כל מיני פרוזות שלי

בית 1

שומע את החושך בא וקרב

לוקח אותי לתוכו

בולע את נשמתי

נשימות אחרונות המלנכוליה זורמת בדמי

גוף מנותק מנפש וזיכרון

פזמון

בית 2

פעמון מצלצל השעה חצות

מחכה  למוות שיבוא

דומם בתוך כורסא כמו חפץ שקפא בזמן

בחוץ יש שמש אך ליבי מראה גשם שלג וקור

כי העצב חזק מהכל

פזמון

הנה הוא בא בכרכרה שחורה

הנה הוא בא אותי לקחת

אל עולם של שחור

הקרב ובא

בית 3

למרות רצוני למות קם בי היצר להלחם

להלחם ולא לוותר

רצון מאוד קדום שקיים בכל יצור חי

כנראה שקיים גם בי

נלחם בכל שעה דקה ושניה

ונראה כאילו המאבק כבר לא אבוד

והמוות מתרחק וחוזר

מתקרב ומתרחק חזרה

כאילו חרב מלאכים מגנה עליי במלחמת קיום

וניסיון אחרון להקים עצמי מן המתים