007. פתחתי מאז עשרות בלוגים, כל פעם במטרה להתחיל מחדש, דף נקי. כל פם אני חושבת שבבלוג החדש שפתחתי אני אספר רק על ההצלחות שלי, ולא על הכשלונות- כי הם פשוט לא יהיו. ברגע שאני נופלת, אני פשוט בורחת, יוצאת מהבלוג ומפילה הכל.

אני לא יודעת להתמודד, אני לא לומדת. חזרתי לפה, ראיתי שהתקופות הכי יפות והכי מוצלחות שלי, מבחינת אנה, הן כשאני בבלוג, מעדכנת ומספרת. בלי לחסוך במילים, בלי לדלג על הפרטים. כשאני מקבלת את התמיכה מכן- מדהימות שכמוכן, אני מצליחה להתגבר על כל כך הרבה קשיים. אז תודה! פשוט המון תודה, כי כל מילה קטנה, אפילו בהצלחה, מחזיקה אותי עוד קצת, נותנת לי את הפוש הזה שהייתי צריכה.

אז מאחר ולא הייתי כאן בערך שנה- אני אתחיל בלספר קצת על עצמי. את השם שלי אני לא אחשוף, ואני מבקשת בכל לשון של בקשה- אם את (או אתה לצורך העניין), חושבת שאת מכירה אותי, בבקשה תכבדי ופשוט תצאי מהבלוג, אני רוצה לשמור על הפרטיות שלי והמטרה של הבלוג היא פשוט לפרוק מה שעל לבי ולנסות להתמודד בצורה טובה יותר.  

אני בת 20 עוד שבוע, משתחררת עוד חודשיים וחצי ויש לי הפרעת אכילה קרוב ל-7 שנים. המשקל הכי נמוך שלי היה 52 ק"ג. והמטרה שלי תמיד היתה 50 עגול. הפסקתי בגלל שההורים שלי שמו לב כשהתחלתי לרדת במשקל, התחילו להשגיח עלי והכריחו אותי לאכול. בשלב מסוים גם טופלתי בבית חולים רמב"ם במרכז להפרעות אכילה, שם פגשתי פעם בשבוע דיאטנית, אחות מומחית ועובדת סוציאלית. לאחר שנה הרגשתי שהמקום רק מזיק לי, עליתי המון במשקל ואיבדתי את כל השליטה שהיתה לי על הגוף שלי, אז שיקרתי ואמרתי לעובדת הסוציאלית שאני מרגישה טוב עם עצמי, אני אוהבת את איך שאני נראית ושאני לא רוצה להמשיך ולרדת במשקל. הם שחררו אותי משם, ומאז אני עולה ויורדת ללא הפסקה, מתנדנדת בטווח של 5 ק"ג פחות או יותר, לפה או לפה. בעקבות הטיפול ברמב"ם, יש לי פרופיל רפואי 64 (שנקבע בגלל סעיף נפשי של הפרעות אכילה), ולכן קיבלתי תפקיד דיי מעפן, ולא מה שבאמת רציתי (מש"קית ת"ש). בבסיס שבו אני מוצבת אני משרתת כבר שנה שנה ו-8 חודשים. בהתחלה היה לי מאד קשה חברתית, לא דיברתי עם אף אחד, הייתי בחדר עם שתי בנות שהציקו לי בלי סוף והתייחסו אליי נורא. באוגוסט 2010 התחלתי לרדת במשקל. ירדתי מ-62 ק"ג ל-54 ק"ג תוך חודש וקצת ובעקבות השינוי שעברתי המצב החברתי שלי בבסיס השתפר פלאים. נהיו לי הרבה חברות, הבנות שהייתי מסוכסכת איתן עברו בסיס, התנשקתי פעם ראשונה בחיים שלי (עם הבן אדם שאז נראה לי הכי חתיך בבסיס), בנים התחילו איתי בלי סוף והכי חשוב- התחלתי לאהוב את עצמי והביטחון העצמי שלי עלה. נשבעתי לעצמי שאני לא אחזור למצב הזה, שאני לא אעלה שוב במשקל ואהיה אומללה כמו שהייתי לאורך תקופה כל כך ארוכה. אבל, ההבטחה לא החזיקה יותר מחודשיים, ותוך זמן קצר חזרתי ל-62 ק"ג. המצב החברתי נשאר פחות או יותר אותו דבר, למרות שהיו המון דיבורים על איך השמנתי, גם מאחורי הגב וגם בפנים. היום אני במשקל 65 ק"ג. מזעזע ומחריד. בעבר תיעבתי בנות שהגיעו למשקל כזה, הסתכלתי מהצד בבלוגים של בנות שמספרות שהן שוקלות 65 ק"ג ופשוט לא הבנתי אותן- איך הן הרשו לעצמן להגיע למצב כזה, איך הן לא ידעו לעצור. היום אני מסתכלת על עצמי ושואלת את אותה שאלה. אני יודעת שיש לי את היכולת לעשות את זה. יש בי את הכוחות להגיע מעל ומעבר למה שאי פעם דמיינתי. אני פשוט צריכה להאמין בעצמי ולהתמיד. לקבוע לעצמי חוקים שבעקבותיהם אני אלך, ולא לכופף אותם, כי ברגע שאני אחרוג חריגה הכי קטנטונת, זה נותן לי את הלגיטימציה להישבר.

החוקים הם:

* לשתות 3 ל' מים ביום

* להישקל כל יום

* לאכול 600-700 קלוריות ביום

* לחלק את האוכל ל-3 ארוחות שוות ביום באופן הבא-

   8:00-9:00 ארוחת בוקר

   12:00-13:00 ארוחת צהריים

   18:00-19:00 ארוחת ערב

* לעדכן את הבלוג לפחות פעם בשבוע

* לעשות כושר בכל יום שאני בבית

* לקחת ויטמים כל יום

ומעבר לזה- התמדה. התמדה. התמדה.

ההורים שלי בחו"ל עד שבוע הבא, אז זה אמור להיות קל. חוץ ממני רק אחותי בבית, והיא בחיים לא תגיד לי שום דבר על האופן שבו אני אוכלת.

מחר אני אעלה תמונת מצב, כדי שיהיה לי למה להשוות אחרי שאני ארד. ראו הוזהרתם- זה הולך להיות מזעזע. ושוב- המון תודה לכולן על התגובות החמות. אין לכן מושג כמה זה עוזר!!!   

 עריכה (20.10.11, 11:33)

אז כמו שהבטחתי, תמונת מצב מזעזעת. מקווה שתוך זמן קצר אני אוכל לעלות לפה אחת קצת יותר נורמלית.