אהבה כואבת

אוףף אני כתבתי את הפוסט הזה וזה היה כל כך מעצבן אז אני צריכה לכתוב מההתחלה אז...

פרק 4

נכנסתי לכיתה וכשהגעתי לכיסא שלי הסתלתי על השולחן ולא יכולתי להאמין למה שהיה כתוב שם פשוט לא האמנתי שהבנדם שסמכתי עליו ו"אהבתי" אותו יכול לעשות לי את זה על השולחן היה כתוב בענק:

ביי ביי Z-MAN  הרגשתי מחנק בגרון שאני לא נושמת שאילו מישהו בא וירה בי הרגשתי כאב כל כך חזק כל כך עמוק הרגשתי איך עיניי מתמלאות דמעות וזולגות להן אחת אחת וכל אחת יותר כואבת מהשניה.

הייתי בהלם כל כך שאנתי אותו לא האמתי שאפילו הבן אדם הכי מגעיל והכי דוחה יכול לעשות לך והוא נתן לי את ההוכחה שכן.

הרגשתי שמין בן מאדם בא ונתן לי כאפה שאני לא מצליחה להשתחרר ממנה.

כל כך נפגעתי ממנו בחיים שלי לא נפגעתי ככה.

ניסיתי למחוק את מה שהוא כתב במחק ולא הצלחתי כי הוא כתב בלורד.

והדמעות לא הפסיקו שרון ישר באה אלי והלכנו לשרותים בנתיים לכיתה הגיע המורה והיה לנו בוחן בערבית.

נשארנו בשרותים ובכיתי ובכיתי הרגשתי איך הלב שלי נשבר לרסיסים כל כך קטנים שאפילו בטלסקופ לא רואים אותם כל כך כאב לי לא חשבתי שאי פעם אני יכול לחבר אותם בחזרה.

כשחזרנו לכיתה המורה נתנה לנו את הבוחן וישבתי ליד אלינור ששאלה

אלינור:"את בסדר?"

אני:"כן.."

היו לי כל כך הרבה מחשבות בראש ולא התרכזתי אפילו לשניה בבוחן. למזלי אלינו עזרה לי בכולו שבסוף קיבלתי 88.

אחרי שהגשתי אותו היה צלצול לשיעור שאחרי זה.

באותו יום היה לנו 7 שעות.

בשעה שבין שעה שישית לשביעית ראיתי את רועי שהיה חבר טוב של זיו.

אמרתי לו ליגיד לחבר האידיוט שלו שינקה לי את השולחן!

פתאום בא זיו מולי והתחלנו לריב.

אני:"לך תנקה לי את השולחן יא חתיכת פחדן!!"

זיו:"מה פחדן?!"

אני:"מה פחדן!?! זה שאין לך מספיק ביצים בשביל לבוא להגיד לי שאתה נפרד ממני בפרצוף אתה כותב ועוד על השולחן?!?!?"

זיו:"יש לי מספיק ביצים אבל.."

פתאום הגיע לימור המורה שלנו לתנ"ך ושאלה מה קורה פה כי אנחנו ממש צרחנו הייי כל כך צננית עליו!

לימור:"מה קורה כאן תרגי קצת!" וליטפה איזשהו ילד

אני:"לא רוצה להירגע!!!!"

הלכתי ושוב הדמעות הציפו את עיניי שרון רצה אחרי והלכנו לפינה מאחוריי בצפר.

הרגשתי כל כך רע פשוט כאילו באו ותקעו בי סכין והאו בר מהצד השני.

אחרי שנרגעתי בזכות שרון כפרה שלי הלכנו לכיתה והמורה קראה לי החוצה.

ענת:"מה קרה?"

אני:"כלום.."

ענת:"חח בטח.."

אני:"סתם.. זיו נפרד ממני על השולחן! את יודעת זה לא כזה נעים.."

ענת:"איזה זיו?! מהכיתה שלך זיו כהן?!"

אני:"כן.."

ענת:"את לא צריכה לבכות גם לי קרו דברים כאלה..."ועוד כל מיני חירבושים כאלה...

שהלכתי לשטוף פנים ראיתי את ההורים שלו מחוץ למזכירות,התעלמתי והמשכתי לכיוון הכיתה.

אחרי שנגמרו לנו הלימודים חזרתי הביתה וישר הלכתי למחשב ומחקתי אותו מרשימת אנשי הקשר שלי  והלכתי לעשות שיעורים ולראות טלויזיה ועוד דברים כאלה ובערך בשעות אחר הצוהוריים הלכתי למחשב ודיברתי עם אלינור על הכל ואז מצלצל הפלאפון שלי.................................

המשך מחר...