שאלום D:
בלי הקדמות מיותרות,
נתחיל :P
מארועי הפרק הקודם
סחרחורת תקפה אותו, הוא כמעט נפל,
ואז עוד זכרונות הציפו את ראשו.
הוא ראה את עצמו על הריצפה,
מלא דם. חסר כח,כבר עייף מלנסות להאבק.
ואז אחד הנערים בא עם מזרק,
ומכניס לו אותו ליד, פתאום הוא כבר לא זז.
זה כל מה שהוא זכר. ואז הוא הבין.
הוא הבין את הרגשת העייפות הכבדה,
את זה שהוא לא זוכר כמעט כלום.
כן, הם הזריקו לו סמים.
- - - - - - - -
שירן ישבה בקניון באחד השולחנות.
'נו איפה סיוון וסיי-ג'יי???' היא חשבה לעצמה.
"היי שירני" אמר קול מוכר.
שירן הסתובבה ופשוט לא האמינה,
"איתי?!!?!?!?"
פרק רביעי
"היא לא שכחה"
"הוו אז זוכרת אותי" אמר איתי וחייך.
"תלך מפה י'בן זונה!" צעקה עליו שירן.
"מזה הקללות? לאן נעלמו מילות האהבה?"
"מי יכול לאהוב אותך אחרי מה שעשית אהה?"
"תירגעי! זה שאת תינוקת לא אמר שאני צריך להתקדם כמוך"
"זה כל מה שמעניין אותך? רק סקס?"
"תשתקי!!! אני מזכיר לך, אל תגידי מילה!!"
שירן לא יכלה יותר.
זכרונות הציפו את ראשה.
היא ברחה הכי מהר שרק יכלה.
היא נכנסת לאחד התאים בשירותים,
כל האיפור כבר היה מרוח.
היא בכתה, אבל בשקט, כדי שאפחד לא ידע שהיא שם.
היא נזכרה באותם רגעים,
שהוא אמר שהוא רוצה לשכב, אך היא לא הסכימה.
הוא תפס אותה בכח והשכיב אותה על המיטה,
היא צעקה שוב ושוב אך הוא סתם את פייה.
הוריד את בגדיה כשכבר דמעות זולגות מעיניה.
הדמעות לא הפסיקו לרדת.
פתאום הפלאפון שלה צילצל,
על המסך היה רשום "סיווני".
אך היא לא ענתה. היא לא רצתה.
אפחד לא ידע על מה שקרה שם.
היא גם לא יכלה לספר. איתי איים עליה.
והיא פחדה ממנו, כי הוא ידע איפו היא גרה.
הוא ידע עליה הכל.
אבל היא כל הזמן נזכרת ברגעים האלה.
שהיא ישבה על המיטה, ולא יכלה לעשות כלום.
הוא יותר חזק. היא ניסתה להוריד אותו ממנה,
לברוח. אך לא יכלה.
היא לא שכחה כל רגע.
והיא גם לא תשכח.
- - - - - - - -
"איפה היא יכולה להיות?" שאלה סיוון את סיי-ג'יי בדאגה.
"לא יודע. אולי היא הלכה?" ענה סיי-ג'יי.
"אבל אז היא הייתה עוננה לפלאפון. אני דואגת לה"
"גמאני דואג לה. טוב בואי נלך לבית שלה ניראה אם היא שם"
"טוב רגע אני צריכה לשירותים"
"אוקי אני מחכה לך פה מותק"
סיוון נכנסה לשירותים.
בודקת כל תא, ליראות אם הוא פנוי.
היא הגיע לתא אחד, ושמעה ממנו קולות.
"יש שם מישהו?" היא אמרה ודפקה על הדלת.
אך אפחד לא ענה.
היא התקופפה והסתכלה מתחת לדלת.
היא ראתה נעלי אולסטאר לבנות.
'לשירן יש כאלה' היא אמרה לעצמה.
"שירן!?!?!? שירן זאת את?"
הדלת נפתחה.
סיוון ראתה את שירן יושבת שם ובוכה,
כאשר כל האיפור מרוח על פניה.
"מה קרה?" היא שאלה וחיבקה אתה.
אך שירן לא ענתה.
"דאגנו לך" סיוון המשיכה לומר.
שירן לא הוציאה מילה מהפה. אפילו לא הסכלה לכיוונה של סיוון.
"טוב את מתכוונת לספר לי מה קרה?"
"הוא.. הוא... אני... אני לא יכולה"
"נו באמת שירני אני חברה הכי טובה שלך,ספרי לי"
"מצטערת סיוון. אני פשוט לא יכולה"
"טוב מאמי, בואי נקח אותך הביתה"
- - - - - - - -
דן הרגיש שוב את אותה עייפות.
אותה סחרחורת. הוא שוב כמעט נפל.
הוא התיישב במיטה.
כאב לו הראש.
הוא התחיל להזיע. הוא לא הבין מה קורה לו.
הוא הביט שוב בידו.
עדין נשאר סימן מהזריקה.
הסחרחורת נעשתה חזקה יותר....
פתאום הוא שמע קול:
"הוא יהיה חייב לקחת עוד"
נזכר שוב באותו הרגע שהנער בא עם המזרק.
"אם הוא לא יחזור, הוא ישתגע" אמר הנער.
פתאום הכל הסתדר לו בראש.
'אני חייב למצוא את שני הנערים האלה' הוא אמר לעצמו.
אני חושבת שהפרק הזה יצא מדהים!
וביום ראשון יש ספיישל שנה בבלוג השני שלי:
יכול להיות שכרגע אני לא אודיע לקבועים שיש פרק חדש,
כי יש לי כמה דברים לעשות,
אבל אני אודיע מחר :)
אוהבת המון,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
