exuse me

but i just have to

explode

explode this body

off me

wake-up tomorrow

brand new

a little tired

but brand new

הנסיך הקטן ביקש מהטייס שיצייר לו כבשה,

ואני נורא רוצה למצוא איזה טייס ולבקש שיצייר לי חיים. 

יש לי יותר מדי דברים לעשות, אבל זה מעציב אותי

שכולם נהנים בים

ורק אני יושבת ובוהה בכפות הרגליים שלי.

אני כמו העצים האלה ששוקעים בנחל, והמים זורמים עליהם שוב ושוב ושוב, מוחקים את כל החריצים הקטנים, זיכרונות שטמונים מתחת לקליפה היבשה,

עדות לנשמה שהייתה שם פעם, קורות חיים שלמים.

הזמן מוחק את הזמן.

"התבגרת, את יודעת? שתינו, שתינו התבגרנו"

הלוואי וזה היה נכון, אבל

אני רק הולכת ונעשת פחות ופחות אני עם כל יום שעובר.

מכירים את הסרטים האלה, שמישהו נפצע ולאט לאט אוזלת לו רוח החיים, והוא במרדף אחרי משהו שיציל אותו, וככל שעובר הזמן הוא לפתע דוהה, ונעשה חיוור וכמעט אפור עד שבסופו של דבר,

הוא שקוף לגמרי וכל מה שנותר ממנו זה צל

אני שקופה לגמרי.

אני שקופה לגמרי.

אני שקופה לגמרי.