כל חלומות העולם

על חוף צ`זיל מאת איאן מקיואן.

 

 

בהוצאת עם עובד, 165 עמ`.

 

זהו ספרו הראשון איאן מקיואן שאני קוראת, ונכון לעכשיו - ממש לא האחרון. למען האמת, בתכנון שלי כבר לקנות את "כפרה" ובביקור הבא שלי בספרייה לאסוף את "שבת".

 

הספר מתאר את שעות הנישואין הראשונות של פלורנס ואדוארד, זוג אנגלי טרי טרי. רוב הפרק הראשון הייתי בטוחה שהתקופה המתוארת בספר היא תחילת המאה ה-20, ורק בגלל אזכורים של מלחמת העולם השנייה, המלחמה הקרה, ג`ינס וטריקו הבנתי שפלורנס ואדוארד התחתנו בשנות ה-60 המוקדמות מאוד.

הסיבה לכך שהיה לי קשה לקשר בין שנות השישים (גם אם המוקדמות) לבין הצניעות וחוסר הנעימות המלווה לכל מה שקשור לסקס, אפילו לזוג צעירים שזה עתה נישאו. הכל כל כך תמים ובתולי ולא נוח.

 

הכלה, פלורנס, נגעלת מכל מה שקשור לסקס. היא פריג`דית בהתהוות ומפחדת מהמשמעויות של הבעיה שלה. היא לא מדברת על כך עם אף אחד, וקשה לה להודות אפילו בינה לבין עצמה שהיא בעצם משלה את בעלה הטרי - אדוארד. הדמות שלה כל כך אמינה, וכל כך קל להזדהות עם הבלבול והמצוקה שבה היא נמצאת בליל כלולותיה.

אדוארד, מצד שני, הוא בחור צעיר ובריא. הוא משתוקק למגע הפיזי ולשבירת המתח אך פוחד להבהיל את פלורנס, שכן הוא יודע שהיא ביישנית מאוד כשהדבר קשור לאהבה פיזית.

 

"על חוף צ`זיל" עוסק בחוסר נוחות, חוסר תקשורת, עצבנות ואי הבנות. כבר מהסצינה הראשונה בה מציג לנו מקיואן את הזוג הצעיר יושב לאכול ארוחת ערב בשתיקה רמה ברור שזה לא ייגמר טוב. לפעמים היה נדמה לי שכל צירוף מילים נבחר בקפידה כדי שייתפרש רק במובנו השלילי. וכאילו בשביל לתזז את המעיים שלי עוד יותר, מקיואן מציק בהתעקשות שלו לשחזר את תולדות הרומן של אדוארד ופלורנס כאשר ההתרחשויות בהווה של חדר המלון מגיעות לשיא.

 

בלעתי את הספר הצנום בנשימה אחת. בין נקודת המבט שלה, לנקודת המבט שלו לפלאשבקים של שניהם מהילדות, הבגרות והעבר המשותף - לא נשאר הרבה מקום לנשימה.

התזמון של מקיואן מושלם - מעברים בין הדמויות והזמנים מעצימים את המתח וההיקשרות של הקוראים לדמויות. בסיום הרומן אנחנו מכירים את שתי הדמויות הראשיות מלפנים ומאחור, ולא רק את תולדותיהם בחייהם, אלא את העולם הפנימי שלהן ואיך הם יגיבו למצבים שונים.

 

במהלך הקריאה הרגשתי שהלב שלי מיטלטל מצד אחד של החזה לשני - פעם אחת בשביל פלורנס, שלא יודעת מה לעשות עם עצמה ואיך להעלות את הקושי שלה להתמודד עם מצבים פיזיים מיניים. ועוד פעם בשביל אדוארד, שטועה במחוותיה הגופנית של פלורנס כמפתות ומתגרות ובשלב מסויים פשוט מרגיש מרומה.

שניהם כל כך אוהבים את השני, שניהם חסרים את הפתיחות התרבותית והאישית לדבר על זה וללבן את העניין.

 

הספר הכתוב בצורה בהירה וישירה, ללא כחל וסרק מקיואן חודר ללב הבעיה בין הזוג הצעיר. המספר עצמו מציג לפנינו את הסיבות לחוסר התקשורת בין אדוארד ופלורנס (הדור האחרון לפני שנות השישים המטורפות, שניהם שרידים לצניעות שבה לא נאה לדבר על נושאים שכאלו בפתיחות, שניהם לא רוצים להיראות בורים וכו`), ואין יותר מדי רבדים נסתרים בפעולות ובתגובות של הדמויות. לא ברור לי, איך אני - חובבת מיסתורין והזיות ופנטזיה וחוסר היגיון בכלל, נפלתי שדודה לרגלי הריאליסט הזה איאן מקיואן.

יש משהו קסום בריאליזם החודר שלו - הוא לא מסתיר את הדמויות שלו מאחורי מטאפורות או תיאורים מוגזמים או כל סוג של מסכות. הוא פותח אותן בסכין ומנתח אותן פסיכולוגית בלי בושה.

 

לא יודעת מה איתכם, אני התאהבתי.

 

5 מתוך 5.