 כינוי:
Killer Likes Candy מין: נקבה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
עידכון, פוסט בעל תמונות,אופססיה לנעליים וחפירות
שלום שלום, שלומות ושלומלומים
אחרי שנים, ימים ושעות שישבתי וחשבתי איך לפתוח את הפוסט הזה, ומה צריך להיות מוכנס לתוכו, החלטתי בסוף פשוט לכתוב את כל מה ששכתבתי לעצמי בזמן טיולים מרעננים עם כלבתי.
לא מבינה למה, אבל יש לי הרגשה שהבלוג הזה יינתש בקרוב, וזה יצער אותי במיוחד, אך לצערי רוב האקשן והכיף שהיו בחיי נעלמו כאחד. האמת השיגרה כבר עולה לי על העצבים. לשבת בחדר ולשמוע מוזיקה, להתווכח עם ההורים, לצאת לטייל, לאכול, ללכת לישון ועוד כמה דברים חיוניים, נמאס כבר.
למרות חוסר הקשר של מה שאני כותבת למה שהולך להכתב, יש משמעות נסתרת וסוטרת אך אין מה לעשות.
בשלושים ואחד למרץ היה לי יום הולדת, אני לא מרגישה את ההבדל של להיות בת גילי ולמה שהייתי לפני שבוע, אין הבדל. כמובן שישנם אנשים שרוכשים כבוד לאנשים שגדולים מהם, או שלא, אך זה לא העיניין, העיניין הוא שרק הרגשתי שהלכה לי עוד שנה של חיים-ולא יותר.
למרות זאת, קיבלתי תזכורת של איזה חברים נהדרים יש לי -עכשיו אני נשמעת כמו אישה בהריון בת 24- קיבלתי את המתנות הכי מושקעות בעולם,
ואני מאושרת בגלל זה.
משוקוצ'ינו קיבלתי לוח מודעות שהיא עיצבה בעצמה -הכרטיסיה, היתה התוספת שלי-,
מכרובי ונסטוחה לוח זכרונות כזה, מלא בתמונות יפות ומפדחות,
ומאשתי דבר חמוד במיוחד שהיא עשתה בצורת לב עם פרחים שחרוט אליו Dasha,
ההשקעה והאנשים שהיו בגן הדילדו מתי שחגגו את יום הולדתי עשו את היום הזה בלתי נשכח -שלא נדבר על הפיצה-
ומהורי קיבלתי Mp5 סקסי וגורם לאופססיה,
וגם כן שרשרת
האמת, העיקר לא המתנות שמקבלים, אלה הכוונה והידיעה שאנשים זכרו וידעו את היום הזה.
"הכיף לא נגמר לעולם"
אמר פעם איש אנונימי אחד, והאמת הוא צודק. הכיף באמת לא נגמר.
למרות כל הצעקות, והעלבונות, אני לא יכולה לתאר לעצמי את החיים שלי אחרת 
אתמול התחדשתי בנעליים, לאזעזל אני והאופססיה שלי.
   אופססיה לנעליים זה אחד הדברים הגרועים. תנו לי כרטיס אשראי או כסף ותשחררו אותי בחנות נעליים, כגון אלדו, לא ישאר שם כלום  לאדם יכולה להיות אופססיה לבגדים, ליואבים, לסוכריות גומי -גם חולשה-, לצעצועי פרווה מתוקים, לגארפילדים למיניהם וכדומה אבל לצערי, אני נתקעתי עם האופססיות הקשות ביותר. "איך מכינים פצצת מים? לוקחים קונדום, ממלאים במים, קושרים בקצה וזורקים על פניהם של אנשים תמימים" -מחר אני הולכת לשדוד את עמית, אני זקוקה לפרחי לבנדר ולעלי מרווה. -מי יודע באיזו חנות יצירה אפשר לקנות כדורי שאווה בי-ם? -לפוסט הזה אין משמעות מיוחדת במיוחד -אין לי שמץ של מושג למה אני כותבת את הסיכמונים כך -מה זה סיכמונים בכלל? ועכשיו לדברים שאני צריכה לעשות עד הפוסט הבא -או לפחות חלק מהם-: *לרצוח אותו *לצבוע את הפוני בבלונד *אבא שמדבר איתי שוב *להכין כדורי שוקולד עם קיווי *פסטה עם הרוטב המיוחד *ספרים חדשים אז עד הפוסט הבא קוראים יקרים, -האם אתם מוכנים לראות מי כותבת לכם?- (תמונה לא מוצלחת במיוחד) | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
