הסקירה הבאה היא פחות או יותר המסקנות שלי מקריאת שתי סדרות פנטזיה של אחת הסופרות המעניינות בז`אנר - קרול ברג.
הסדרות הן סדרת "ראי-קירא" וסדרת "The Bridge of D`Arnath" שלא תורגמה לעברית.
בין שאר הדברים שהסקירה כוללת - קצת על הכתיבה של קרול ברג - נקודות חוזק, הייחוד שלה והשוני מסופרי פנטזיה אחרים, קצת על שתי הסדרות (כתבתי יותר על The Bridge כי היא פחות מוכרת) ועוד כל מיני השגות ומחשבות בנושא.
brace yourself, וקדימה לעבודה!
נתחיל בהתחלה - קרול ברג.
קרול ברג הצליחה בגדול עם סדרת "ראי-קירא", סדרה של שלושה ספרים שאף תורגמו לעברית בהוצאת גרף וזכו להצלחה מהממת. שלושת הספרים הם "השתנות", "התגלות" ו-"התחדשות".
ההתרשמות העיקרית שקיבלתי מסדרת "ראי-קירא" היא התמציתיות של קרול ברג, דבר שלא יצא לי להיתקל בו קודם בספרות פנטזיה. בשלושה כרכים, שכל אחד מהם לא עולה על 500 ע"מ, היא מקימה לחיים עולם פנטסטי שכולל ממלכה מתפוררת של אומת לוחמים, מלחמה בין מכשפים לשדים, מימד מסויט שנשלט ע"י שדים ועוד אלמנטים פנטסטיים, חלקם צפויים יותר וחלקם צפויים פחות. ואת כל זה, בוא לא נשכח, היא מציגה דרך נקודת מבט אחת של לא פחות ולא יותר - עבד מוכה למדי שאיבד את כוחות הכישוף שלו.
ברג לא נופלת למלכודות הנפוצות של ספרות פנטזיה - היא לא נותנת לתיאורי נוף, ביגוד ונקודות מבט שונה של כל דמות בעלילה להסיח את דעתה מהעלילה של הספר.
אני אמחיש לכם את מקור התמיהה שלי לגבי הכישרון של ברג - בעוד סופרי פנטזיה אחרים מפוצצים עמודים על גבי עמודים וספרים על גבי ספרים בתיאורים, היא הכירה לי עולם שלם בשלושה ספרים בלבד.
קחו למשל את רוברט ג`ורדן ז"ל, מחבר סדרת "כישור הזמן", הכתיבה שלו מלאת רבדים ומאוד תיאורית, ממש תיאורית, כל כך תיאורית שהקורא הסבלני יכול לצייר את הדמויות הראשיות שלו (ויש הרבה דמויות ראשיות), עד לשערה האחרונה ולכפל האחרון באמרת המעיל ו/או הגלימה.כמעט בכל ספר מ-11 הספרים של סדרת הכישור תוכלו למצוא 5-10 נקודות מבט שונות (אם לא יותר), כל כך הרבה תככים ופוליטיקה פנימית של הממלכות והמון דמויות והסיפור האישי שמאחורי כל אחת. כל זה הביא ליצירת קווי עלילה רבים. בעזרת כתיבה מפורטת רוברט ג`ורדן קנה לעצמו מעריצים רבים, ואני לא מתביישת להודות שאני ביניהם. מצד שני, אני גם לא מתביישת להודות שרוברט ג`ורדן סיבך את עצמו מעל ומעבר, והפיל את עצמו ואת הסדרה שלו לכל מלכודת אפשרית שממנה אין שום דרך לסיים את הסדרה. ומי יכול להאשים אותו?
חלק מאוד מרכזי בספרות הפנטסטית הוא ההיכרות של הקורא עם עולם אחר לחלוטין - אומות אחרות, תקופה מיוחדת, נופים ומפת עולם שונה, לעיתים אפילו חוקי הטבע הבסיסיים אחרים לחלוטין (כישוף, חיות מוזרות וכו`). בשביל להמחיש בכתיבה עולם שלם, יש צורך בפירוט, ובמקרה של רוברט ג`ורדן וטולקין, פירוט רב מאוד ולעיתים אף מתיש.
בסדרת "ראי-קירא" ברג לא נותנת לעניינים משניים שכאלו הרבה מרחב נשימה, ומסתפקת בתיאורים מדויקיים וצלולים. בספר הראשון במיוחד, היא מציגה בצורה די מדהימה בפשטותה עולם חדש לחלוטין דרך העיניים של הגיבור, סייאון. אני אומרת "מדהימה בפשטותה", כי אין לי דרך אחרת להסביר לכם איך במעט מילים ברג מקימה לתחייה יקום אחר לגמרי.
אמנם בסדרת The Bridge of D`Arnath הכתיבה של ברג קצת יותר מפורטת מ"ראי-קירא", אפשר לומר יותר ממוסדת ומתאימה לז`אנר, אבל אפילו כשהיא משקיעה יותר בתיאורים ובפרטים היא עדיין לא מאבדת את הטאץ` שלה.
ברג גורמת לכתיבת פנטזיה להיראות כל כך קלה, זה הימם אותי וזה עדיין מהמם אותי. מבחינתי, שווה לקרוא את סדרת "ראי-קירא" רק בשביל הגילוי שאין צורך בסדרות של מיליון ספרים שכל אחד מהם הוא לפחות 600 עמוד, אם לא 900 בשביל לכתוב פנטזיה מצוינת ומאוד ייחודית.
ייחודית אמרנו?
מצויין! עברנו לנקודה הבאה.
הפנטזיה של ברג מאוד ייחודית, בעיקר בזכות המחשבה החופשית והאידיאולוגיות שהיא מעניקה לדמויות שלה. גם ב"ראי-קירא" וגם בסדרה השנייה שכתבה - The Bridge of D`Arnath, שמור מקום מרכזי לפילוסופיית ולאידיאולוגיית החיים של הדמויות הראשיות.
ב"ראי-קירא" זה סייאון העבד האזרי, שנאבק לאורך כל הסדרה עם האמונות וההיסטוריה של העם שלו. בספר הראשון הבעיה העיקרית שלו היא היותו עבד טמא. העבדות וההילקחות בשבי נחשבות לטומאה, החטא הנורא ביותר אצל האזרים, שאצלם טוהר זהו ערך עליון. העונש- התכחשות אל סייאון ואל קיומו. בהמשך הסדרה הוא נתקל בין השאר במחסום השמרנות של האזרים, ברג נותנת לו את תפקיד האינדיווידואליסט והפילוסוף שנענש על דעותיו החדשניות.
בסדרת The Bridge of D`Arnath (אני אקרא לה סדרת "הגשר" מכאן והילך בשביל לפשט את העניין), יש לפילוסופיה מקום מאוד מרכזי בחיי הדמות הראשית, בחורה ושמה סרי, אישה שמעזה לחשוב ולהגיד את דעתה בחברה מלוכנית גברית, שלא נדע. כמובן שהיא נחשבת לדג מוזר, מה שלא צריך להפתיע במיוחד. צריך לזכור שעולמות פנטסטיים בדר"כ תקועים במעין פיוז`ן של ימי הביניים ותקופת הרנסנס באירופה, לבין קסם וכישוף. מה שאומר שגברים הם אלו שאומרים הם המילה האחרונה. אהא! not anymore.
עוד אידיאולוגיה מרכזית שמניעה את העלילה היא ראיית העולם הדי מעצנת של קארון, אהוב ליבה של סרי, שבמקרה (ממש ממש במקרה) הוא גם מכשף בעולם שבו כישוף נחשב לבגידה ועונשו המיידי הוא הוצאה להורג.
קארון שייך לעם עתיק ומצומצם מאוד בהווה של הספר הראשון, שדוגל ב"דרך" - The Way כפי שנאמר באינגליזית. בגדול, "הדרך" אומרת שצריך לשמוח על החיים, ולקבל כל מה שקורה בתור פיסת פאזל בתמונה הגדולה וכל מיני דברים אופטימיים בסגנון, או משהו שטותי שכזה.
לאורך כל ארבעת הספרים של הסדרה, בשולי התודעה והעלילה, יש מאבק בין אידיאולוגיית "הדרך" הסלחנית והפייסנית והחייכנית משהו, לבין כל הבאד גייאז והקוסמים הרעים למיניהם ואידיאולוגיית הבוהו והרשע שלהם.
בייחודיות עסקינן? מה יותר מקסים ומיוחד מספרי פנטזיה שמאפשרים לך ללמוד אמיתות על העולם האמיתי?
דבר מאוד נוגע ללב בז`אנר הפנטזיה ( שנשכח בסדרות אימתניות כמו רומח הדרקון והזבל הזה) הוא ההמחשה של מציאות אחרת, שמאפשרת בחינה מחדש של המציאות שלנו.
אני יודעת, זה כל כך שיעור ספרות, נכון?
אבל תחשבו על זה רגע, צאו רגע מההנחה שפנטזיה זה טוב רק בשביל להתנתק מהמציאות. פנטזיה מאפשרת גם ריחוק מהמציאות, מבט על התמונה הגדולה - במקום להתעסק בפרטים הקטנים והספציפיים של המציאות שלנו (מכוניות, טכנולוגיה, חשמל וכו`), אפשר לגבש נקודת מבט כללית ולהגיע למסקנות ולפתרונות שבלתי אפשרי לראות כל עוד הראש תקוע על נקודה אחת בלתי רלוונטית.
זה היה רגע פילוסופי עמוק של 60 שניות, ועכשיו חזרה לעניין!
הנקודה היא שבספרים של ברג יש ערך מוסף משמעותי מעבר לעיסוק בכישוף וקסם ומלחמות על גורל עולם זה או אחר וכו`. הכישוף של ברג, במיוחד בסדרת "הגשר" בכלל מתבסס על פילוסופיה ברובו.
מעבר לזה, בסדרת "הגשר" יש התייחסות מרכזית לדמויות חסרות כשף, מה שנקרא האנדרדוג של הפנטזיה. הדגש של ברג הוא לאו דווקא על האלמנטים הקסומים, אלא על תכונות אופי ואידיאולוגיות שמתחבאות מאחורי כל ההוקוס פוקוס.
בוא נדבר רגע על הספר הראשון בסדרת "הגשר"- Son of Avonar - כולו מסופר מנקודת המבט של הגבירה סריאנה, שהיא דמות חסרת כשף לחלוטין. הגבירה סריאנה היא המודל של אישה דעתנית, החוזק שלה הוא במוח שלה. היא שנונה וחריפה, דמות בלש-גשש קלאסית. ברג מגבה אותה כמובן בתשוקה ומוטיבציה בלתי נדלית, שמדהימה בהמשך הסדרה אפילו את דמויות המכשפים למיניהם. בשלב מסוים זה נהיה קצת מגוחך, חברה שלמה של מכשפים סומכת על אישה שתפתור את התעלומות שלהם, אבל הכוונה זה מה שחשוב.
ברג מעניקה לגיבורה הראשית שלה דעות ליברליות בנוגע לחובה, כישוף ומצב החברה. היא לא מפסיקה להתבונן בסביבה שלה, ולא מפחדת להביע את דעתה. ובכלל, סריאנה היא מעין דמות מקבילה לסייאון מסדרת "ראי-קירא", אמנם היא לא מקבלת מכות כל הזמן (סייאון באמת מקבל מכות נון-סטופ, אי אפשר להכחיש את זה) ואין לה כוחות מיתיים, אבל אין לה בעיה לעבור על החוק ולהתרועע עם אנשים לא מהמעמד שלה, או אנשים שעוברים על החוק המטופש רק בגלל קיומם כמכשפים.
בכל אחד מארבעת הספרים שכוללים את הסדרה, יש גרעין של ביקורת, בין אם זו ביקורת חברתית או פוליטית או וואטאבר. ברג יוצרת יותר מעולם אחד, ככה שכל פעם אנחנו מקבלים מעין הצצה לדרך חיים אחרת, וגם לדעות ולביקורת של הדמויות הראשיות על העולם וההתנהלות שלו - בין אם הנושא הנדון הוא המלחמות שמתנהלות בעולם, הפוליטיקה, התרבות, פערים חברתיים וכו`.
גם בסדרת "ראי-קירא" ברג לא מסתפקת בעולם אחד, אלא יוצרת לו מימדים נוספים שבהם הדמויות נתקלות בעוד בעיות ונקודות מבט. בסדרת "הגשר" השיא הוא בספר הרביעי, כשבעולם המכשפים האיזון מופר ו"הדרך" המהוללת שלהם כמעט ננטשת והעולם כמעט מגיע לסופו ותהום הנשייה וזה ושטויות.
אני לא אתן לכם פרטים נוספים על העלילה של סדרת "הגשר", כי כל דבר יהווה ספויילר לספר הראשון, אני רק אגיד שהכתיבה של ברג לא מסתכמת רק ביצירת עולמות חדשים ומגניבים ומלאים בקסמים וכל הג`אז הזה, אלא גם בהרבה מחשבה והתבוננות.
מבחינת חדשנות, סדרת "הגשר" לא משתווה לסדרת "ראי-קירא". במיוחד לא למי שמחליט לוותר כבר בספר הראשון, שהוא החלש בסדרה. סדרת "הגשר" קצת יותר טיפוסית לז`אנר הפנטזיה, וסביר להניח שבגלל זה היא חטפה הרבה ירידות ממעריצים של ברג ו"ראי-קירא".
בספר הראשון אנחנו מגלים את הגבירה סריאנה חיה בבקתה מרוחקת אליה הוגלתה, 10 שנים אחרי ההוצאה להורג של בעלה המכשף ורצח התינוק שלהם שנולד חודשיים אחרי מות אביו.
חצי ספר כתוב בשתי וערב, כשפרק אחד מתרחש בהווה ופרק אחד בעבר. פרקי העבר מציגים את שרשרת האירועים שהובילה לפגישה של הגבירה סרי וקארון, להתאהבות ולבסוף למוות של קארון והתינוק.
בהווה של סרי, נופל עליה משומקום גבר צעיר, אלים, מטורף למחצה שמתגלה כבעל כוחות כישוף. אתם חושבים שאתם יודעים מה קורה הלאה? סביר להניח שאתם טועים. אמנם יש חלקים צפויים בסיפור, דברים כמו מי בוגד במי ומי מת בסוף, אבל קו העלילה המרכזי נותר די מסתורי ממש עד הפרקים האחרונים.
כמו שכבר אמרתי, הספר הראשון של "הגשר" הוא הספר החלש בסדרה לדעתי, התיאורים והמסעות הזכירו לי קצת את רוברט ג`ורדן בתחילה. אבל אתם יודעים מה, אפילו אם העלילה נשמעת לכם מטופשת או כבר קראתם את הספר הראשון והתאכזבתם, אני בכל זאת אמליץ לכם להמשיך ולנסות לקרוא את הספר השני.
בספרים השני והשלישי ברג מעלה את ההימור ומוסיפה נקודות מבט של עוד דמויות ראשיות מלבד הגבירה סרי. היא לא משתוללת, אלא נשארת בגדר ההיגיון ונותנת רק לדמויות שיש להם מה להגיד לדבר. ההימור משתלם, ואפילו מאוד. השינוי בקו העלילה ובהתרכזות בדמויות אחרות מלבד הגבירה חלק מאוד, וקצב ההתקדמות של העלילה אמנם איטי מזה של "ראי-קירא", אבל מצויין נון דה לס. בכלל, ההישג העיקרי בסדרת "הגשר" של ברג הוא בהתפתחות העלילה.
מבחינתי, הכל שווה בשביל סיום הסדרה - הספר הרביעי הוא נקודת שיא ומסתיים נהדר.
ועכשיו החלק המעניין - לסיכום!
ברג היא אחת מסופרות הפנטזיה היותר מעניינים כיום. היא בוחרת לתת לדמויות פחות טיפוסיות במה בסדרות שלה, בין אם זה עבד או אישה.
העלילות שלה פתלתלות, אבל לא יותר מדי כך שנלך לאיבוד. אתם יודעים מה, פחות פתלתלות ויותר מסקרנות וחידתיות, אפילו אם לעיתים קצת צפויות.
מבחינת ההמלצה ומה כדי לקרוא - אישית, אני אהבתי את שתי הסדרות שלה. לשתי הסדרות עלילות מעניינות, "ראי-קירא" קצת יותר מפתיעה מסדרת "הגשר". ברג מושכת את סדרת "ראי-קירא" למחוזות יותר רחוקים ודמיוניים. לאורך כל הסדרה אין שום ספק בנוגע לכישרון של ברג, בסדרת "הגשר" לעומת זאת יש כמה רגעים בודדים של ספק. אבל אני אומרת לכם, הסוף מפצה על הכל.
אמנם השמות של סדרת "הגשר" מזעזעים, וגם הכריכות, למרות זאת אני מאוד אהבתי את שתי הסדרות במידה שווה, ואני חושבת ששתיהן שוות קריאה.
רשימה מסודרת של שתי הסדרות -
סדרת "ראי-קירא"
השתנות Transformation תרגום: דוד חנוך, הוצאת גרף, 2004, 450 עמ`.
התגלות Revelation תרגום: דוד חנוך, הוצאת גרף, 2005, 479 עמ`.
התחדשות Restoration תרגום: ענבל שגיב-נקדימון, הוצאת גרף, 2007, 495 עמ`.
סדרת "The Bridge of D`Arnath"
Son of Avonar הוצאת ROC, שנת 2004, 480 עמ`.
Guardians Of The Keep הוצאת ROC, שנת 2004, 544 עמ`.
The Soul Weaver הוצאת ROC, שנת 2005, 480 עמ`.
Daughter of Ancients הוצאת ROC, שנת 2005, 544 עמ`.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
