 כינוי:
בת: 32 MSN:
תמונהפרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
Goodbye,I will miss you
כ"כ הרבה מילים,120 עמודים,60 פרקים.
כ"כ הרבה פסקאות,עמודות,דברים שיתארו אותו מבחוץ,אך הכריכה לא אומרת דבר על הסיפור עצמו.
"סיפור קצר" היה הרבה יותר מסתם סיפור בשבילי,עם הסיפור הזה גדלתי,גיליתי כ"כ הרבה דברים שלא ידעתי עליהם,שיפרתי את הכתיבה שלי מקצה ועוד.
אך הדבר הטוב ביותר שקיבלתי ממנו,הוא האפשרות לספר,אני רציתי שמישהו ידע על רוז ועל תלאותיה בעולם,כל שעברה קרה במשך שלושה חודשים בלבד,אך היא חשה שאלו היו שלוש שנים.
ברגע הכול נלקח ממנה,שוב ושוב ושוב,אם היו אלה ג'ייק,חברותיה,משפחתה,כל חייה נמחו מהעולם ברגע.
למרות שהיא לא הייתה מאחלת את התופת שעברה לאיש,היא גילתה הרבה על עצמה באותם שלושה חודשים:היא גילתה את הכוח שבה,לא רק הכוחות עצמם,אלא הרצון האינסופי שלה לשרוד בכל מחיר,היא קיבלה את אהובה בחזרה ומשפחה חדשה ואמיתית שתאהב אותה בשל מי שהיא.
היא תמיד תהיה גאה בעצמה על הדרך שבה היא הצליחה להישאר בחיים אך תמיד תזכור את כל הסבל שעברה וכל ההרג.
היא תנצור דברים אלו לנצח,בין אם תרצה ובין אם לא וגם אם תודה בכך או לא,היא ידעה שהיא לא הייתה מי שהיא היום ללא התופת הזו אך כמו כולם,היא תמיד תצפה,שמחר יהיה יום טוב ובהיר יותר.
היא לא הייתה היחידה שחייה נלקחו ממנה,אם שמתם לב לשאר הדמויות,יכולתם לראות שגם סאמי,ריק וג'ייק איבדו את חייהם בזמן זה או אחר.
סאמי איבדה את חייה כשבעצם נולדה מחדש,כרובוטית עם זיכרונותיה של ילדה קטנה שמעולם לא הכירה ומעולם לא הרגישה שהייתה חלק ממנה.
הזיכרונות של אותה ילדה רדפו אותה,מפני שהיא חשה שבצורה מעוותת כלשהי היא לקחה את חייה.
בנוסף לכך הייתה לה העבודה הנוראית כעוזרת של מרי שפחדה מדי מכדי לבגוד בחברה היחידה שהייתה לה,היא ידעה שמרי הייתה מרושעת ולעולם לא תשתנה,אך תמיד הייתה לה תקווה שחשבה שאולי זה יהיה אחרת.
סאמי הייתה בודדה מאוד,מהרג להרג וקורסים על הרג היא עברה את הכול לבד.
למרות שמרי הייתה שם היא לא רצתה להתקרב יותר מדי,מפני שבתוכה היא ידעה שיום יבוא והיא תהרוג אותה.
כשג'ייק הגיעה הרבה השתנה,היא זיהתה אותו מחייה הקודמים והחלה להתחבר אליו.
הוא הובא למעבדה לאחר חטיפתה השנייה של רוז.
מרי לא הייתה מרוצה מכך ולכן היא הציגה לה את ריק שגרם לחייה להשתנות מקצה לקצה.
היא התאהבה בו,זו הייתה אהבה ממבט ראשון והיא ידעה זאת,למרות כל סודותיו היא ידעה שלעולם לא תעזוב אותו.
בזמן הסיפור סאמי התבגרה,היא התמודדה עם פחדיה ודרשה את מה שבאמת רצתה,חטיפתה השלישית והסופית של רוז גרמה לה לצאת מהקונכייה שלה ואפשרה לה להיות אמיצה יותר.
למרות שתמיד תתחרט על חלק ממעשיה,היא הפכה לאישה אחרת בסוף הסיפור,היא הייתה אמיצה יותר,בטוחה יותר בעצמה והיא הייתה מוכנה לחיים החדשים שלה,לצד ריק,רוז וג'ייק.
לג'ייק לא היו חיים קלים,הוא היה ילד מאומץ שנשלח למשפחה אומנת אוהבת לאחר שהיה באחרת שלא הייתה כה אוהבת.
הוא ניסה להסתדר אך החיים על משפחתו האומנת הראשונה רדפו אותו,כשפגש ברוז והתאהב בה הוא הצליח לשים את הכול מאחור במחשבה שיום אחר הוא ישתחרר מכבלי הסבל הפנימי שלו ויוכל להיות טוב מספיק בשבילה(לפחות הוא חשב שהוא לא היה טוב מספיק,רוז חשבה שהוא היה מושלם).
לאחר שנחטף הוא עבר שנתיים של הדחקה עצמית,הוא לא חשב בעצמו זמן כה רב עד שאיבד את זיכרונותיו לגמרי ושכח שלפני זמן רב הוא היה אנושי.
כשרוז חזרה לחייו היא עוררה בו משהו ששכח שהיה קיים בו מזה זמן רב-רגשותיו.
ג'ייק לא השתנה רבות במהלך הסיפור,הוא הדחיק את השנתיים חסרות הרצון ורבות ההרג שעברו עליו וניסה להמשיך בחייו,אך היו דברים שקיבל במהלך הסיפור,למרות שלא ידע זאת-אהבה,הערכה ויותר מכל-חופש.
ריק הוא הדמות האחרונה והעמוקה ביותר בסיפור,הוא האיש בעל החיים הקשים באמת,שבשבילו הדברים שלנו נראים כה נוראיים נראים לו כחיי יומיום.
אין כל דרך לתאר את סבלו של ריק,כל שראה בחייו,כל שעבר,איש לא יכול לעבור דברים כאלו מגיל שש ולרצות להישאר בחיים.
הוא,כמו כל אדם אחר במצבו,חשב על סוף לחייו פעמים רבות,במיוחד לאחר שהחל להסתכל במראה כל לילה בכדי לוודות שעדיין יש חיים בעיניים הללו,הוא תמיד פחד מהיום שבו הם לא יהיו שם.
הוא היה על סף התאבדות כשפגש בסאמי,אך הוא היה כה רגיל להעמיד פנים עד שהיא לא שמה לב.
הוא לא ציפה לקשר איתה,הוא לא רצה עוד קשר עם איש באותו זמן,הוא פשוט רצה לסיים את חייו.
אך לאחר שהם יצאו כמה פעמים(כשמרי מכריחה אותו לעשות זאת),כשהיום שבו תכנן למות הגיע,הוא כבר שכח ממנו.
סאם הייתה הרבה יותר מאהבתו הגדולה ביותר של ריק,היא הייתה המושיעה שלו,בין אם תדע זאת או לא,בזכותה הוא רצה להישאר בחיים מפני שהוא ראה את הכאב בעיניה והוא רצה לרפאות אותו.
ריק היה איש טוב,למרות כל מה שעשה וכשראה את סאמי ואת עיניה הוא ידע שהוא לא יוכל פשוט לעזוב אותה.
האהבה באה בהמשך,לבסוף,בזכות סאמי,הוא מצא מישהי שבה הוא יוכל להטביע את צערו,לסמוך,לאהוב,משהו יציב(בערך)שלא הכיר בכל חייו.
בזמן הסיפור,ריק היה אחת הדמויות שהתפתחה יותר מכולן,הוא תמיד רצה למרוד במרי והיה לו האומץ לעשות זאת,הוא פשוט לא רצה להשאיר את סאמי לבד,כשהיא פנתה אליו עם תוכניתה הוא היה המאושר באדם.
לקראת סוף הסיפור,ריק חשף את רגשותיו בפני סאמי ולמרות הכאב הרב,סיפר לה משהו מ"חייו הקודמים",דברים שהיו לו מאוד קשים לאחר שנים רבות של הסתגרות.
כשריק יצא מהמעבדה הוא ידע שזה לא יהיה הסוף,הוא ידע שבסופו של דבר "הם" יגלו שהם לא מתו ויבואו אחריהם,כמחושב שבחבורה הוא היה חייב לחשוב על כך.
אך למרות זאת,הוא ניסה להיאחז במעט אופטימיות ולשמוח שלפחות הם הצליחו להימלט.
אני לא רוצה לספר לכם על סוף הסיפור,למרות שאני יודעת מה יקרה,מפני שאני חושבת שלמרות שאני יודעת מהו הסוף,גם לכם מגיע לתת חלק בסיפור הזה ולנסות לתת סוף אמיתי משלכם לסיפור.
יכול להיות שאני אכתוב עונה שנייה בעלת מעט מאוד פרקים שבעצם תהיה "סוף דבר" קטן אך הסיכויים לכך קלושים.
אם מישהו באמת רוצה לדעת מהו הסוף,תכתבו בתגובות.
אני רוצה לומר תודה לכל מי שקרא את סיפורי,למגיבים במיוחד,מפני שרק בזכותם היה בי הרצון לפרסם את הסיפור.
אני אתגעגע ל"סיפור קצר",אני מתגעגעת אליו כבר עכשיו,זה היה פרק בחיי שלא רציתי לסיים,אך לכל דבר יש סוף, וסיפור זה לא שונה.
היה לי מאוד קשה לכתוב את כל זה מפני שזה באמת היה אחד הדברים שנגעו בי יותר מכל דבר אחר בחיי,אך החלטתי שלפחות כדאי שאסביר למי שלא הבין על חלק מהדמויות,רק אספר לכם מעט על הסוף בכדי שתוכלו לחשוב.
אני אשא את הסיפור הזה איתי לנצח ואני גאה שהצלחתי לספר,אפילו למעטים על רוז,הילדה שרק רצתה,בניגוד לכולנו,להישאר בחיים ולראות את הזריחה.
ובנימה זו אני רוצה לסיים ולומר:
GOODBYE ,I WILL MISS YOU
יש עוד כ"כ הרבה שרציתי לכתוב,אבל אני חושבת שלא הייתי מסיימת וכמו שכבר כתבתי,אני רוצה שישאר מקום למתח. ד.א-אני לא מתכוונת לכתוב דבר על הסיפור החדש שלי פה מפני שזה לא נראה לי מתאים,אני אפרסם פוסט השקה עליו בקרוב.
אני כותבת "בקרוב" מפני שלמרות שאני מבטיחה שוב ושוב,אני לא מצליחה לעמוד בזמנים אם זה בגלל ביה"ס,חגים ,חיים וכ"ו.
אני שוב מצטערת על כך ומקווה שתוכלו להבין,אני אנסה לפרסם את פוסט ההשקה לפני סוכות אך זוהי לא הבטחה.
אוהבת תמיד...ביי בינתיים:-*.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
