Never let me go

הלך לי הפוסט.. ישרא דפוק ><''

בקיצור קבלו בכבוד את :

"אלכסשה השמנה וזואי החסויה" פרק 2 או "שמעות"

"שלום לכם קוראים יקרים שוב, אני שוב פה.. ואני גם תמיד אהיה אז תחיו עם העובדה המרה הנ"ל. בזמן שהקרציה המעצבנת מנסה להוציאה את עצמה ילדה גדולה ולעצבן אותי, אני ממשיך לדבר ולכתוב להנאתי. אני אפילו לא יודע מה הפרק הבאה, או שאני יודע? נחייה ונראה.בקצרה אני הולך לצעוק כעט משהו קטן ושימושי בעולם האכזר שאני גר בו וקורא לו בית "קרציה!@#" זהו. תיהנו לכם מהפרק של היום, מההומור הגרועה ומההשתלטות על עצמכם בכדי לא ללכת למטבח ואז לרוץ לביתי ולדקור אותי בשמחה ובששון. רצתי ליוטיוב  להעלות לכם שירים"

השיר לחלק הזה:

I Kissed a Girl - Katy Perry

http://www.youtube.com/watch?v=NoKPi8xtyjA

אחרי נסיעה  מעצבנת באוטובוס, הגענו סוף כל סוף לטדי. נכנסו ושיחקנו הוקי כהרגלינו, היה משחק די מעצבן עם לומר את האמת.היו משחקים שנהנתי בהם יותר."או סשה הגיע" אמר ניקיטה. אחרי המשחק אני וזואי הזענו כמו זוג פירדות. זה היה נורא, אחרי החימום, המשחק עם הכדורים רצנו כולנו לשתות. ראיתי את סשה מצמיד את איתי לדלת 'מסכן' חשבתי ורצתי גם אני לשתות. כמות הבלימות שהיו לי במשחק הזה לא היו לי אף פעם, כל פעם שבאתי להכניס  שער לאדומים, חסמו אותי 'זה לא יום המזל שלי'. שמעתי את איתי צוחק אלי, "הפתיל נדלק" כמו שאמא אומרת. "בואו הנה יצור מעצבן שכמוך!!" צעקתי, ניפחתי את החזה כמו צפרדע והצמדתי אותו לדלת, בקול שקט ומאיים אמרתי לו "מי אתה חושב שאתה? חסר לך עם את תתעסק איתי, תישאר בלי ראש אני נשבע לך" הוא נראה מפוחד 'זה תמיד עובד..' שחררתי אותו והלכתי לשתות "או סשה!" צעק ניקיטה וחיוך מאושר נפרש על פניו "בוא, בוא אתה אחרי" הסתכלתי מי עמד מאחוריו, כל הפרצופים הזועמים הסתכלו אלי, רק אדם אחד לא היה מעוצבן, זואי, החדשה. הסמקתי קלות ' מה קורה לי לעזאזל? איזה מזל שהתאורה פה מפגרת.. חסר לי שמישהו יראה אותי כך'  התכופפתי לשתות, לגמתי קצת מים קרים, והם חדרו לגופי המזיעה ועשו את כל העבודה. קפצתי את כל הדרגות וקול חבטת נעלי נשמע ברצפת האבנים הירושלמיות.

"הוא פסיכי!" אמרה דשה לזואי שהביטה בנקודה בה סשה נחת לפני מספר שניות  "לא הוא פסיכופת" אמר איתי "הוא רוצה לעשן סמים" אמר וחיקה לתגובה "הסמים האלה של הספורטאים" "הוא באמת נראה קצת מסומם.. אבל אתה מגזים, הוא כנראה מעשן או משהו" אמרה דשה וזואי עמדה ושתקה, מעכלת את מה ששמעה "הוא גם מעשן" אמר, שתה והלך 'אין סיכוי' חשבה זואי.

אחרי הקרבות, שניצחתי בהם, החלטתי לשבת ולנוח. זואי ואיזה ילד אחד נלחמו 'וואו היא באמת לא רעה בשביל חדשה' חשבתי המשכתי להביט בה נלחמת עד שהיא שמה לב שאני מסתכל עברתי במהירות עם מבטי לאיתי ובמבט רצחני הבטתי בו 'היום אתה תהיה פשטידה' חשבתי וחיכתי בממזריות

"על תהרוג אותו לבד, אני רוצה גם" שמעתי את קולו של ניקיטה לידי 'מזליסט הילד הזה, כמה חברות היו לו.. אי אפשר לספור'

"אני החשוב על זה" צחקקתי  "תניח את הכפפה!!!" צעקתי על יוני שהרים אותה מהרצפה   "תניח אמרתי!" בקול יותר מאיים "בסדר,בסדר.." אמר וזרק אותה.

~*~*~*~*~*~

השיר לחלק הזה:

Ashanti - The Way That I Love You

http://www.youtube.com/watch?v=5hayE_ZP0rI

'נמאס לי כבר שכולם מרכלים אלי מאחורי הגב, אומרים שאני מנסה לקנות סמים,  צוחקים אלי. מה אני העשה? כל העולם נגדי, אפילו החברים שלי צוחקים אלי בסתר. נמאס לי כבר, ויטה תמיד צועק אלי.. התינוקות האלה צוחקים ואף בחורה לא מנסה להתקרב אלי כדי להיות איתי רציני.. רק לסקס' תבעתי בתוך מחשבותיי עד ששמעתי את ויטה צועק "סשה אתה פה בכלל?"הרמתי את ראשי מידי גלגלתי את עיני "כן.. ואני הולך" קמתי מהספסל ופסעתי לעבר חדר ההלבשה לוקח את המפתחות ואת הפלאפון שנחו להם בתוך הלוקר שלי. ניסיתי לברוח כמה שיותר מהר כדי שויטה לא יראה אותי "סשה! אני מחקה לך ביום ראשון" צעק לי 'פאק.. הוא ראה אותי' התחלתי להתרגז, אבל התעלמתי והלכתי לעבר התחנה 'הויטה הזה נמאס אלי, הוא לא אמא שלי, מי הוא בכלל?' חשבתי בכעס מתפס מעל הגדר וקופץ מטה."או לא!! הוא התאבד! אוף לא, רואים לו את הראש עדיין" שמעתי קול ונחרתי בבוז, ממשיך בדרכי, כדי להגיע הכי מהר למטה ולהגיע מהר הביתה.

צעדנו לנו בכיף לעבר הקניון, לאחר שהבחנתי בקוד 2 החלטתי להצחיק את עצמי ולבדר את זואי טיפה "או לא!@ הוא התאבד!!" צעקתי בקול 'חסר לי עם הוא שמע את זה' חשבתי מצחקקת "אוף לא.. רואים לו את הראש" צחקתי וזואי הצטרפה איתי אבל הרביצה לי בדרך והוסיפה "את עושה לי בושות" דיברתי בלי לחשוב רוב הזמן, הייתי שקוע יותר מידי בתוך עצמי, התמודדתי עם הרעב שתקף אותי כל רגע עד שבסוף וויתרתי על הכול וקניתי לעצמי את הדברים הכי משמינים שיש.

אחרי שהן חיקו 6 דקות לאוטובוס הוא הגיע, הן התיישבו להן בכיף בתוכו, כל אחת חשבה על דבר אחר.. לא רציני יותר ממה שהשניה חשבה. אחרי שחיקה חצי שעה לאוטובוס שלו, שלא הגיעה, החליט הוא ללכת ברגל הביתה, אבל המחשבה המתוחכמת הזאת נפסלה לאחר שהאוטובוס הגיעה ולא היו בו כלל אנשים. 'מעניין מה הוא עושה עכשיו, אני לא מאמינה לשטויות האלה.. שקרנים, אני לא מאמינה לשמועות האלה. לא אכפת איזה בנאדם הוא, או איך שמתארים אותו, אני עדיין אוהבת אותו' חשבה והביטה דרך הזכוכית בזמן הנסיעה.

הרגשתי איך הבטן שלי מתהפכת ומאיימת להוציאה את כל מה שנכס אליה ברבע השעה האחרונה החוצה, הרגשתי זוועה 'היא צוחקת אלי.. אין סיכוי שהסנובה מחבב אותי' חשבתי ועיקמתי את פרצופי, מזיזה את עצמי מעט מקווה שהפרה שישבה לידי תזוז טיפה ותביא לי לנשום, הכול הלך לעזאזל 'היא אפילו לא הרגישה את זה?' חשבתי לעצמי והרגשתי איך הגרון שלי שוב מתייבש 'לא יזיזו לה השמועות אליו...  היא עדיין תמשיך עם הקטע שלו, אני בטוחה' חשבתי ושמחתי אחרי שיצאנו מהאוטובוס ויכולתי לנשום שוב בחופשיות. חיבקתי את זואי ופסעתי לעבר ביתי, ניסיתי לסגור את תיקי שעשה לי בעיות, אבל לא כזה יצא לי. דמות עם בגדים שחורים הסתכלה אלי ורצה מהר לאחר שהרמתי את ראשי והלכתי לכיוון הכניסה שלי 'אתה באמת חושב שלא ראיתי אותך?' חשבתי בממזריות מחקה למעלית.

הלכתי לעבר הבית, לא ידעתי איך ההורים שלי יגיבו לכל מה שקרה, לא ידעתי שאני המצאה כזה אומץ כדי לקנות אותו, ולא ידעתי מה לעשות בקשר אליו.

"וכאן נגמר לו הפרק הנ"ל, יצא יותר עמוק ממה שחשבתי, ואפילו יש שם הומור גם עם הרצינות D:, אני רעב.. אררג לא יכול כבר. לקחו לי יותר משעתיים לכתוב את זה, ויש סיכוי שאני נוסעה היום לעומרי.. מקווה שלא המות מהחום במעלה אדומים. בלעעט.. יש לי בעיות עם המקלדת הזאת, הרווח פה דפוק לאלה, אז עם תראו רווחים מוגזמים תדעו שזה בגללה!@# היא אפילו בולעת מילים, אותיות... בקיצור.. אני חייב לקנות חדשה ><'' ונחזור לעניין, מקווה שאהבתם את הפרק של היום חברי הנחמדים. אני הלכתי לחמם לעצמי אוכל, עד הפרק הבאה"

(: