החופש הגדול התחיל.
הביג-ת'ינג, הדבר שכלכך חיכיתי לו במשך השנה הכי מסוייטת ונוראית שהייתה לי אי פעם בחיי.
כמו מים שנהדפים על הפנים ברגע שקופצים לבריכה, ככה מרגיש לי החופש. מן מכה מתמשכת, שצפית אותה באה, קיווית בליבך שהמעבר יתגמש ויתרכך ובסוף למדת להשלים עם התחושה המוכרת והממכרת.
אם החופש הזה ימשיך ככה, אני לא ממשיכה שנה הבאה בבית ספר.
יצא לי לחשוב הרבה בשבועיים האחרונים, בעיקר כי אני סגורה בבית ולא נותנת לאף אחד לראות אותי.
אם יש דבר גרוע יותר מלהשתנות למשהו שאתה לא מחבב זה להשתנות למשהו שאתה לא מחבב למען אחרים.
איבדתי כל חשק ומוטיבציה לעשות דברים שאני אוהבת בדרך כלל. אני לא מנגנת בכלל בכלל, אפילו לא קצת. שרה לעתים רחוקות, וגם זה המהום בלוז חרישי. עליתי 3 קילו, אני מרגישה מגעיל ומחליא ולא מסוגלת להסתכל על עצמי. אני לא רואה אנשים, לא מדברת עם אנשים, אינטראקציה אפסית עם העולם מסביב. תקועה בין הכרוניקה הברורה והמוכרת של בוקר-עבודה-כלום-לנסות לישון ולא להצליח. 'אני עובדת מחר בבוקר, לא יכולה... מצטערת!' (לפחות מצאתי תירוץ, דיי טוב, ואנשים לא עולים עליו.)
במשך החודש האחרון, ארבעה אנשים שקרובים וחשובים לי דאגו להטיח לי בפנים את כל מגרעותיי וחסרונותיי. בלי שום עכבות, עצירות, דאגות, סנטימנטים, אפילו לא כשאני בוכה בהיסטריה בצד השני של השפופרת או מתנתקת בפתאומיות מהמסנג'ר, מילותיהם נשפכות ופוגעות בי בעוצמה. נמאס לי להיות הבובה של כולם, ועם זאת אני לא יכולה שלא לתהות אם מה שהם אומרים הוא נכון והכרחי. כלומר, אני מודעת לכל מה שהם אמרו, אני מנסה לעבוד על זה (זה לא כלכך בשליטתי), אבל בין לדבר ולהבהיר מה מפריע בקשר לבין להתפרץ באופן דוחה ואפילו לא להתנצל- יש קו רחב במיוחד.
ואולי פשוט שבעתי סופית מהחיים שניהלתי לי בשנה האחרונה.
שינוי גורר שינוי גורר שינוי, כנראה שגם גורר רגרסיה. אם הקילוגרמים חוזרים, איתם תחזור האנטיפתיות האהובה מכל, המרירות הבלתי נסבלת, ומי יודע מה עוד.
איפה התכלית, המטרה, היעד. היעידה הברורה שאני הולכת לכיוון משהו. לאן הכל נעלם לי פתאום, כלכך מהר...
All around me are familiar faces"
Worn out places, worn out faces
Bright and early for their daily races
Going nowhere, going nowhere
Their tears are filling up their glasses
No expression, no expression
Hide my head I want to drown my sorrow
No tomorrow, no tomorrow
And I find it kind of funny
I find it kind of sad
The dreams in which I'm dying
Are the best I've ever had
I find it hard to tell you
I find it hard to take
When people run in circles
It's a very, very
Mad World
And I find it kind of funny
I find it kind of sad
The dreams in which I'm dying
Are the best I've ever had
I find it hard to tell you
I find it hard to take
When people run in circles
It's a very, very
Mad World
Enlarging your world
"Mad World
והאמת? אני לא יודעת ממה אני יותר מפחדת. לחזור לאז, או לאבד את העכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
