ביום ראשון חזרתי הבייתה לחופשה מהצבא. עוד במדים, עייפה ודרוכה לכך שיקפיצו אותי לבסיס, החלטתי לנצל את העובדה שאני בתל אביב ויצאתי לתור אותה על כל חנויותיה ומסעדותיה - סתם לראות מה אני מפסידה כבר שנה שאני בצבא...
על יד חנות האוזן השלישית, באמצע אי תונעה הבחנתי בהתקהלות אנשים המתוגברת ע"י שוטרים. שאלתי את האישה שלידי מה לדעתה פשר העניין והיא ענתה לי: " זאת הפגנה של השמאל."
אני: "על מה בדיוק.. מה שקורה בעזה..?"
היא: "כן".
אני: "איך לעזאזל הם מעזים למחות על זה?"
היא: " תראי, גם אני שמאלנית - אבל זה באמת מוגזם."
אני: "יש להם מזל שהם מתוגברים בכל כך הרבה שוטרים, אחרת הייתי שמה כאפיה ומתפוצצת עליהם"
ישובי הדרום חוטפים כל כך הרבה פצמרים במשך שנים. משפחות נהרסות, אנשים נהרגים, ילדים חיים בפחד. והם מוחים כי כמה חמאסניקים מזדיינים (סליחה על הבוטות) שרוצים אותי, אותך ואותם- יפי הנפש התל אביביים האלה, מתים?
ז"א... איזו מן חוסר התחשבות? הם ניסו בכלל לשים את עצמם בנעלייהם של אלו שקמים כל בוקר למציאות של חוסר אונים?
בטח שלא, הרי הם קמים כל בוקר בדירה המצ'וקמקת שלהם בתל אביב, דופקים איזה גירבוץ של בטלנים, יורדים לשתות קפה עם החברים הצמחוניים שלהם שמתלהבים מהז'קט ה"כל כך רטרו" מחנות יד שניה שאחד מהם קנה בה ... תארו לכם מזה לחזור לדירה עם חור ענקי שנגרם מפצמר כשכל הרהיטים שלכם מאובקים ושבורים, להרגיע את הילד שלכם שבוכה כי החדר שלו נהרס וכל הצעצועים שלו התנפצו קיבינימט, שאתם רוצים לשתות קפה אבל פתאום יש אזעקה וחייבים לעוף, שאתם רוצים לשלוח את הילדים לגן אבל מפחדים שהם יתפוצצו לכם... ואז אחרי שזה קורה לחזור לחדר שלהם ולבכות - אה רגע, גם הוא נהרס.
הייתם צריכים לראות אותם... מדברים בהתלהבות, מנסים לשכנע... בעיניי זה היה חמור כמו לשמוח כשישראלי מת בפיגוע. לעלוז עם פלשתים מה שנקרא...
כשאריה בא לטרוף אותכם לא קוראים לו מיצי ומנסים ללטף לו את הבטן.
אני מניחה שהטיעון שלהם היה "אתם הורגים חפים מפשע". אה אוקיי, אנחנו לא חפים מפשע... אזרח שדרות תמים הוא לא חף מפשע.עוד טיעון: "אנחנו יורדים לרמה נמוכה." לי אישית ממש לא איכפת "להתלכלך" כשאנחנו מהווים בשר תותחים. בא לי לשים אותם באמצע עזה- עם השלט שלהם- עם אותה ההתלהבות ולראותם אותם נרגמים באבנים.
איך הם בכלל מעזים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
