"אתם לא צריכים להתמודד עם זה בבוקר"
But I'm waiting in this cell"
Because I have to know
"?Have I been guilty all this time
לפעמים, אני תוהה מה הופך אותי למיוחדת כל כך.
"את נראית כמו אחת שניסתה דברים..."
בסך הכל, לא עשיתי שום דבר יוצא דופן בחיים שלי. לפחות לא משהו שכרגע נחשב בלתי מקובל- סה"כ הודעה קטנה בכיתה ח', אחת קטנה בכיתה ט', ואיזו מערכת יחסים טינאייג'רית רגילה.
"את יודעת שהוא מחוק לגמרי? מסומם לחלוטין עכשיו?"
לפעמים, אני תוהה למה אכפת לי. לפעמים זולגת לי פה ושם דמעה כשאני שומעת שיר עצוב, כשאני קוראת אמרה מעיקה. ההספד של יאיר לפיד על אבא שלו, למשל, גרם לי להזיל דמעה.
"פשוט לפעמים את מתעקשת לצאת בסדר מכל דבר, גם כשאין צורך.. רק שתדעי שזה מעצבן, חח"
בסך הכל, נראה לי שאני בסדר. מעצבנת במידה, יומרנית במידה, קצת אנטיפתית לפעמים, אולי קרירה, נוטה להיות מבואסת או עצבנית, אבל אני בסדר. עובדה, אפשר לסבול את נוכחותי וכשאני שיכורה אני אפילו נסבלת פלוס. נכון?
"היא לא עושה כלום, רק אומרת את זה. אוי, שיט, אני על רמקול? למה לא אמרת לי?"
לפעמים, אני מקווה שאני מדמיינת, חולמת בהקיץ; טווה חוטים של קונספציות מוטעות שנבנות אחת על השנייה כמו מגדל שאוטוטו, עם נשיפה קטנה אחת שתבוא מיוזמתי, הוא יתמוטט.
"העצם של הכתף שלך מוזרה"
בסך הכל, אני ריאלית ונהנתנית בו בזמן. אני לא לומדת והציונים שלי סבבה לגמרי, ובאותה מידה אני נכשלת פה ושם בשביל הסטטוס החברתי השפוי. אני עושה שטויות ומצחיקה ובו בזמן אני מתחרטת על הכל ברגע שאחרי ולא יכולה לסבול את עצמי. וכן, יש פעמים שאני מסוגלת אשכרה להנות בחברה של בני אדם, למרות שאני לא יכולה לספור את הפעמים האלו על יותר מ-2 ידיים.
"את יודעת שבקופסה אחת של מנה חמה יש 300 קלוריות?"
לפעמים, הייתי רוצה שהעיניים שלי יפסיקו לבהות באופן בוטה כשאני עוצרת את עצמי מלדבר וסופרת לאט לאט עד 10, בכל השפות שאני יודעת, כמו שלימדו אותי בכיתה ג'. להגיד את האמת, יש פעמים שאני מרמה, אני לא באמת יודעת רוסית עד כדי כך טוב...
If you should go skating"
On the thin ice of modern life
Dragging behind you the silent reproach
Of a million tear-stained eyes
Don't be surprised when a crack in the ice
Appears under your feet
You slip out of your depth and out of your mind
With your fear flowing out behind you
"As you claw the thin ice
לפעמים, בסך הכל, אני רוצה להיות אני, ופעם אחת להרגיש עם זה בסדר, ושכל ההערות של כולם פשוט לא יהיו.
עוד מעט חופש. כבר רואה את זה, סופסוף...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
