ספרים זה תחביב נפלא.
אני מאוד אוהבת לקרוא, זה מפתח אותך מקדם אותך,
זה חיוני לפיתוח אוצר המילים שלך
נותן לך שקט, מפתח דמיון, לשקוע בעולם אחר!
בקיצור ספרים ואני-חיובי
ככה לפחות חשבתי עד שביזבזתי את זמני בקריאת שני ספרים.
האחד:" לאכול, להתפלל, לאהוב"...שם נחמד לספר ככה חשבתי.
עד שקראתי אותו.
לדעתי יותר מתאים לספר הזה השם: לקרוא, להתחרט, להתאבד!
הבחורה מייללת שם כמה גרוע ורע לה, בעודה דוחפת לפרצופו של הקורא,
גם את כמות הכסף שיש לה, את הבית שיש לה, ואת הבעל שיש לה.
את הטיולים שהיא עשתה כדי למצוא את עצמה, את השנה חופש שהיא לקחה,
אחרי שדאגה לידע אותנו שהיא יכולה להרשות את זה לעצמה! הנבלה!
יודעים מה?, תמחקו את זה! לדעתי היה צריך לקרוא לספר:
לאתר, לכוון, להרוג אותה!
מזעזע!!
הבחורה עשתה כ"כ הרבה כסף כשהיה לה רע,
שעכשיו יש לה זמן לטייל בכל העולם, ולעשות לי רע!
יש לה כסף לטייל, לאכול ולהתאהב בכל העולם,
והיא עדיין הצליחה למצוא דרך לילל על זה במשך 300 עמודים!
אני לא מבינה את הצורך לכתוב על זה? למה לא להתנהג כמוני?
אצלנו מלמדים אותך מקטנות שאם רע לך, זה בסדר, לא נורא, זה יעבור, זה יסתדר, באמת!
עכשיו תפסיקי לילל!!!!
קחי דלי ומקל ותנקי את הבית! כשתסיימי יש כלים בכיור, וכשתסיימי תקפלי כביסה!
ואולי בזמן שאת מנקה את הבית, תחשובי על כל אילו שאין להם בית לנקות!
בחיי, אמא שלי היא המלכה האם, בכל מה שקשור בלהכניס בן אדם חזרה לפרופורציות!
אם זה היה תלוי בה, היא היתה מורידה לסופרת סטירה מצלצלת, אומרת לה לרדת מהעץ!
ושתפסיק להתלונן או שאני אתן לך סיבה להתלונן!!
אם הסופרת היתה הבת של אמא שלי, אני מאמינה שהספר שלה היה נקרא:
לבשל, לנקות, להתמודד!
אולי בגלל זה, ובגלל שכל מה ששמעתי בראש לי היה את קולה של אמא שלי
זועק :"לכי תמצאי לעצמך חיים"
מצאתי את עצמי מאוד לא נהנית מהספר הזה!!
הספר השני שקראתי הוא "כל מי שנחשב".
זה ספר שנפתח בכך שהגיבורה מקבלת טלפון מחברה שלה שמודיעה לה שהיא מתחתנת,
והיא מנסה להישאר שמחה בשבילה, אבל מרגישה מזוייפת.
ואני אומרת לעצמי, מה זה הקטע הזה של נשים שלא שמחות כשחברות שלהם שמתחתנות?
הנה תראו אותי, כשחברות שלי הודיעו לי שהם מאורסות, מאוד מאוד שמחתי בשבילם
באמת, ממש הייתי מאושרת, ואין שום קשר לכך שעמדתי עם רגל אחת מעבר למרפסת,
מתכננת באיזה אופן הנפילה שלי תסיים את הסיפור סופית, כשאמא שלי זועקת מהסלון
:"אל תעשי את זה, גם את תמצאי יום אחד את הבחור המתאים"!
באמת ששמחתי, והעובדה שאושפזתי בכפייה, היא רק צירוף מקרים.
אין שום קשר בין הרגע שבו חברה טובה שלי הודיעה לי שהיא מתחתנת,
לבין הרגע שבו מת, באופן טרגי, הדג שלי. שום קשר!
זה שזה קרה כמה דקות אחרי שיחת הטלפון, זה מקרי לגמרי, שרירותי, באמת!
הוא היה זקן, עייף, וטביעה נראתה לי הדרך הכי טובה להקל על הכאב שלו! ושלי!
לעזאזאל!!!!
סליחה.
מתאפסת.
תחלס! אני לא מבינה את הז'אנר החדש של ספרי הנשים, פשוט לא מבינה אותו!
בא לי לעשות איזו אספה ולהגיד לכל אישה שרוצה להוציא דף ועט ולהתחיל לכתוב על הצרות שעברו עליה
שעדיף שתכניס גם את הדף וגם את העט חזרה לתיק.
לכי, תבררי קצת מהם צרות אמיתיות, תחזרי, ותכתבי איזה ספר מעניין באמת!
זה שעשית כסף כל החיים ועכשיו את מטיילת,
או שאת כ"כ צינית, שאף גבר לא יכול לשבת לידך דקה בלי לקבל רעלת,
זאת לא סיבה להתחיל לכתוב! זאת סיבה למצוא טלפון של מטפל טוב!
לשבת על ספה קטנה, ולהתמודד עם המציאות!
עכשיו, שלא תתחילו לכתוב לי על הצורך לעודד ספרות נשית!
הלו? אני אישה, ואני כותבת!
אבל בחייכם! למי יש כוח לשמוע תלונות מאישה שיש לה הכל, אבל אין לה מושג
איך לאכול את זה, אז היא נוסעת לאיטליה כדי ללמוד איך לאכול את זה משם?!
למי יש כוח לשמוע סיפורים על כמה אומללה האישה הזו,
רק כי אין לה בן זוג שישקף אותה, ואת רצונותיה?
למי יש כוח לשמוע כמה היא עצובה שחברה שלה מתחתנת,
ובאותה הנשימה לשמוע את זעקותיה עולות בן השורות, כי היא עצמה לבד!
למה לעזאזאל! כל אישה מגדירה אם טוב או רע לה בחיים
לפי הגבר ששוכב לידה במיטה באותו הזמן?
למה אנחנו מגדירות את עצמנו כחצי, עד שיבוא האחד שיעשה אותנו שלמות?
מי מת, ומינה את הגבר לשיפוצניק של ההוויה שלי?
מי מת, ומינה את הגברבר, שבמקרה הכרתי, להיות זה שישקף עבור העולם כולו שאני נורמאלית
שהינה הכל בסדר איתה, היא בזוגיות! אפשר להרגע!
מי מת ומינה את הסופרות הללו, לנסוע חצי עולם כדי לחפש את עצמם,
אבל למצוא את עצמם, בדיוק במקום שבו הם מוצאות אהבה?!
מה יש? את לא יכולה לסוע לטייל לבד, לעשות את מי ומה שבא לך ולחזור שלמה?
אז אני בעד להפריח לעולם הווירטואלי הזה משאלה, משאלה קטנה שנראת לי חיונית.
וולמרות שאני לא כ"כ פמיניסטית בהוויתי, אני עדיין מאמינה,
שעל כל אישה להאמין שהיא שלמה, בגלל מי ומה שהיא.
שכל אישה היא שלמה בגלל שהיא עצמה זה מספיק!
כל אישה היא שלמה כי יש לה יכולות, כי היא תבנית ייחודית, אחידה.
כל אישה תצליח יותר להקיף עצמה בגברים, אם היא תהיה אמיתי עם עצמה
אם תחפש את האישור בתוכה, ולא בחוץ!
אם לא תקשיב לספרי הז'אנרים הנשיים שמנסים לומר לה היות אישה שלמה
אבל סוגרים את הסיפור תמיד-עם גבר חדש!!
כאילו אומרים:"הינה, הגיעה המנוחה והנחלה, מצאתי אהבה!
ראאאבק
הרי אם יצאת לחיפוש עצמי, חזרת עם גבר, ועם זה בחרת לסגור את הספר,
אז מה בדיוק למדת?
מה ההבדל בין הספרים הללו, לבין כל אגדות הילדים שסיפרו לנו?
אנחנו עדיין מחכות לו שיבוא, כאילו לא יכולות להציל לבד את עצמנו?
ואם הוא לא יבוא?
מה יקרה אם הוא לא יבוא?
במאה ה-21 הספרים הללו מדברים על נשיות חדשה, ולמעשה לא מחדשים כלום!
זה כתוב יותר שנון, זה קצת יותר מצחיק,
אבל המסקנה, נשארת זהה.
אישה + גבר = אחד, שלם, אושר, תכניסו מה שמתאים לכם.
אישה אמיתית, לדעתי, צריכה לדעת
שכל גבר שיבוא, לטוב כמובן, אינו אלא אחד, שלם נוסף, והוא יוצר שניים, לא אחד!!
שכל גבר שיבוא, לטוב כמובן, בא כדי לתת, לאהוב, לשמח, להצחיק, לחבק
לא כדי לסגור את הסיפור שלי במילים: "הם חיו באושר ואושר"
לא כדי לשקף לעולם שאנחנו שוות משהו, רק כי אנחנו בזוגיות, תלויות על זרועו.
אלא פשוט כי אני שווה הרבה, הרבה מאוד, גם פשוט, כשאני עצמי לבד.
לילה טוב חברות שלי.
שלמה.
רותי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רותי אמנו