הסבל, מה שהרגישה, פרץ את כל ההגדרות שהכירה למילה ס-ב-ל, היא לא ידעה מה היא מרגישה, היא איבדה את עצמה. הכול כואב, וכשהכול כואב,המציאות מתחליה להתבלבל באופן די מדאיג עם הלא נודע.
היא חשבה לרגע שאולי היא בכלל מתה,
אבל איך אפשר למות ועדיין לחשוב? לא היא לא מתה.
למות זה טוב מדי זה אומר להפסיק את הסבל. אם רק הייתה דרך...
אבל אפילו את זה היא לא הצליחה לעשות, למות. כאב לה פיזית, כמו דקירות קטנות בכל נקודה בגוף, ויש, כמו שהיא יודעת, אינסוף נקודות.. אינסוף נקודות של כאב, דוקר, מטריף, מגרד, כאב שגורם אי נחת שבאמת יכול לשגע בן אדם, שבאמת יכול לשגע אותה. בנוסף לזה היא חשה בחילה ואולי זה בגלל כל הזוהמה, אולי זה בגלל שמסביבה הכל קיא וגועל, כן, גועל, גם את זה היא הרגישה, היא רעדה, ממש היטלטלה, הכיווצים בבטן הטריפו אותה, היא רצתה לצאת מהגוף של עצמה ולו רק לרגע, לנוח מהטריפ הנורא הזה, מהכאב, מהייאוש, רק לרגע...
היא תאבד את זה. תאבד את השפיות, היא מרגישה אותה חומקת ממנה...
היו לה שתי אפשרויות, היא ידעה זאת, בלי צורך לחשוב, לא שאפשר לחשוב במצב כזה, או לחכות שזה יעבור וזה כרוך בסכנה שעד אז היא תמות או תשתגע, אפשרות שנייה, אם רק יכלה להשיג קצת, כדי להירגע טיפה, היא ידעה שאחותה לעולם לא תיתן לה, "בבקשה" גימגמה, מתפלשת בקיא של עצמה וקצף לבן יוצא מפיה, "תעזרי לי...אחותי... תשיגי לי.. עוד...מנה...אחת.. אני לא יכולה לסבול יותר...בבקשה"
אחותה הסתכלה עליה מהכניסה לחדר, בגועל, ובידיעה שהיא יוצאת מהדלת לעולם נקי יותר, בלי קיא וצואה וקצף לבן שיוצא מהפה של אחותה שמבקשת עזרה, כשראתה את מצבה כשטיפלה בה במשך כמעט שבוע במסירות שלא הקדישה אפילו לעצמה, שניקתה אותה, שוב ושוב, רחצה אותה, הביאה לה תרופות הרגעה, ניסתה ... וכל הזמן הזה כל מה שיכלה לחשוב או לרצות היה ניקיון, מקום נקי עם ריח טוב, ולא טינופת כמו שאחותה הפכה להיות, היא ידעה שאחותה עדיין לא הבריאה , לא נגמלה, אבל היא הייתה חייבת לצאת משם, היו לה שתי אפשרויות, היא ידעה, בלי בכלל לחשוב על כך,
או שתשאר שם ותכנע לה, לאחותה שהייתה פעם כל כך יפה, היא תיתן לה מנה היא מכירה את עצמה, או שתלך, לניקיון שמחכה לה מחוץ לחדר הסיוטים הזה, תנעל פה את אחותה, לבד עם הטירוף,הכאב , הסבל והגועל שלה ולא תתן לה אפשרות להשיג את התרופה היחידה שהיא בעצם רצתה, התרופה שתשבור את הגמילה.... היא שמעה שוב את התחינה של אחותה, במין אנקה, או בכי , בעיניים שלא רואים בהם לבן,"ב ב ק ש ה !! !" היא הצליחה לצרוח... "תעזרי לי"...
"זה מה שאני עושה" אמרה אחותה, ומבמט לא ברור אחרון יצאה, טרקה את הדלת ונעלה את אחותה מאחוריה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
