מונולוגים מהואגינה |
| 11/2007
לחיות קרוב לקצוות
התיאור של "חיים על הקצה" נוכח בחיי כבר לא מעט זמן, אבל לא הקדשתי ולו מחשבה אחד בכדי לנסות להגדירו. כביכול החיים שלי די סולידיים- אני בשירות לאומי, אני ממעטת לבלות, אני לא משתמשת באופן קבוע באלכוהול ו\או סמים ואת רוב הלילות שלי אני מעבירה בטיולים לאורך אלנבי והטיילת או ברביצה בדירה שלי. מצער אותי להודות בזה ובכל זאת אודה שחיי לרוב משעממים ואפורים. יש לי מעט מאוד חוויות וסיפורים מהחיים שלי ועל פניו גם מעט מאוד חומר לגלגל בראשי.
אלא מה? הכל מתרחש בתוכי. בשונה מהחיים שלי, הנפש שלי היא סוערת ויצרית. בשונה מהחיים שלי, בתוך הנפש שלי קמים ונופלים סיפורים, מחשבות, רעיונות ופנטזיות כל הזמן. כל הזמן. למרות שהחיים לי נמצאים בתוך מסלול מאוד שקט, אני חסרת שקט ומנוחה. המחשבות והרגשות שלי מתפזרים במרחב ואני חצי מסוממת מנסה לנהל את עצמי באופן ראוי. אני מרגישה כמעט מידי יום שאני על סף התמוטטות והתחושה הזאת ממלאת אותי צורך לדחוף לתוכי עוד מהסם שלי- האוכל. אני חיה על הקצה, הקצה של הנפש שלי. אני חיה על הגבול שבין להצליח לתפקד ולנהל את חיי ועוד למצוא לזה סיבות מספיק טובות לבין לרצות להפסיק את הכל, לחזור לצפון ולהניח את עצמי לצמיתות במיטה שמוכרת לי כבר שנים.
הבוקר אני רוצה להפסיק את הכל. הבוקר אני רוצה לחזור למיטה שלי בצפון ולקבל את החיבוק של אמא שקיבלתי רק מעט מאוד בחיי. הבוקר אני רוצה לבהות בתקרה ולא לקום לחיים האלה. הבוקר אני רוצה להתמסר לכלום, לריק, לשקט. אני לא רוצה לחיות על הקצה או להרגיש על הקצה. אני רוצה רק שקט. שקט. שהסערה שבתוכי תירגע סוף סוף ואוכל לנוח מעצמי.
| |
| כינוי:
בצבעים שלי
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
