The Life Of A Writer
כאשר אתה כותב,עינייך נשארות על הדף,אבל ראשך במקום אחר
לגמרי.
|
| 10/2007
חיוך שווה אלף מילים...=]
שבו שנייה בשקט,תנו למחשבות לזרום אל תוך הראש שלכם,אל תפחדו ממחשבות מטרידות.
הרימו ידכם אל על,כאילו אתם יכולים לגעת בשמים,שמעו את קולות הציפורים אשר מנפנפות בכנפיים.
אל תחשבו על ימים מלאי עצב,ימים חסרי כל תקווה.תנו לראש לנדוד למרחקים,למקום שעוד לא התגלה.
חייכו חיוך רחב,אך לא מזויף,עד שיכאבו לכם השפתיים. תנו לכמה אנשים מילת עידוד או שניים.
הרימו את הרגל מעל האדמה,הניחו לה להישאר באוויר. כי איך נוכל להתנתק מהכאב,כאשר אנחנו כבר
מחוברים? ככו את היד אחורה,שימו את הרגל על האדמה,את החיוך תעלימו בחזרה,תיקשרו חזרה לאדמה.
ועכשיו תדמיינו מה שהרגשתם קודם,האם זה היה כל כך נורא? השתמשו בזיכרון כדרך הגנה,העצב והכאב
יכולים להמתין בכל פינה,אבל כל עוד אתם חיים,יש לכם סיבה למה.
זה היה קטע קצר שכתבתי,לעידוד כנראה^-^.
אני חושבת שככל שאני עוברת את הימים אני משתנה,משהו השתנה בי.
אני לא יכולה להגיד מה,אני פשוט מרגישה שהחיים שלי לא אותם חיים אחרי שהתחילה השביתה.
התחלתי לחשוב יותר לעומק על מה שיקרה או קרה, ואז הגעתי להחלטה לגבי דברים חשובים בחיים.
אני חושבת שעכשיו אני מודעת יותר לעצמי.
אם מישהו רוצה עיצוב,זה המקום להזמין^-^
Ino אינו
-נועם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: