היי:).
טוב אז כמו שהבטחתי,בלי להתעכב,הנה לו עוד פרק,עכשיו כשאנחנו בחופש,יש לי הרבה זמן לשים פרקים,לכן יכול להיות שאני אתחיל להעלות פרקים בפחות משבוע,לא שלושה ימים לאחר מכן,אך אולי ארבעה או חמישה:).
אנחנו כבר ממש קרובים לפרקים האחרונים,לכן הפרקים הבאים יהיו קצת יותר ארוכים מהרגיל:).
מקווה שתהנו:).
פרק 53
אלה היו שני כדורים,אחד ליד השני,רוז,שהייתה ממרחק סביר,יכלה לראות אותם עוברים אחד את השני,אולי בכמה מילימטרים.
היא לא ידעה איזה צד לעודד,היא לא ידעה מי בד שלה או למה כל זה קרה,כל שהיא ידעה היה שמישהו עומד למות לפניה,כל שהיא קיוותה היה שמי שיישאר בחיים יציל אותה.
"תרוצי!תקפצי!תעשי משהו!”,צרחו קולות בתוך ראשה של סאמי,היא ידעה שהיא חייבת לזוז,לימדו אותה איך לברוח מכדורים לפני שנים רבות,היא קיוותה שהיום היא לא תיכשל בקורס.
היא התכופפה מהר ככל יכולתה,לא קפצה בבהלה,לא ברחה,פשוט התכופפה,ריק עשה כמוה.
אחרי שהיא התאוששה,היא הסתכלה אל עבר המקום שבו מרי הייתה,היא ראתה שם את מרי,שרועה על רצפת המעבדה הקפואה.
היא רצה לעברה,היא הרימה את ידה,לא היה עוד דופק,היא לא יכלה להאמין,"איך היא מתה?!זה לא יכול להיות כ"כ קל!אני רצחתי אותה!אני!איך זה יכול להיות?",מחשבות הציפו אותה,היא ידעה שמרי הייתה מהירה מהכדור,משהו לא הסתדר.
דמעות החלו לזלוג במורד עיניה,היא ידעה שזה היה אירוני,לבכות על מישהי שהיא רצחה,אך גם עם היא הייתה מרושעת,גם עם היא עשתה דברים שהיא לא יכלה לחשוב עליהם,היא ידעה דבר אחד,היא הייתה הדבר הכי קרוב לחברה שהיה לה.
ריק ניגש אליה,הוא חיבק אותה,אך הוא לא יכול היה להעלים את החיוך מפרצופו,”אני חופשי!סופסוף חופשי!”,הוא חשב,”אין עוד חוב!אין עוד הרג!סוף כל סוף אני חופשי!לחיות כמו אדם נורמלי,ולא לקום כל בוקר ולתהות את מי אני עומד לרצוח היום!חופשי!”,הוא היה כה שמח עד שהיה לו קשה להבין מדוע סאמי הייתה כה עצובה,הוא ידע שגם עם היא העמידה פנים,מרי לא הייתה חברה של איש,והוא ידע שעמוק בתוכה,סאמי ידעה זאת,הוא הניח שהיא פשוט העדיפה לחיות בהכחשה,לא לגמרי,היא הריי הייתה זו שירתה בה,וגם עם עכשיו היא מתחרטת,הוא ידע שבעוד שנה,הוא יגרום לה לשמוח על כך.
סאמי לעומתו,עדיין התקשתה להאמין שמרי אכן מתה,”זה היה קל מדי!פשוט קל מדי!”,היא חשבה.
"עשית את הדבר הנכון",אמר ריק לבסוף,כשהוא עדיין מחבק אותה ומבריש את ידו בשערה.
"אני יודעת",היא אמרה,”היא פשוט הייתה החברה היחידה שהייתה לי",היא אמרה,"וזה היה פאקינג קל מדי!",היא חשבה.
"יש לך אותי,ואת תמצאי חברות אחרות",הוא אמר,הוא רצה להוסיף חברות אמתיות,אך הוא חש שזה פשוט יעציב אותה.
"היי,היכן ג'ייק?”,שאלה סאמי פתאום,נזכרת בו.
סאמי התנתקה מריק וראתה את ג'ייק,הוא נראה מהורהר.
"ג'ייק,הכל בסדר?",שאלה סאמי.
"כן...יותר מבסדר!",הוא אמר,מחייך,"אין עוד לחישות!בכלל!אני לא שומע איש בראשי!יש שקט!",הוא אמר מחייך,אחרי כ"כ הרבה שנים,שבהן לא ידע מהו שקט,הוא חש כה משוחרר,הוא לא ידע מה לחשוב אך הוא ידע שהוא היה חופשי,לפחות לפי שעה.
סאמי חייכה,אך רק לכמה רגעים,מפני שלאחר מכן הציפו את ראשה כ"כ הרבה מחשבות,הראשונה שבהן הייתה רוז,היא לא סיימה את משימתה,היא ידעה שהיא חייבת לשחרר אותה.
היא רצה אל עבר המכונה,ריק וג'ייק שכבר הבינו למה היא חותרת,רצו בעקבותיה.
"השארת את הדלת פתוחה?",שאלה סאמי את ריק כשהיא ניצבה אל מול המכונה.
"כן",הוא אמר,"אך עלינו להפוך את פעולת המכונה קודם,לא כדאי לנו להשאיר פה את דמה של רוז,ובכלל,תסתכלי על צג המחשב".
סאמי בהתה בו,היא ראתה שכ53% של דם נלקחו מגופה של רוז עד אותו רגע.
"ייקח לה יותר מדי זמן להתאושש מדבר שכזה",אמר ריק,"ללא 'עירוי' לפחות",הוסיף.
סאמי ידעה שהוא צודק,היא הייתה חייבת להפוך את פעולת המכונה,"אבל איך?",היא חשבה,"איך אני אמורה לדעת איך לעשות זאת?המכונה הזו תוכננה לפני שהגעתי הנה,ובכלל,מרי הייתה זו הלחצה על הכפתורים!".
היא בחנה את כל הכפתורים,בכל הגדלים והצבעים,היו כ"כ הרבה מהם,האם תלחץ על הירוק?הצהוב?הכחול?מה יקרה עם תלחץ?היא לא ידעה,היא לא הייתה בטוחה שהיא רוצה לדעת.
"אני...אני לא יודעת על מה ללחוץ",אמרה סאמי אל ריק וג'ייק.
באותו רגע ג'ייק קיבל כאב חד בראשו,הבזקים מועטים דשדשו במוחו,כמו ספרים שהעלו הרבה מאוד אבק ופתאום מישהו נשף עליהם במרוצה,הוא שם את ידו הימנית על ראשו,אך הכאב היה מהיר ולאחר שנייה הוא חלף כמו לא היה שם מעולם.
"אבל אני יודע",אמר ריק,מחייך.
"אתה?”,שאלה סאמי מופתעת,אך עוד לפני שיכלה לשאול הוא כבר הסתכל על כל הכפתורים,לוחץ עליהם בתחילה באטיות,לאחר שניות מספר במהירות מדהימה,נראה היה שהוא הכיר את המכונות הללו,זה נראה כה טבעי,כמו משהו שעשית כל חייך.
סאמי לא האמינה למראה עיניה,היא מעולם לא ידעה שריק הבין איך לגלוש באינטרנט,שלא לדבר על להפעיל מכונה שכזו,”מה עוד אני לא יודעת עליו?”,היא שאלה את עצמה בחשדנות.
"אוי נו באמת,רק בגלל שהוא יודע להפעיל מכונה את הולכת להתחיל לחשוד בגבר היחיד שאיי פעם אהב אותך?זה שעזר לך במהלך כל זה?עכשיו את תתחילי לפקפק בו?”,אמר קול אחד.
אך למרות שהיא לא רצתה להודות בכך,היה קול אחר,חלש שאמר "הוא העמיד פנים שהוא אוהב אותך,הוא ניצל אותך,הוא בדיוק כמוהם,כמו אותם אנשים שאת חילקת להם את המשכורת החודשית,מי יודע?!אולי הוא שיתף פעולה עם מרי,לפחות עד שהוא כבר לא היה צריך אותה יותר,ולמה שהוא יעשה את העבודה השחורה,עם יש לו אותך?הא?”.
זה היה קול קר ומרושע,היא לא ידעה מה הפחיד אותה יותר באותו רגע,האפשרות שהוא צודק או שמוחה יכול היה להיות כ"כ מרושע ואפל עד שהוא יצר קול שכזה.
אך היא לא האמינה לו,או לפחות הכחישה את מעט האמונה שהייתה לה בו.
היא הסתכלה עליו,הוא עדיין לחץ על כל אותם כפתורים,היא ידעה שמשימתם לא הייתה קרובה לסופה,”הם ימצאו אותך...”,היא שמעה קול מלחשש בראשה,”עם הצ'יפ,הם ימצאו אותך,את חייבת להסיר אותו!את פשוט חייבת!”.
היא ידעה שהוא צודק והיא ידעה איך,היא אחזה בידו של ג'ייק והחלה לרוץ מהר ככל יכולתה.
ריק שהיה כה מרוכז,לא שם לב להיעדרם של סאמי וג'ייק,הוא לא שם לב להרבה דברים באותו רגע,כמו העובדה שנשארו לרוז עוד 45% בתוך גופה ובקרוב,לא משנה על כמה כפתורים ילחץ זה כבר לא ישנה,העובדה שנעשה חם מהרגיל באותה מעבדה,תקלה,הם חשבו שהם היחידים באותה המעבדה,אך עם כך,מדוע,למרות שריק לא שם לב לכך,עם היה שם לב מה קורה סביבו רק לרגע,הוא היה מבין שהוא כבר לא לבד.
אוהבת תמיד...ביי :-*.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
