|
קטעים בקטגוריה: Text.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
משפחות כשנולד להן בן רוצות שיהיה אינטליגנטי
משפחות, כשנולד להן בן, רוצות שיהיה אינטליגנטי. אני, שהאינטליגנטיות החריבה לי את חיי יכול רק לקוות, שבני יתגלה בבוא הימים כחסר ידע, עצל דעת. או אז יהיו לו חיים שקטים
של שר בממשלה ברטולט ברכטנמצא בעיתון הארץ 31 באוגוסט 2010, יום שלישי כ"א באלול תש"ע במאמר "להפריד בין מחשבה לשכל" מאת ניבה לניר
| |
The Ballad of Reading Gaol / Oscar Wilde
Poem: The Ballad Of Reading Gaol Taken from here
In memoriam of C. T. W. Sometimes trooper of The Royal Horse Guards Obiit H.M. Prison Reading, BerkshireJuly 7th, 1896
I
He did not wear his scarlet coat, For blood and wine are red, And blood and wine were on his hands When they found him with the dead, The poor dead woman whom he loved, And murdered in her bed.
He walked amongst the Trial Men In a suit of shabby grey; A cricket cap was on his head, And his step seemed light and gay; But I never saw a man who looked So wistfully at the day.
I never saw a man who looked With such a wistful eye Upon that little tent of blue Which prisoners call the sky, And at every drifting cloud that went With sails of silver by.
I walked, with other souls in pain, Within another ring, And was wondering if the man had done A great or little thing, When a voice behind me whispered low, 'THAT FELLOW'S GOT TO SWING.'
Dear Christ! the very prison walls Suddenly seemed to reel, And the sky above my head became Like a casque of scorching steel; And, though I was a soul in pain, My pain I could not feel.
I only knew what hunted thought Quickened his step, and why He looked upon the garish day With such a wistful eye; The man had killed the thing he loved, And so he had to die.
Yet each man kills the thing he loves, By each let this be heard, Some do it with a bitter look, Some with a flattering word, The coward does it with a kiss, The brave man with a sword!
Some kill their love when they are young, And some when they are old; Some strangle with the hands of Lust, Some with the hands of Gold: The kindest use a knife, because The dead so soon grow cold.
Some love too little, some too long, Some sell, and others buy; Some do the deed with many tears, And some without a sigh: For each man kills the thing he loves, Yet each man does not die.
He does not die a death of shame On a day of dark disgrace, Nor have a noose about his neck, Nor a cloth upon his face, Nor feet foremost through the floor Into an empty space.
He does not sit with silent men Who watch him night and day; Who watch him when he tries to weep, And when he tries to pray; Who watch him lest himself should rob The prison of its prey.
He does not wake at dawn to see Dread figures throng his room, The shivering Chaplain robed in white, The Sheriff stern with gloom, And the Governor all in shiny black, With the yellow face of Doom.
He does not rise in piteous haste To put on convict-clothes, While some coarse-mouthed Doctor gloats, and notes Each new and nerve-twitched pose, Fingering a watch whose little ticks Are like horrible hammer-blows.
He does not know that sickening thirst That sands one's throat, before The hangman with his gardener's gloves Slips through the padded door, And binds one with three leathern thongs, That the throat may thirst no more.
He does not bend his head to hear The Burial Office read, Nor, while the terror of his soul Tells him he is not dead, Cross his own coffin, as he moves Into the hideous shed.
He does not stare upon the air Through a little roof of glass: He does not pray with lips of clay For his agony to pass; Nor feel upon his shuddering cheek The kiss of Caiaphas.
It was written more than 100 years ago, so it doesn't have copyrights. I think. If it does I will delete it later
| |
זאב הערבה - הרמן הסה (על גרמניה והמלחמה)
"זה אתה?" שאלה הרמינה והצביעה על שמי "אם כן הצלחת יפה לעשות לך שונאים, הארי. הגד, זה מרגיז אותך?" קראתי שורות אחדות, היה זה המלל הרגיל, כל אחת ממילות הגנאי הנדושות הללו היתה מזה שנים מוכרת לי עד למיאוס.
"לא," השבתי, "אין זה מרגיז אותי, התרגלתי לכך זה מכבר. הבעתי פעמים אחדות את הדעה, כי במקום להרדים עצמו בלהג פוליי שקרני על הוקעת 'האשמים האמתיים', חייב היה כל עם ואפילו כל יחיד ולפשפש במעשיו הוא, עד כמה הוא עצמו, עקב משגים, מחדלים והרגלים נפסיד, יש לו חלק באסון המלחמה ובכל שאר הסבלות שבעולם, וכי רק בדרך זו ניתן יהיה, אולי, למנוע את המלחמה הבאה. זאת אין הם סולחים לי כי הם עצמם, כמובן, חפי מכל עוון: הקייסר, הגנראלים, אילי התעשיה, הפוליטיקנים, העתונות - אין בהם איש, שמצפונו לא טהור מכל רבב, כולם כאחד נקיים מכל אשמה. אפשר היה לחשוב שהכל שפיר ונפלא בעולמנו, אלא שמוטלים טבוחים באדמה כתריסר מיליוני בני-אדם. והביטי, הרמינה, למרות שמאמרי שטנה מעין זה כבר אין בהם כדי להרגיז אותי, לעתים הם בכל זאת משרים עלי עצבות. שני שלישים מבני ארצי קוראים עתונים מן הסוג הזה, שיום יום, בוקר וערב, פורטי באוזניהם על המיתרים האלה, מרעילים את נשומתיהם, מסיתים ומדיחים אותם, עושים אותם בלתי מרוצים ורעי לב, וכל אלה תכליתם האחת היא - שוב מלחמה, המלחמה הבאה, הנוספת, שעתידה מן הסתם להיות נוראה שבעתיים מזו האחרונה. כל זה פשוט וברור, כל אדם יכול היה לתפוס זאת, כל אדם עשוי היה, אילו רק הקדיש לכך שעה אחת של מחשבה, להגיע לאותה מסקנה. אבל איש איננו מוכן לכך, איש איננו מוכן למנוע את המלחמה הבאה, איש איננו מוכן לחסוך לעצמו ולילדיו את שחיטת-המיליונים הבאה, אם אין הוא יכול להשיג זאת במחיר זול יותר. להרהר בדבר שעה קלה, לערוך חשבון נפש ולשאול את עצמו באיזו מידה גם לו, עצמו, חלק וגם עליו מוטלת האשמה באנדרלמוסיה וברשעות שבעולם, את רואה, לכך איש איננו מוכן! וכך ימשך, איפוא הדבר וכך ממשיכים, מדי יום ביומו רבבות בני אדם, להכין בשקידה את המלחמה הבאה. הכרה זו, משהגעתי אליה, היממה אותי והביאה אותי לידי יאושר, ומאז אין לגבי דידי קיימים עוד לא 'מולדת' ולא אידיאלים, שהרי כל זה אינו אלא בחזקת תפאורה בשביל אותם האדונים, השוקדים על הכנת השחיטה הבאה. אין כל טעם לחשוב, לומר או לכתוב משהו אנושי, אין טעם לגלגל בראשך מחשבות טובות - לעומת שנים שלושה אנשים, העושים כן, יש יום יום אלף עתונים, כתבי עת, נאומים, ישיבות פומביות וחשאיות, החותרים כולם אל המטרה ההפוכה וגם משיגים אותה."
הרמן הסה נטש את גרמניה ב-1919 ועבר לשוויץ. בגמרניה הנאצית הוטל חרם על היצירות שלו... אני מודה שעצם העובדה שהיה חרם על היצירות שלו עזרו לי להתחיל לקרוא אותו. בכל אופן, מה שקראתי שלו בינתיים (דמיאן וזאב הערבה) מדהים. חוץ מזה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבזכות זה שהתחלתי לקרוא ספרים שלו הכרתי סופרים גדולים אחרים, ואלה שלא הכרתי בזכות ספריו, לפחות עלתה בי המוטיבציה לקרוא אותם או שהם נכנסו לרשימת הספרים שאני מתכנן לקרוא. חוץ מזה, כתבתי המון הערות על הספר הזה ברישום שלי. אבל כדי להשתמש בהערות צריך לעשות זאת בזמן הקריאה של הספר. ההערות הן בעיקר בשבילי, יש קטעים שאני מרגיש שיהיה חטא לא לזכור אותם ולתת להם פשוט לעבור הלאה (וזו גם המסקנה שלי מ-"דמיאן", שמלא גם הוא בקטעים גאוניים אבל לא קראתי אותו במספיק תשומת לב ולא הערתי אותו מספיק).
(קרדיט למתרגמת עדנה קורנפלד ולהרמן הסה)
| |
דפים:
|