אמרתי מחר... אבל פב ממש רוצה לראות את הפרק והיא בלחץ...

ואני ממש רוצה לדעת מה אתם חושביםD:

אז פרק ראשון סיפור ראשון בלוג חדש...

הבה נתחילXD

Rich girl

©זכויות שמורות לחיפושית הכותבתXD

If I was a rich girl (na, na....) "

 See, I'd have all the money in the world, if I was a   

wealthy girl No man could test me,

 impress me, my cash flow would never ever end Cause I'd have all the money in the world, if I was a

wealthy girl…”

"אמא! בבקשה תכבי את המוזיקה!"

אוף איזה עצבים! שלפחות תנמיך!

"אני אנמיך..." אמא שלי אמרה בטון מבואס.

קוראים לי טופז, אני בת 15 בכיתה ט'.

אמא שלי בת 31, הולידה אותי כשהייתה בת 16.

אמא שלי היא החיים שלי.

אנחנו החברות הכי טובות ואנחנו לא עושות כלום בנפרד.

כשאמא שלי נכנסה להריון, סבתא שלי כעסה עליה והתעלמה ממנה.

סבא שלי תמך בה, רק הוא.

אבל אני מספרת פה עליי ולא עליה.

"חומד את צריכה משהו?"

לא, תודה אמא" עניתי לאמי בחוסר חשק מוחלט.

"טופז?" אוף, היא רואה שאני עסוקה!

"כן אמא"

"מה קרה?" אמא שלי שאלה, כשהדאגה ניכרת בעיניה.

"אמא, אני בסדר, אני פשוט... לא משנה" אוף למה אמרתי את זה?

"חמודה את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל..." היא אמרה את זה בטון כ"כ אימהי, מה שלא אופייני לה.

"אמא, אני בסדר." יש לי משהו אחר לאמר לה?

"אוקיי, אני אניח לך, כדי שתרגעי, אבל א"כ תספרי לי טוב?"

"בטח אמא" אמרתי בטון בטוח כדי שלא תחשוב שאני לא מתכוונת לעשות את זה.

שכבתי במיטה ובהיתי בפוסטר שיש לי בתקרה, אני חייבת להוריד אותו, אני כבר מזמן לא אוהבת את הפווארפאף...

שמתי מוזיקה באמפי, אוף אני חייבת להוציא את השירים האלה!

אני חיה בעולם של ילדה קטנה!

כל החדר שלי מלא בדברים קטנים ורודים ומעצבנים [לא שיש לי משהו נגד ורוד...]

כל השירים באמפי שלי הם שירים שאהבתי כשהייתי בת 10...

[רוני סופרסטאר וכל הדביקי שסביבה! כל מיני פופיסטיות מעאפנות שבא לי להקיא...]

אני חיה בעולם של ילדה קטנה...

בשביל אמא שלי אני הילדה הקטנה שלה... למרות שהיא גדולה ממני רק ב16 שנה.

אנחנו הולכות ברחוב וחושבים שאנחנו אחיות.

הפלאפון משמיע צליל הודעה ומעיר אותי בחזרה למציאות.

'רוצה להיפגש?' קיבלתי הודעה משני.

עכשיו באחת עשרה בלילה? יש מחר בצפר.

'אני לא מרגישה טוב...' אילתרתי משהו, אני שונאת אותה!

'אה טוב, חבל אני נפגשת עם חבר שלי רציתי שתכירי אותו' מה כדי שאני אקנא?!?!

'לא נורא פעם אחרת' כשאת תהיי בגיהינום ואני לא!

אוף היא בנאדם כ"כ מגעיל...

כל שבוע חבר חדש...

היא בת 16 שתרגיע קצת! [נשארה כיתה]

לא משנה...

'היי מאמי' הפעם במסנג'ר... נהייתי מקובלת היום, מה זאת ההצפה הזאתי??

'היי, מה קורה?' שלחתי לנופר, החברה הכי טובה שלי, אחרי אמא שלי כמובן.

'סבבה ואת?' אין לי כוח לחפור על המצברוח המעאפן שלי...

'בסדר...' לא נשמע טוב... כבר שלחתי.

'אמא שלי אומרת ללכת לישון... לילה טוב 3>' והתנתקה, את לא רוצה שאני אענה לך?

אוף כל העולם שלי קורס לי בין הידיים...

אמא שלי התחילה לצאת בערבים...

והיא לא מסכימה לספר לי עם מי...

אני מאוד מקווה שזה לא בנים, החיים שלי טובים, ואני אוהבת אותם ככה, אני אל צריכה איזה מישהו שיתחזה לאבא שלי... כי הוא לא.

נופר בזמן האחרון מתרחקת ממני...

ושני מתקרבת אליי... לא צריכה אותה!

'היי' דיברנו על החומר והחמור הגיע!

'לא נפגשת עם החבר שלך?' או שזו סתם הייתה דרך להזכיר לי שאין לי חבר?!

'בסוף הוא לא יכל...]: '

'אה...' מעניין לי...

'עם מי את מדברת...?' כאילו זה באמת מעניין אותך!

'איתך...'

'אני מדברת עם חבר שלי ועם נופר באיסיקיו...'מי שאל אותך בכלל??

רגע! נופר?! שיט אין לי איסיקיו!

'נופר נופר?' שאלה מטומטמת! אבל כרגע חשובה מאוד...

'כן, למה איזה עוד נופר את מכירה?' אף אחת... לצערי...

'אף אחת... סתם פשוט היא לא מחוברת למסנג'ר והיא מעדיפה מסנג'ר' מוזר ומטריד...

'אה... בטח סתם לא עובד לה או משהו...'

'אולי... אני חייבת לעוף ביי' התנתקתי... ולא לא רציתי שהיא תענה לי...