אני אמיתית עכשיו,שמה זיין על כולם!

היי(:

אז כןן החלטתי לפתוח את הסיפר היום.. כבר מלא זמן יש לי דברים שהייתי רוצה כתוב,אמיתי לא אמיתיים בתחלס אני ינסה להיות כמה שיותר אמיתית וטובה.

פרק 1:

ישבתי, לא ידעתי מה לעשות, לבכות,לצחוק,לשכוח?!

הסתכלתי על ירון,לא היה לו אומץ לשלוח מבט,הוא ידע שהוא טעה ואני בטוחה שהוא לא רצה,זה הכל באשמתה,ביגלל מיכל הזאת,הכל.

ככה לפחות אני אמרתי לעצמי, השלתי את עצמי?אני לא חושבת, אולי זה באמת הכל באשמתה?אולי זה לא? אולי מישהו אחר גרם

להם לעשות את זה? אני חייבת לדבר עם מישהו לפתוח הכל, לדבר עם מישהו שגם לו כואב,לא להרגיש לבד,

לדעת שיש עוד דברים יותר גרועים.

החלטתי ללכת לדבר איתה,כן,עם מיכל, הזונה הזאת שחושבת שביגלל שהיא הידידה הכי טובה שלו היא יכולה לנשק אותו, "וליעץ" לו להיפרד מימני:| בכל זאת היינו חברות הכי טובות, זה לא בסדר זה אפילו ממש גרוע מה שהיא

עשתה,מגעיל,דוחה, היה בא לי להרביץ לה. לצעוק עליה,לפרוק עליה את העצבים.

יצאתי.

כולם צחקו.לא עלי,והתפאלתי,הם צחקו עליו, אחרי כמה ליחשושים הם היסתכלו עלי ואמרו "היא בטח שיתפה פעולה"

"איך היא יכלה להיות חברה שלו אם הוא.." לא נכון, זה לא מה ששמעתי, זה לא יכול להיות, אנחנו סך הכל בכיתה י' הוא לא יכול להיות,הוווווווומו. לא אפילו לא קרוב.. ירון ממש לא כזה הוא לא אוהב בנים בתור..זוג בתור נוו אתם יודעים.. ממש לא לא לא לא לא 

שכבנו,פאק! איך הוא יכול לעשות את זה?! התחלתי ליבכות,הוא היה יכול לפחות להגיד לי שניפרד יפה.. הוא היה צריך לנשק את החברה הכי טובה שלי?מה כדי שלא יחשבו שזה נכון?מה כדי שאני "לא" יפגע?! טחחחחח לא נירא לי עכשיו כולם יודעים, אני ? ניפגעתי! שהוא לא סיפר לי ושמיכל נישקה אותו..

קראתי לו,הוא כלכך שמח שרק הזכרתי את השם שלו. הוא רץ אלי ומשך אותי לפינה הוא אמר אני חייב לדבר איתך, הוא ביקש שאני לא יצחק שאני לא יבכה(גם ככה הייתי עם הדמעות כבר בחוץ.הוא ראה) שאני לא יספר לכולם.הייתי בשוק. הייתי עצבנית, רציתי לצעוק את זה, אבל התביישתי.אמרתי בעצבים כמעט אנשים שמעו אותי:" עכשיו ניזכרתה ספר לי?שאתה הומו?!" הוא התפלא,ראיתי לו דמעות בעניים, אמרתי סליחה ,הוא כעס, שאל מאיפה אני יודעת, אמרתי ששמעתי לינוי אומרת לתום ולמור, הם התלחששו, הוא נירא לחוץ הוא התחיל לבכות, הייתי המומה,מבולבלת, לא ידעתי מה לעשות, חיבקתי אותו וישבנו הברזנו מהשיעור זה היה שיעור שלישי. שאלתי אותו אם זה נכון.. הוא אמר שהוא לא בטוח, הוא התחיל למלמל כל מיני מילים,

"סכ"ה התנשקנו" "זה לא היה צריך לקרות" "אני לא יודע מאיפה זה בא" ועוד כמה דברים שלא ממש הבנתי..

הייתי פשוט המומה אמרתי לו:" אתה רציני?" "אתה ממש לא כזה" הייתה שתיקה

הוא אמר כן,לא ידעתי אם לבכות או ליצחוק

הוא יכל להגיד לי,הוא לא היה חייב שזה יגמר ככה.

שלחתי למיכל SMS ביקשתי שתיצא,היא יצא דיברנו שלושתינו הם ביקשו סליחה והסבירו לי שהם התנשקו כדי להראות לכולם שהוא לא הומו,הוא ידע שבשכבה יש רק ילדים קטנים ברמה, אז הוא לא רצה לעשות סיפור

הוא לא רצה שזה יגיע למנהלת וישלחו אותו לפסיכולוג. צחקתי,שתיהם הסתכלו וחיכו, שאלו למה אני צוחקת אמרתי שכל זה מצחיק אבל לא בסדר

לחשוב ששכבנו,לחשוב ש... אתה לא כזה זה מוזר..

אחרי שהרוחות נירגעו שאלתי אותו אם זה רציני בניהם, הוא אמר שכן.. התחלנו ליצחוק ושאלתי אותו מי הבר מזל.. גיחגחנו והוא אמר אחת שקוראים לו דניאל הוא ממש יפה (לפי מה שהוא תירא אותו) אחד עם שיער שחור חלק עינים משתנות לפי החולצה, גוף שירירי.. אחד היפים.

הם אמרו שהם חייבים לי, אז אמרתי מה לא עכשיו?ביקשתי שנשחק אמת וחובה.. יצא לי לתת לירון חובה צחקתי ואמרתי לא מגיע לך אב בעצם כן, אתה יכולה לבוא לדבר היינו מסדרים הכל וזה היה עובר שקט אתה לא הייתה חייב לעשות סיפור ועכשיו אחרי שכולם יודעים אני רוצה שתצעק "אני הומו" הוא אמר :"מה את משוגעת המנהלת פה וכל המורות.. "אמרתי :"טוב אז בסוף היום, המנהלת גם ככה יוצאת ראשונה הבטטה הזאת וכל החבור אחריה הם במילא כולם גרים בקיריה חוץ מאב הבית, הוא גר פה קרוב אבל אתה יודע שהוא לא יעשה כלום.." חיכינו מיכל אמרה הבטטה יצא השטח פנוי.. ירון עמד על כיסא וצעק "אני הומו.. "בידיוק המנהלת חזרה היא הסתכלה על ירון לא ידע מה לעשות היא התחילה לצעוק, "רד משם אתה עושה מהומה בוא איתי למזכירות בקשה". ירון היה לחוץ הוא לא רצה פסיכולוג,הוא לא רצה שזה יגיע להורים שלו.. כולם חיכו בחוץ מצפים לראות מה יקרה לו, ירון ביקש שמיכל תצטרף אליו כי הוא לא יכול בלעדיה.המנהלת אמרה שזה נישמע מוזר אבל היא הסכימה שמיכל תשב בצד ולא תוציא מילה..

הוא התחיל להסביר המנהלת החליטה לדבר עם ירון לבד.. מאז לא ידענו כלום.