אז צומחת לי שן בינה די כואבת, היא מפריעה לי לאכול, לישון, לדבר, לצחצח שיניים, לשתות, הממ בקיצור כל מה שקשור לפעילות של הפה.. שזה די הרבה דברים, נוכח העובדה שזה האיבר שאנחנו הכי משתמשים בו במשך היום.
אני מרגישה מרוחקת ולבד... חברה הכי טובה שלי לא דיברה איתי הרבה זמן שיחה טובה ואני מרגישה שאנחנו מתרחקות, אפילו היה לי חלום די רע עלייה.. חבר שלי בצבא וככל הנראה שנדבר, כמו בכל יום, רק בערב וכבר לא יהיה לו כוח וכל מה שהוא ירצה זה לישון.
וההורים שלנו.... יודעים שיש לי שן בינה כואבת ורואים שאני סובלת וזה לא נראה שזה מזיז להם מי יודע מה... באמת אני פתאום קולטת שאני מרגישה שלא אוהבים אותי בבית, שלא רוצים שאני אהיה לידם או בסביבתם. אני מרגישה שמנכרים אותי.
כל ההצגות של אבא שלי עם אחותי הקטנה שבכל פעם שאנחנו יושבים ביחד מתחיל פרץ מחמאות לא ממש נורמטיביות לאחותי כגון "ילדה חייכנית לאבא" "ילדה משפחתית ואוהבת" "ילדה משפחתית וחכמה" "ילדה שמרצה את הסובבים שלה, לא תוקפנית, נעימה לסביבתה" ואני מדברת על ילדה בת 6, כן? כלומר, ברור שהוא רוצה שאני אשמע את זה כדיי להסביר לי מה היא כן ומה אני לא.
ואני בת 18.5, ואבא שלי עושה את המשחקים המטופשים האלו.. מנסה שאני אקנא או משהו מאוד אינפנטילי שכזה. אז יש את זה מצד אחד ומצד שני אמא שלי יכולה להיות עם המצבי רוח שלה נחמדה אליי או אדישה אליי, וברמות קיצוניות שכבר אי אפשר לדעת למה לצפות מצידה. ובכלל הבנתי בזמן האחרון כמה שהיא אוהבת את אחותי הגדולה, היא פשוט מטורפת עלייה, כל פעם שהיא מדברת עלייה יש לה חיוך וכל מה שהיא רוצה זה להיות לידה, זה כל כך ברור לעין כמה שהיא אוהבת ומעריכה אותה הרבה יותר מכל האחיות. אחותי בת 6 כך שהיא זקוקה לה, והיא אוהבת שנזקקים לה, כמו כולם - היא מרגישה שיש לה תועלת. אז גם את אחותי הקטנה היא אוהבת מאוד כי היא מספקת לה את ההרגשה שזקוקים לה, ואני? בת 18.5, עצמאית ובקרוב מתגייסת, מה אני שווה בכלל בעולם שלה? ואני לא אומרת את זה בדרמטיות או בהגזמה, אני אומרת את זה בצורה ריאלית שלפי דעתי והרגשתי.. נכונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Prosle