סיפור בהמשכים . [:

בפרק הקודם היו דיי הרבה תגובות , אבל עדיין לא מספיק ,

אני מקווה שבהמשך יהיה הרבה יותר ((:

אה ויש עיצוב חדש , אז שאני יתחדש לי [[;

-

" אנחנו צריכות לדבר..." אמרה שיר ,

" אין לי על מה לדבר איתך " אמרתי , והמשכתי ללכת לכיוון הבית ,

" נועה נו דיי ! אנחנו צריכות לדבר " התחננה שיר ,

" אמרתי לך כבר , אין לי מה להגיד לך , מה לא ברור? " עניתי בקול תקיף ,

" אוקיי אבל לי יש מה להגיד לך , אז תקשיבי "

" ומי אמר שמה שיש לך להגיד מעניין אותי? "

" נו נועה באמת , תקשיבי לי שנייה "
" לא רוצה !! " המשכתי ללכת ... ושיר כבר ויתרה ..

מה יש לי להקשיב לה? מה יש לה להגיד לי? פעם ראשונה שהבנתי

את המשפט תמונה אחת שווה אלף מילים .

הגעתי הביתה , בבית לא היה אף אחד , הדלקתי טלוויזיה וראיתי טלנובלה שגם שמה

בני זוג ביחד הכל טוב ויפה עד שהחבר הכי טוב של הבן בא ומתנשק אותה והיא תופסת אותם !
יש כמה פרטים שונים קטנים , אבל בגדול זה כמו הסיפור שלי , כיבתי את הטלווזיה

והלכתי לחדרי , בדרך לחדר הרהרתי לעצמי , איך חיי הפכו ברגע לעיצומה של טלנובלה ?!

הדלקתי מוזיקה לכמה דקות , אבל הרגשתי לא בנוח , רציתי לצאת החוצה , להתאוורר

בדר''כ שאני רוצה לצאת להתאוורר אני יוצאת עם שיר , לא לא לא ! לא להזכר בה שוב !

נמאס לי כל הזמן להתעסק בה , היא לא מתעסקת בי כל הזמן , והיא לא התעסקה בי מתי

שהיא התנשקה עם הראל !!
יצאתי החוצה , הלכתי לגינה וישבתי לי על סלע וחשבתי חשבתי חשבתי וחשבתי ...

בערך שעתיים ישבתי שמה . אני יכולה לחשוב המון , וזה אף פעם לא ישעמם אותי .

אחרי שעתיים חזרתי הביתה , אכלתי ארוחת צהריים עם המשפחה , שיראל התקשרה

והזמינה אותי לצאת איתה לגינה ..

הייתי בגינה שעתיים , אבל ממש רציתי לצאת , אז יצאתי ודיברנו , סיפרתי לה למה ברחתי באותו

היום מה קרה , על זה ששיר לא התייחסה אליי היום כל היום , ובסוף היום באה לדבר ,

וביקשתי ממנה סליחה על זה שהלכתי כ''כ מהר בלי לומר כלום .

פתאום ראינו את עידו , הילד ההוא שיושב לידי בכיתה , הוא היה לבד , הוא שם לב שאני שם ,

אבל משום מה הוא לא בא ולא דיבר .

בנתיים לא הפסקתי להעיף אליו מבטים ,

וסיפרתי לשיראל עליו שהוא יושב לידי בכיתה והוא חמוד ..

אחרי רבע שעה הוא פתאום בא ואמר " היי נועה , מה נשמע? "