מישהו היום דרך עליי ואני לא יכולה לקום...

בפרק הקודם:

"הלו" אמרה מאיה

"מאיל'ה" שמעה מאיה בקולה המודאג של אמה

"אמאא,מה קרה?,מה את עושה בבית,קרה משו אני יודעת שקרה,אני מרגישה את זה"

מאיה לא נתנה לאמא שלה לדבר,לא שהיא יכלה לדבר

היא רק בכתה.

"קרה משו,אני לא סתיר ממך אבל את יכולה לבוא הבייתה?"

בלי שום מילה מאיה ניתקה ורצה הבייתה.

היא נכנסה לביתה ראתה את אמא שלה בוכה

ליד אמא שלה היה איש זר[כך חשבה]

שוכב על הרצפה...

פרק 2-הוא אבא שלי לצערי:

מאיה עמדה מול אמא שלה ולא הרגישה כלום

רק צער על שצריכה לראות את אמא שלה ככה

היא באה מאחוריה בשביל לחבק אותה..

היא התקרבה בהיסוס רב..

אמא שלה לא הבינה למה היא לא מגיבה

למה היא לע בוכה למה היא לא עצובה..

היא הסתכלה על האיש המת ראתה את פניי

היא ראתה שהוא לא זר כמו שחשבה

היא ראתה את אבא שלה

פתאום נעצרה עינייה התמלאו דמעות

היא לא יכלה לדבר

היא לא יכלה לדבר ורצה מהר לחדרה לפני שהדמעות

יצאו מעינייה היא חשבה לעצמה "למה,למה עצוב לי,הרי זה מה שרציתי.

מאיה לא אהבה את אבא שלה היא בכלל שנאה אותו

כל בוקר הוא היה בא להעיר אותה לבי"הס ותמיד מצא אותה מתכסה בשמכה

שכל גופה מכוסה ורק עינייה הירוקות מביטות בפחד החוצה.

אחרי שעתיים שמאיה רצת נרגעה היא ירדה למטה לסלון אמא שלה עדיין הייתה שם

יחד עם הגופה.

מאיה התקרבה לאמה ושאלה "איך זה קרה,ממה הוא מת,הוא היה אדם בריא,לא? "לא"

ענתה אמה ושתקה. במשך דקה הייתה דממה מאיה לא הגיבה..

ואמה מיד הוסיפה "הוא חלה באיידס כבר.." מאיה קטעה אותה באמצע וצעקה בבהלה "מהה לא יכול להיות,את בטוחה?" עוד לפני שחיכתה לתשובה של אמא שלה הוסיפה מאיה

"למה לא סיפרתם לי,אני ילדה גדולה בשביל לדעת".

מאיה לא הייתה נשמעת עצובה היא הייתה נשמעת יותר מודאגת אמא שלה דאגה ושאלה :"את בסדר?"

אני מוכנה לספר הכל אם תרצי כמובן "כן,בטח" אמרה מאיה

לפני 5 שנים שאת היית רק בת 10 המחלה הזאת התגלתה אצל אביך.מאיה לחשה לעצמה:"אבל זה קרה אחרי" והמשיכה להקשיב לאמה,אמרה אמרה לה בהתחלה היית די קטנה לא רצינו להדאיג אותך ולספר לך סיפרנו לרוני אחותך הגדולה.

ישר לקחנו אתכן לבדיקות לבדוק שזה לא עבר גם אליכם הרי זה תורשתי

אז אין לך מה לדאוג הכל בסדר איתכן.

"ואת ואת אמא את בסדר?"

אמה שתקה ולא ענתה לה מאיה שאלה שוב

"אמא את בסדר?"