טוב, אני מצטערת שלא עידכנו הרבה זמן, אני פשוט תריכה לתפוס ספרינט עם הסיפור, כי כרגע אני יודעת בערך כמוכם מה קורה בסיפור. אחרי שיהיה לי הרבה פרקים אני אעדכן בערך כל יומייםDD:

העיצוב צריך להגיע בקורב, אני חושבת אבל שזה מעניין רק אותיXD

יאללה תהנוD:

קריאה מהנה

פרק 3

'היי מאמי מה קורה?'

'חכי רגע אני מחפשת את החברים שלי בגוגל...' מה היא רוצה מהחיים שלי עכשיו?

'מה?' יופי משחקת לי אותה תמימה!

'מה מה?' העתקתי לה את כל השיחה של אתמול והראתי לה... משהו כבר נהייה פה חשוד...

'חכי רגע...' נו מה עכשיו?

'אני אהרוג אותו!' היא רשמה.

'מה? מה קרה?' אוף אני שונאת שיחות לא מובנות כאלה!

'זה אח שלי אני ממש מצטערת... השארתי את האיסיקיו פתוח מרוב חכמתי ואת אח שלי לבד בבית! ה___ הזה!'

'היי בלי קללותXD, זה בסדר...' איך שאמא שלי תשמח לשמוע! טוב אני גם מחייכת מאוזן לאוזן עכשיו!

'XD, הוא פשוט מטומטם! מי הרשה לו להיכנס לחדר שלי בכלל??' היא אמרה זה היה נראה כאילו היא ממש כועסת...

'טוב אני רואה שאת הולכת ממש להתעצבן אם אף אחד לא יבוא להציל אותך, אז אני באה להציל אותך!'

'XD אין צורך' היא ענתה וזה היה נראה כאילו באמת העליתי בה גיחוך.

'ברור שיש צורך אני הסופרוומן שלך!' אוי זה היה מצחיק, באותו רגע לפחות...

'טוב.... תבואיD: ' יאי!

'יופי, עוד חמש דקות אני אצלךD:' אני חייבת לומר לאמא!

הגעתי אליה אחרי עשר דקות, כאופייני לי איחרתי.

הגעתי לשם בדיוק כשהיא הייתה באמצע ריב סוער עם אח שלה, היא סימנה לי להצטרף אליה, לא היססתי, הצטרפתי לצעקות, חוצפן אח שלה!

"תומר אני מספרת לאמא!" היא צעקה אליו במלוא גרונה.

"אם את תספרי לאמא אני אספר לאמא שיש לך חבר!"

תומר, אח של נופר, בן 10.

נופר ותומר לא מסתדרים, הייתי אומרת בלשון המעטה.

הם רבים בכל הזדמנות שניתנת להם.

הם רבים גם כשלא נותנים להם הזדמנות, הם פשוט נהנים מזה.

ומהריב הזה, נראה לי שהם באמת נהנו.

אחרי צעקות רמות מכל הצדדים, התחילו כריות להתעופף באוויר.

"מלחמת כריות!" צעק תומר אחרי חמש דקות של מלחמה.

לפתע נופר הפסיקה.

"מה קרה?" תומר שאל מופתע מההתחרטות הפתאומית.

"אתה ממש לא הולך ליהנות ממה שעשית! ורק שתדע לך, שאמא יודעת שיש לי חבר! והיא אפילו יודעת איך קוראים לו! לעומתך" היא אמרה את זה עם שנאה בעיניים.

תומר נשאר מופתע ונעלב תוך כדי.

"בואי טופז, נתרחק מהזוהמה"

"אני רואה שאת ממש כועסת" אמרתי בחשש.

"ויש לי סיבה!" היא אמרה בכעס, לא הייתי בטוחה עם היא כועסת עליי בגלל שאמרתי את זה או עליו בגלל כל מה שקרה.

"טוב תקשיבי, אני שונאת את שני ואת יודעת את זה, לגבי השיחה איתה באיסיקיו, זה היה בגלל שהיא שלחה לי הודעה מתגרה בדיוק כשהתכוונתי להתנתק, וממש לא רציתי להראות לה שאני נעלבת" היא אמרה בניסיון לפייס אותי.

"זה בסדר" אמרתי לא משוכנעת עד הסוף.

היינו קצת על המחשב, קצת דיברנו צחקנו, אבל ראיתי שזה לא עוזר והיא עדיין עצבנית.

עיצבן אותה כהוגן.

"טוב, אנחנו נוסעות לקניון!" אמרתי בספונטניות.

"מה? למה?" היא שאלה, ונראתה די מופתעת מהספונטניות שקפצה לבקר.

"כי את עדיין עצבנית וחבל" אמרתי ממשיכה עם הספונטניות.

"אממ... טוב, יש עלייך כסף?" היא אמרה בספק רב.

"ברור שיש לי! אני באה לחברה שלי כשהיא מצוברחת ושלא יהיה עליי כסף? זה הפתרון המושלם". חייכתי חיוך מאוזן לאוזן והיא צחקה.

הגענו לקניון אחרי שחיכינו יותר מידי זמן בתחנת אוטובוס, הם צריכים לסדר את זה האוטובוסים באים מתי שבא להם ועוברים באיזה תחנות שבא להם!

"טוב, ZIP?” שאלתי אותה, זאת החנות האהובה עליה, אני אף פעם לא מוצאת שם כלום.

"סבבה" היא אומרת שמחה שבחרתי בחנות הזאת.

היא קנתה שני מכנסיים ושלוש גופיות חמודות.

"לאן עכשיו?" היא שאלה בתקווה שלא הולכים.

"לחנות האהובה עליי!" אמרתי בחיוך מאוזן לאוזן.

היא צחקה ואמרה "שבה אני לא מוצאת כלום" צחקנו והלכנו לחנות.

קניתי סקיני חדש כי שלי קטן עליי, שלוש גופיות וחגורה חמודה.

"נגמר לי העיפרון" היא אמרה בקול פקאצי ומעורר גיחוך.

"תחדדי" צחקנו.

"נו בואי אנחנו ליד חנות איפור, חוץ מזה גם לך אין איפור אני אציע לך" יש לה ארגזים של איפור בבית, לי יש מיני ערכה ואני לוקחת מאמא שלי.

"טוב נו" נכנסו לחנות, זה כמו להיכנס לארון איפור בשירותים של פקאצה.

כל סוג של איפור מכל סוג שיש.

אחרי סיור מייגע בתוך החנות ובקניון התיישבנו בבית קפה.

"תודה באמת העלת לי את המצב רוח" היא אמרה עם חיוך על הפנים.

"תמיד פה בשבילך" אמרתי לה עם חיוך יותר גדול.

התחבקנו, אמרתי לה שאני חייבת לעוף והלכתי הביתה.

"היי אמא!" צעקתי בטון שמח.

"אמא?" אמרתי אחרי דקה שהיא לא ענתה לי.

התחלתי להסתובב בבית ולחפש אותה. היא הייתה אמורה לחזור מהעבודה, השעה כבר תשע בערב. המשכתי לחפש, אין הרבה משום לחפש בבית שלנו, היא לא בשום מקום.

חייגתי את המספר של הפלאפון שלה.

'הלו?' נשמע קול מהצד השני, זאת לא אמא שלי.

נו איך?

מתח? אני מקווהDD:

תגיבו חברים, תגיבו.