היי לכם:).
אני מצטערת שלוקח לי כ"כ הרבה זמן לעדכן לאחרונה,אבל החופש קרוב לסיומו ולכן אני עושה הרבה מאוד דברים,מנסה להספיק לנצל אותו בימים האחרונים.
גם היום יש לי הרבה דברים לעשות אבל החלטתי שאני לא יכולה לזנוח את הבלוג עד כדי כך ולככן הנה לו עוד פרק,אני השקעתי בו מאוד,למרות מעט הזמן שהיה לי להיות על המחשב אז אני מקווה שתאהבו אותו:).
כרגיל אני אשמח עם תגיבו:).
אז הנה הפרק,תהנו:
פרק 58
ריק עמד בכניסה לחדר הכללי במשך רגעים אחדים,מעריץ את כל המכשירים שהיו בו.
ראשו כבר החל לתכנן תוכניות כה רבות,על הדרך שבה ימצא את הפצצה,ינטרל אותה ובוא בזמן יכין מפה של המעבדה שתוביל אותם אל ג'ייק ורוז,אז הם יוכלו פשוט להסתלק מהמקום ולעולם לא להסתכל אחורה.
אחרי הרבה זמן,יותר מדי זמן שבו נכלא בחברה הזו,סוף סוף יהיה חופשי.
סאמי,לעומתו,חשבה מחשבות שונות לגמרי,"מה את יודעת עליו?",שאל אותה מוחה שוב ושוב ובכל פעם כל שיכלה לעשות היה לתהות.
ריק נכנס אל החדר הכללי,הוא החל להקיש על כפתורים ולמשוך ידיות,בדיוק כמו שעשה כשניסה לשחרר את רוז מהמכונה.
סאמי נכנסה אחריו בצעדים איטיים,בוחנת את החדר,הוא היה גדול מאוד,הרבה יותר גדול מכל חדר שראתה איי פעם.
הוא היה מלא במכשירים רבים,היו בו שורות של שידות מחשב עם מחשבים עליהם,כבויים עכשיו,אך היא הייתה בטוחה שבד"כ היו מוכנים לפעולה מתמדת,הרבה מבחנות,מכשירים שונים,כבלים שידעה שלעולם לא תסיים לספור ושם,בסוף החדר,בפינה ניצב לו הגנראטור החלופי.
סאמי ניגשה אליו ובחנה אותו,הוא נראה לה תקין,אך היא כבר ידעה זאת לפני כן.
כבר היו לה חשדות שהם לא לבד במעבדה,העובדה שהגנראטור נראה בסדר בעיניה פשוט עימת אותן.
היא הסתכלה על ריק,הוא נראה כה מרוכז בכפתורים והידיות,עושה דברים שהיא בכלל לא ידעה מהם,לא ידעה שהוא יודע מהם.
"הוא יודע",אמר קול בראשה.
היא ידעה זאת,היא החלה להבין שהיא זו שלא ידעה דבר.
התוכנית הייתה שלה,אך הביצוע היה של ריק, והוא הסתיר כ"כ הרבה...
"את צריכה לברוח,תברחי מפה,תלכי אל ג'ייק ורוז ופשוט תברחו מפה",הציע קול בראשה.
אך היא ידעה שהיא לא יכולה לעשות זאת,למרות שהוא הסתיר כ"כ הרבה,היא ידעה שהיא אוהבת את ריק ושהוא אוהב אותה,היא לא התכוונה לנטוש אותו,כמו שהוא לא נטש אותה וידעה שגם לעולם לא ינטוש.
"אז מה את מתכוונת לעשות?",שאל אותה קול.
היא לא ידעה,"לשאול אותו עכשיו ולבזבז זמן יקר או לחכות עד שנצא מפה?",שאלה את עצמה.
"עם נצא מפה",הוסיף קול.
"זה נכון",הוסיף קול אחר,"אף אחד לא אמר שהיציאה מפה בטוחה את יודעת,יכול להיות שמישהו מתכנן משהו, וכולנו יודעים שזה לא יהיה דבר טוב".
"את יכולה למות בלי לדעת?",שאל קול נוסף,הם כיתרו אותה,כל אחד ושאלותיו,ראשה החל לכאוב.
"את יכולה?את יכולה למות מבלי לדעת את האמת על ריק?אני לא חושב",הוא הוסיף,מנסה להכאיב לה עוד קצת,לגרום לה לחוש בו אוחז אותה ומכרסם בתוך לבה.
"תשתקו!תשתקו!תשתקו!",היא צווחה בתוך ראשה.
"הצלחתי!",אמר ריק,כל הקולות השתתקו.
"מה...מה הצלחתה?",היא שאלה בקול שביר וכואב שעם לא היה כה שמח היה שם לב אליו כמעט מיד.
"תראי בעצמך",הוא אמר והצביע על מסך המחשב.
היו עליו כמה הוראות,האחת הכינה מפה של האזור שתהיה מוכנה בעוד כ-15 דק',השנייה תציג על המסך את חדר המעבדה שבו ישבו ג'ייק ורוז בעוד כ-5 דק' ו-42 שניות,השלישית בדקה את מצב החשמל...אך ההוראה שהדאיגה את סאמי ביותר הייתה הרביעית,היא בעצם אמרה שריק בדק מקורות חום כבדים בתוך המעבדה.
"בשביל מה הוראה ארבע?",שאלה סאמי.
"אני הייתי חייב,החום הזה משגע אותי",הוא אמר וחייך,היא הכירה את החיוך הזה.
"ובאמת?",היא שאלה.
"באמת?",הוא חזר אחריה.
"ריק נו באמת!אני לא הנערה במצוקה פה!עם תספר לי תאמין לי שאני לא אתעלף ואתה לא תצטרך לתפוס אותי!",היא אמרה בכעס,היא ידעה שהוא רק רוצה להגן עליה,אך היא לא הייתה זקוקה לכך,היא הייתה חזקה יותר משחשבו,מראה יכול להטעות.
"אני חושב...אני חושב שהוא פה",אמר ריק,הוא ידע שהיא לא הכירה אותו,היא מעולם לא דיברה אתו או ראתה אותו,אך היא ידעה עליו מספיק בכדי לדעת שעליה לפחד, ולפי שינוי הבעת פניה,היא נתקפה פחד.
"אני חושב שהוא החביא כאן פצצת חום",אמר ריק בקול רגוע שגרם לסאמי מעט אי נוחות,"זו תמיד הייתה הפצצה האהובה עליו את יודעת",הוא הוסיף בלי לחשוב.
"איך אתה יודע את זה?",היא שאלה.
"זה...זה מהחיים הקודמים שלי",הוא אמר והפנה את פניו בחזרה למחשב,מנסה לסיים את השיחה לפני שהיא תתקדם למקומות לא רצויים.
"אתה תהיה חייב לספר לי מתישהו",היא אמרה לאחר שתיקה ארוכה מאוד.
"אבל זה לא חייב להיות עכשיו",הוא אמר בקול חולמני וחסר חיים במידה מסוימת,הוא חזר אל ההקלדות והוסיף עוד כמה הוראות, לא ברורות עדיין.
העובדה שהוא ידע שזה מציק לה,רק הכעיסה אותה עוד יותר, והיא בחיים לא תודה בזה, אך היא גם הפחידה אותה מאוד, מפני שהיא לא ידעה מה היה יכול להיות כה נורא שהוא לא יכול היה לספר לה.
"מה עם התמונה של רוז וג'ייק?",שאלה אותו,"היא לא הייתה אמורה לעלות כבר?",שאלה שוב בגסות.
"כן",אמר,"בעוד רגע",הוסיף.
"העם באמת עברו פחות מחמש דקות?",היא תהתה,אותה שיחה נראתה כמו נצח,קצרה ככל שהייתה.
היא פחדה מהאיש ההוא, היא לא ידעה עליו הרבה, רק מה שמרי סיפרה לה, מה שלא היה הרבה במיוחד, היא אפילו לא ידעה מה היה שמו, אך היה הייתה בטוחה שריק ידע.
כמו הרבה דברים אחרים, היא לא חשבה שהוא ירצה לחלוק.
ריק לחץ על עוד כל מיני כפתורים,בינתיים תמונה החלה להיווצר על מסך שהיה מחובר אל המחשב,לאחר כמה שניות ריק וסאמי הסתכלו על המסך,שניהם מבוהלים,לא מפני שרוז הסתובבה במעגלים באוויר,אלא מפני שהיא וג'ייק כבר לא היו שם.
"רוז בבקשה!דיי!!!",ג'ייק המשיך לצעוק אך לשווא,הוא לא ידע מה לעשות.
הוא ישב על רצפת המעבדה,ראשו על ברכיו כשידיו מחזיקות אותו.
"מה עכשיו?",הוא חשב לעצמו.
"ג'ייק...",הוא שמע פתאום מישהו קורא בשמו.
הוא הרים את ראשו מעלה,זו הייתה רוז, או לפחות חשב שזו היא.
עיניה זהרו בצורה מוזרה שלא התאימה לה, אך הוא ראה אותה,איי שם,רק חלק קטן מאוד אבל הוא היה שם,הדבר גרם לו לחייך.
מבטיהם נפגשו,באותו רגע הזוהר בעיניה נעשה עמוק יותר,אך זה היה רק לרגע,רגע שג'ייק בכל זאת שם לב אליו.
היא החלה לרחף משם,ללא הסבר.
"רוז?לאן את הולכת?",הוא שאל בתימהון,אך זו לא הייתה רוז,הוא ידע זאת, והוא ידע שהיא גם לא תענה.
"מה תעשה עכשיו?",שאל קול בראשו,הוא לא היה צריך לחכות לתשובה.
"היי!חכי רגע!",הוא צעק בזמן שהוא מנסה להשיג אותה מהר ככל יכולתו.
"זו את נכון?",שאלה אותה רוז,"אותה נסיכה מאותו אי לפני שנים כה רבות?".
הקול לא החזיר תשובה,מפני שרוז לא הייתה זקוקה לאחת.
"אני חייבת להציל אותך",היא אמרה לבסוף.
"ממה?",שאלה רוז.
"את עוד תדעי",היא הסבירה,"אך אין לי זמן להסביר עכשיו,את בסכנה גדולה רוז, ועד עכשיו ידעתי שתוכלי להתמודד עם הכול,אבל זה...טוב בואי נגיד שזה קצת גדול עלייך".
רוז הפסיקה להילחם,היא הבינה שזה היה הצעד הנכון,היא הניחה שאותה ילדה שכנה בתוכה הרבה מאוד זמן,אולי עברה מנשמה לנשמה עד שהגיעה אליה,היא לא הייתה בטוחה ולא היה אכפת לה.
היא הייתה עייפה,לא הייתה לה בעיה לנוח קצת כשהיא פתאום חשה בתזוזה.
"היי מה קורה פה?",שאלה רוז.
"אנחנו זזות",היא אמרה.
רוז פקחה את עיניה(שלמרות שיכלה לראות דרכן חלק מהזמן בכל זאת היו סגורות עד עכשיו)וראתה את ג'ייק עם ראשו על ברכיו.
"הוא לא יודע שאנחנו הולכות!",אמרה רוז(היא גם לא ידעה שהן עפות),"את חייבת להגיד לו!",היא צווחה.
"טוב טוב בסדר...",היא ענתה.
היא לא שמעה דבר,אך היא ראתה שג'ייק מרים את ראשו,היא החלה להירגע.
"מרוצה?",היא שאלה.
"כן",ענתה רוז,לו יכלה,הייתה מחייכת חיוך ציני ושמח.
"אני רוצה לעזור לך",היא הוסיפה לאחר שתיקה ארוכה.
"ואת עוד תעזרי רוז,אך בינתיים את עייפה,לכי לישון",היא אמרה בקול מרגיע ומהפנט.
"כן...לישון...",אמרה רוז בקול חולמני,שנייה לאחר מכן היא כבר הייתה רדומה,לא מודעת לקורה סביבה.
גופה של רוז חייך חיוך מרושע במקצת,מי שהייתה בתוכה,הייתה מרוצה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
