כמו שאמרתי בפוסט הקודם..
אני כותבת פה פרק 1 של סיפור
שאני כותבת...אז למטה
ותראו את העיצוב החדש שילי:)
פרק 1-סתם עוד יום רגיל?
מוקדם בבוקר כמו כל יום
היא קמה לבי"הס
היא לא לומדת בסתם עוד בי"הס
זה בי"הס למחול.
היא רוקדת..היא אוהבת את זה,היא חולמת על זה.
היא קמה עם חיוך..חשבה שזה ייה עוד יום רגיל..
אבל לא...היום הוא בא להסתכל עלייה היא ראתה אותו שם
עומד בדלת וצופה בהן,היא לא הכירה אותו
היא התרכזה רק בו היא לא הצליחה להתרכז בריקוד.
היא סיימה את השיעור הסתובבה לכיוון הדלת
והוא כבר לא היה שם..היא רצה אחריו..
"שלום אני מאיה" היא אמרה
והוא חייך והלך בלי לומר שום מילה.
פתאום עלו למאיה מלא מחשבות.
"מאיה מאיה" צעקה מיכל
"את ראית את התלמיד החדש?"
מאיה הייתה עסוקה במחשבותיה ולא ענתה..
מיכל התקרבה...נגעה בראשה ושאלה
"מאיה את שומעת אותי?"
"כן בטח" "מה קרה"
"כלום רק חשבתי"
מיכל הייתה מודאגת אבל לא אמרה כלום
מיכל ומאיה הכלו לשיעור בלט
היא לא דיברה כל הדרך.
באמצע השיעור
הטלפון של מאיה צלצל
הבטן של מאיה התמלאו פרפרים
ומחשבות מי מתקשר אלייה באמצע שיעור?
היא חשבה שזה טעות,היא התעלמה וכך כל התלמידים.
הטלפון סיים לצלצל ופתאום התחיל צלצול חדש
מאיה הרגישה שמשו לא טוב קרה היא ביקשה לענות
אבל דוד המורה לא נתן לה,הוא דרש ממנה ללכת לכבות אותו
והיא כמובן הלכה.
היא ניגשה לתיק וראתה שהשיחה מהבית..
היא פחדה,כי אפעם אין מישו בבית בשעות הבוקר
היא נבהלה ובלי לומר מילה יצאה מהסטודיו.
"הלו" אמרה מאיה
"מאיל'ה" שמעה מאיה בקולה המודאג של אמה
"אמאא,מה קרה?,מה את עושה בבית,קרה משו אני יודעת שקרה,אני מרגישה את זה"
מאיה לא נתנה לאמא שלה לדבר,לא שהיא יכלה לדבר
היא רק בכתה.
"קרה משו,אני לא סתיר ממך אבל את יכולה לבוא הבייתה?"
בלי שום מילה מאיה ניתקה ורצה הבייתה.
היא נכנסה לביתה ראתה את אמא שלה בוכה
ליד אמא שלה היה איש זר[כך חשבה]
שוכב על הרצפה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
