עוד סיפור אחד לפני השינה

תזכורת מהפרק הקודם:

"תקשיבי, התינוק בסדר גמור, הוא יצא בריא ושלם ואין לו בעיות" נופר אמרה ותוך כדי מזגה לשתינו מיץ ענבים "הבעיה היא אצל אמא שלי..." היא אמרה ודמעות החלו לעלות בעיניה.

"מה איתה? נופר את מלחיצה אותי!" צעקתי על נופר בלחץ.

אחרי כמה דקות שהיא לא ענתה לי ורק בכתה הבנתי שזה עניין רציני.

הלכתי אליה וחיבקתי אותה, חיבוק חם ותומך,אמרתי לה שאם זה קשה לה אז שזה לא משנה, נתתי לה את הכוס שלה והתיישבתי לידה.

"היא בסכנת חיים" היא הפילה את זה עליי.

פרק 9:

שתקתי, לא ידעתי מה לומר, ברור שהייתי עצובה, רציתי לבכות רציתי לצרוח, אבל לידה? היא הבת שלה, היא במצב הרבה יותר גרוע ממני, אני אצרח ואבכה בבית, עכשיו אני צריכה לעודד אותה... איך?

לקח זמן עד שחזרנו לדבר, אבל חזרנו, זה גם משהו.

"אין לך מה לומר?" נופר יזמה את השיחה.

"לא..." עניתי את האמת לאמיתה.

המשכנו לשתוק.

אני אוהבת שתיקות, אני לא חושבת שהן מביכות בכלל, זה פשוט שקט, אבל את זאת לא ממש אהבתי, זאת הייתה שתיקה עצובה, חסרת טעם.

"נופר, טופז אוכל איתנו?" גלעד, אבא של נופר, שאל את נופר מלמטה.

נופר העיפה אליי מבט שואל.

"לא, אני אלך הביתה, אם את צריכה משהו תגידי" אמרתי.

"אוקיי, תודה" היא אמרה.

קמתי מהמיטה שלה והלכתי.

השעון המעורר שלי העיר אותי משינה עם חלומות מוזרים, שוב.

כיביתי את השעון ופקחתי את עיניי, סגרתי הוילונות, שכנים מציצנים.

הלכתי לשירותים, שטפתי פנים וידיים.

חזרתי לחדר ולבשתי חולצת בי"ס תכלת וג'ינס מתרחב, הכי טוב.

אכלתי ארוחת בוקר, צחצחתי שיניים,  הסתרקתי, עשיתי קוקו גבוה ויצאתי לבי"ס.

שלחתי לאימי SMS שהתעוררתי ושאני בדרך לבי"ס.

עברתי ליד הבית של נופר ולא ידעתי אם לחכות לה שתרד או לא.

כל בוקר אני עוברת ליד הבית של נופר, מחכה שהיא תרד ואז אנחנו הולכות ביחד לבי"ס, תמיד כשמישהי לא באה או משהו, היא מודיעה לחברה יום לפני.

מה עכשיו? לשלוח לה SMS? להתקשר?

הפלאפון שלי צלצל והעיר אותי ממחשבות.

'נוף מתקשר', כך היה רשום על הפלאפון שלי.

"היי" אמרתי לה.

"אני מצטערת שאני מודיעה לך רק עכשיו, אבל אני לא יודעת מתי את כמה בבוקר ולא רציתי להעיר אותך, אני בבית חולים כבר משלוש בבוקר בערך, אני לא אבוא היום לבי"ס, הגעת כבר אליי הביתה?" היא הסבירה הכל בבת אחת.

"כן, בדיוק הגעתי, טוב תודה שאמרת לי, ביי מאמי, הכל יהיה בסדר" אמרתי לה בתקווה שזה יעזור.

"אוקיי, אני מקווה, ביי מאמי" היא ענתה לי וניתקתי את השיחה.

חזרתי הביתה בשלוש ורבע, אחרי יום לימודים משעמם במיוחד.

למדתי שעתיים מתמטיקה, שעתיים היסטוריה, שעתיים מדעים ושעתיים ג"ג, יותר נורא מזה?

זה היום הכי נורא שיש לי בשבוע, ‏יום שלישי‏.

הגעתי הביתה ופתחתי את המקרר, היה שם פתק:

'נסיכה שלי,

אין מה לאכול ולא היה לי זמן להכין כלום כי הייתי חייבת לרוץ לפגישה,

השארתי לך כסף בארון של הכוסות, לכי תאכלי בארומה,

Love you

אמא.'

יאי! ארומה.

הלכתי לחדר, החלפתי לגופיה החדשה שלי ולא של אמא שלי!

ניגשתי לדלפק ההזמנה והזמנתי כריך אבוקדו.

התיישבתי בשולחן אדום על כיסא שחור מסתובב, אני חולה על הכיסאות האלה.

"נאור" הכריזה קראה. אה נאור!

ראיתי את נאור מתקדם לדלפק ההגשה ולוקח את האייס קפה שלו.

רצתי אליו, באתי מאחורי וכיסיתי את עיניו.

"אמא?" נאור אמר בחשש, התפקעתי מצחוק.

"אה, אני מזהה את הצחוק הזה, טופז!" הוא אמר בהתלהבות.

"הידידה שלך!" הלכתי מלפניו ואמרתי לו.

"את לא תפסיקי לצחוק עליי בגלל זה הא?" הוא שאל.

"לא ממש..." אמרתי לו וצחקנו.

"טופז" הכריזה קראה.

עשיתי לנאור סימן שיחכה שניה והלכתי לקחת את הכריך אבוקדו שלי.

התיישבנו ליד שולחן אדום והתיישבנו על כיסאות שחורים (מסתובבים).

"אז... את באה לפה הרבה?" הוא אמר בקול סקסי והרים גבה. צחקתי.

"ת'אמת שכן, אמא שלי לא ממש מספיקה להכין אוכל ולי אין כוח" אמרתי וגיחכתי.

"נחמד..." הוא אמר וצחק.

"רוצה?" הוא שאל והגיש לי את האייס קפה שלו.

"לא תודה, אני לא אוהבת" אמרתי לו, איכס!

"ואו את הבנאדם הראשון שאומר לי את זה!" הוא אמר בשוק. צחקתי.

"רוצה?" שאלתי אותו והגשתי לו את הכריך שלי.

הוא הסתכל עליו כמה שניות ואמר "אני אלרגי לאבוקדו" התפקעתי מצחוק, לא נרגעתי איזה חמש דקות.

"מסכן..." אמרתי לו.

"ת'אמת, אני לא ממש אוהב את אבוקדו אז אני שורד" הוא אמר לי ונכנסתי לשוק.

"אלוהים אדירים! איך אפשר לא לאהוב אבוקדו??" שאלתי אותו בשוק.

"עובדה" הוא אמר והצביע על עצמו.

אחרי שסיימנו לאכול הסתובבנו קצת בעיר, צחקנו והכרנו אחד את השני קצת יותר.

אמא שלי התקשרה אליי בסביבות שבע בערב.

"מאמי? איפה את? כמה זמן אפשר להיות בארומה??" אמא שלי שאלה מודאגת.

"פגשתי את נאור בארומה אז אני מסתובבת איתו קצת" הסברתי לאימי.

"אה, אוקיי, טוב תחזרי הביתה מהר, מאור פה" היא אמרה.

"אה, אוקיי, ביי" אמרתי לה בקול מבואס וניתקתי.

אוף אין לי כוח למאור! למרות שלא הכרתי אותו, אין לי כוח.

"אני  חייבת ללכת, ביי" אמרתי לו והתחלתי ללכת.

"חכי שניה, את הולכת ברגל?" הוא שאל.

"כן, אני גרה לא רחוק מפה" אמרתי לו והסתכלתי עליו.

"אה, אוקיי, סבבה גם אני, בפעם אחרת נראה אחד לשני את הבתים, אני פשוט גם חייב ללכת, ביי" הוא אמר והתחיל לרוץ, ממהר זה.

כשהגעתי הביתה, אמא שלי ישבה עם מאור בספה והם ראו חדשות.

עשיתי לאימי שלום,חייכתי למאור והלכתי לחדר.

הדלקתי את המחשב והתחברתי למסנג'ר.

שני הייתה מחוברת, התנתקתי, אין לי כוח אליה.

שלחתי SMS לנופר הודעה שתודיע לי כשיש חדש, אבל היא לא ענתה לי.

החלפתי לבוקסר ולחולצה רחבה, זה באמת הכי טוב.

"חומד בואי לאכול" אמא שלי קראה לי מהמטבח.

השעה הייתה כבר שמונה ורבע, לפני חמש שעות בערך אכלתי כריך מסכן, ואז טיילתי חצי עיר, אני באמת רעבה.

הלכתי למטבח והתיישבתי ליד השולחן.

מאור גם ישב שם.

אמא שלי הגישה פסטה ברוטב שמנת עגבניות (יאמי!!).

טרפתי הכל בלי לחשוב פעמיים, אחרי שסיימתי הרמתי את עיניי מהצלחת והסתכלתי על אימי שבקושי התחילה, הסתכלתי על מאור והוא היה בערך באותו המצב של אימי.

חייכתי אליהם ופיניתי את הצלחת שלי.

הלכתי לחדר שלי.

התחברתי למסנג'ר שוב, שני עדיין מחוברת, התנתקתי.

בדקתי אם קיבלתי הודעה לפלאפון, כלום.

הלכתי לשירותים, צחצחתי שיניים הסתרקתי והלכתי לחדרי.

נשכבתי על המיטה ואחרי כמה זמן נרדמתי, לא יודעת כמה, אבל זה לא היה הרבה.

התעוררתי בחמש בבוקר כי ישנתי מספיק.

תשע שעות זה בהחלט מספיק ליום בצפר.

הלכתי לשירותים, צחצחתי שיניים והכל מחדש.

הפעם לבשתי חולצה אדומה עם סקיני ג'ינס ואולסטאר אדום, פחות טוב.

התארגנתי והייתי מוכנה בשעה שש בבוקר, מה אני עושה עכשיו?

הפלאפון שלי השמיע צלצול קצר, קיבלתי הודעה.

רצתי אל הפלאפון ובדקתי ממי היא, מנופר.

'אמא שלי במצב יציב, העניינים לא זזים אבל לפחות הם לא מחמירים, אני יודעת שנורא מוקדם ושאת בטח ישנה, אבל אני מקווה שתיראי את זה כשתקומי, לילקה לא מפסיקה לשגע אותי שהיא רוצה לראות אותך, תבואי מתי שאת יכולה, בבקשה!' סיימתי לקרוא את ההודעה, שמתי את הפלאפון בכיס, לקחתי כרטיסייה ורצתי לתחנת אוטובוס.

עליתי על אוטובוס, ואחרי עשר דקות הייתי בבית חולים.

השעה הייתה רבע לשבע בבוקר.

רצתי לקבלה ושאלתי איפה נמצא החדר של טלי סגל.

איכשהו, אני לא יודעת איך, הגעתי לחדר שלה.

בחוץ ישבו נועה (אחות של נופר שבצבא), נופר, תומר, סתיו ולילקה.

"טופזי!!!!!!!!!" נופר צרחה כשהיא ראתה אותי.

היא רצה לחבק אותי וקראה ללילקה.

לילקה חיבקה אותי חיבוק דוב ונישקה אותי בלחי, נישקתי אותה חזרה והושבתי אותה עליי.

אחרי כמה משחקים היא חזרה לשבת בכיסא שלה כי ביקשתי ממנה, בכל מקרה באתי לפה בשביל משהו יותר חשוב.

"אז... מה קורה פה?" שאלתי את נופר בלחש.

נופר הרכינה את ראשה ואמרה בלחש "כלום".

"לא מתקדם?" שאלתי אותה.

"לא..." היא ענתה לי "מה את עושה פה? את לא אמורה לישון עכשיו?" היא שאלה אותי.

"כן, פשוט הלכתי לישון נורא מוקדם והתעוררתי בחמש בבוקר אז ראיתי את ההודעה ובאתי לפה הכי מהר שיכולתי..." סיפרתי לה הכל במהירות.

"אני מבינה... כדי שתחזרי עוד מעט, את תאחרי לבי"ס" היא אמרה.

"אני אקח אוטובוס ישר לבי"ס, אל תדאגי לי בקשר לזה" אמרתי לה.

שתקנו במשך דקה ארוכה.

"אני צמאה" סתיו הפרה את הדממה.

"אני אלך להביא משהו" אמרתי.

קמתי והלכתי למקרר המשקאות, הכנסתי חמש שקל ולקחתי פאנטה, המשקה האהוב על סתיו.

חזרתי ונתתי לסתיו את הפאנטה שלה, היא נורא שמחה, לפחות עזרתי במשהו.

המשכנו לשתוק בלי לעשות כלום.

השעה הייתה כבר רבע לשמונה והייתי חייבת ללכת לבי"ס.

"טוב אני חייבת ללכת, הכל יהיה בסדר טוב?"

"כן... כבר מאוחר, יהיה בסדר, אני מקווה" היא ענתה לי.

"אוקיי, ביי מאמי" חיבקתי אותה ונתתי לה נשיקה על הלחי, ככה עשיתי גם עם לילקה וסתיוי והלכתי.

הגעתי לבי"ס ושני התנפלה עליי.

"כפרה! חיים שלי! יפה שלי! עיניים! מה את עושה פה?" שני קפצה עליי, מה היא רוצה ממני?

"כפרה! חיים שלי! יפה שלי! עיניים!" צעקתי לה בדיוק באותו טון שהיא עשתה "תרדי ממני!" זה היה בטון קצת יותר תוקפני.

"מה את מתנפלת? אני פשוט מופתעת שאת פה!" היא אמרה בקול נעלב.

"בצפר! מה אני פה? נו באמת!" צעקתי אליה בזלזול והלכתי.

שיעור ראשון היה לי מדעים.

למורה שלי למדעים קוראים חיה.

"ילדים! תשבו, זה לא ג'מבורי פה!" חיה צעקה כשכולם ישבו במקומם ובהו בה.

"אני לא מאמינה שכל שיעור אני צריכה לסדר אתכם מחדש" היא אומרת.

"אני לא מאמינה שכל שיעור מחדש היא מסדרת אותנו כשאנחנו במקום!" טליה, שיושבת בשולחן מלפני זרקה את המשפט לאוויר ואני צחקתי.

"מה מצחיק?" חיה שאלה אותי "לא! כי אולי זה יצחיק את כולנו!" היא אומרת, כל כך אין לי כוח למשפטי מורות!

"אני לא חושבת שזה יצחיק אותך ממש" אמרתי בחוצפה, שתעיף אותי הביתה, יש לי דברים יותר חשובים מבי"ס.

"סליחה?" היא אומרת.

"משהו אמר: 'אני לא מאמין שכל שיעור מחדש היא מסדרת אותנו כשאנחנו במקום' מצחיק אותך? לא! ידעתי... את שאר הכיתה זה אולי יצחיק, אבל אני לא חושבת שאותך..." אמרתי בחוצפה, שוב.

"טופז! זה לא לעניין מה שקורה פה!" היא אמרה בזמן שכל הכיתה צחקה.

"אז תשלחי אותי הביתה" נתתי לה את הרעיון, לוקח לה הרבה זמן לקלוט דברים כאלה.

"אני אעשה את זה!" היא אמרה וניסתה להישמע רעה "לכי להירשם במזכירות על הפרעה! טליה תלווי אותה..." היא אמרה.

"להירשם על הפרעה? אמרת שתעיפי אותי הביתה" אמרתי לה.

"אני צריכה שתירשמי על ההפרעה לפני שתלכי הביתה, טליה תאמרי למזכירה שאני אמרתי שאת הולכת הביתה" היא אמרה.

"אוקיי, נמשיך בשיעור" שמענו את חיה ממשיכה את השיעור אחרי שיצאנו.

"טופז! את לא כזאת..." טליה אמרה וצחקה.

"לא... אבל יש לי דברים לעשות, יותר חשובים מבי"ס, אז ניצלתי את ההזדמנות שהיא כועסת עליי" אמרתי והיא צחקה, אף אחד לא רגיל לזה שאני מתחצפת, אני התלמידה הכי מצטיינת, אני חביבת המורים, תאמינו לי, זה לא כזה כיף.

"חיה המורה למדעים ביקשה שאני אמסור לך שטופז צריכה להירשם על הפרעה וללכת לביתה בגלל שהפריעה למהלך השיעור והתחצפה" טליה אמרה ברשמיות ואני התפוצצתי מצחוק.

"אני מבינה" אמרה אופיר המזכירה וצחקה קלות.

אופיר היא המזכירה הראשית של בי"ס, אין עליה, היא ממש חמודה, היא ממש נחמדה, היא צוחקת עם התלמידים, היא ממש חלק מאיתנו, היא מסתובבת עם התלמידים, והיא זו שעוזרת לילדי כיתה ז' להתאקלם בבי"ס, אין תלמיד בבי"ס שלא אוהב אותה.

"אז, טופז, מה קרה שאת הפרעת למהלך השיעור והתחצפת?" אופיר אמרה את המילים האחרונות ברשמיות. צחקנו.

"אני צריכה לעשות דברים, הרבה יותר חשוב מבי"ס" אמרתי.

טליה הלכה כי היא לא רוצה להפסיד הרבה משיעור מדעים, חיה מלמדת טונות חומר בשיעור ואי-אפשר להצליח במקצוע הזה אם את מפספסת שיעור.

"אז, את הולכת לבי"ח?" אופיר שאלה, היא יודעת הכל.

"כן, אני לא יודעת מה המצב ואני בלחץ נוראי" אמרתי בחשש.

"כן, נופר התקשרה ואמרה שברגע שאני רואה אותך לומר לך שתבואי לבי"ח בדחיפות, אבל היא ביקשה לא לקרוא לך בכריזה, לא יודעת למה... אז תלכי" היא אמרה.

"אוקיי... היא אמרה לך מה קרה?" שאלתי את אופיר.

"יש התקדמות, היא לא אמרה אם זה טוב או רע, אבל היא לא נשמעה טוב" אופיר אמרה.

נהנתם??

תספרו לי בתגובות, ותציפו אנשים!

בלוג סיפורים עם שמונה תגובות לפוסט זה באמת עלוב..

טוב, מקווה שנהנתםDD:

ונסיים בברכת שונז'ון [עזבוXD]

לילה טוב [או בוקר טוב?]

יומקסים!