הו, לפי התחזית כנראה שבימים הקרובים ירד גשם. [או לחילופין יהיה קר].

לא משנה לי, אסתפק גם בטיפות זעירות ובלתי מורגשות של גשם, העיקר האווירה הסגרירית.

הקור הכ"כ אהוב הזה. שאני כ"כ רוצה אותו כבר.

נמאס לי לחזור הביתה מלאת מיי זיעה כמו חיית טבע. ואז להתמרח על מזגן ביתי שכ"כ מותש מעבודה.

כן, אני מעדיפה להיות מלאת מיי גשם.

אותם המים שתמיד אתה מנסה ללגום מהם כשאתה פותח פה לשמיים.

אותם המים שאחרי מס' שניות הליכה נספגות לך בגרב.

אותם המים שכשאתה רואה שלולית מלאה מהן אתה אומר לעמיתך "אם אתה קופץ לשם אני יביא לך מה שאתה רוצה". כן בטח.

אותם המים שמאלצים אותנו ללבוש שכבות על גבי שכבות של בגדים. ומעל לכולם - גם מעיל.

אותם המים שאגם הכינרת מתפלל לבואם.

אותם המים שאני מתפללת לבואם.

יש המכנים אותם "דמעות אלוהים" אך אני מכנה אותם "ברכת העננים".

"אני אתמוך בך, הישען על גבי.

אני אמשיך מכאן רק אל תברח,

אני שומעת, אל תצרח.

אני יודעת, אל תאמר.

אני קובעת, אל תבקש.

אחרי הגשם, אולי תפרוץ האש.

אחרי האש, אולי השלג יכסה.

אחרי השלג, הקרח ינמס.

מה שבטוח - עליי החורף לא ימאס."

אז תבוא כבר חורף יקר,

כולנו מצפים לך בכיליון עיניים.

אני יודעת ומודעת לכך שגם עונת הפרחים המלבלבים,

והשמש החמימה, והאור הצלול על הבוקר זה נחמד.

רק חבל שהפרחים נבולים כבר, השמש רותחת ואור בכלל לא צלול,

הוא מסנוור! מה גם שיש אותו בצורה מלאכותית אם לוחצים על המתג -____-

אגב, כבר אמרתי לכם שפתחתי טבעת? <<חורף.>>±

3> אעריך אם תגיבו,

מלכת השלג.