Never let me go

~*~*~*~*~*~

אין על השיר הזה *-*

~*~*~*~*~*~

טוב אז שלום לכם ישראבלוגים, ולא ישראבלוגים יקרים (:

ממש נטשתי את הבלוג זה, אבל אתם לא

נאמ.. אני הגיעה ל"עומק" הכותרת הזאת, שבעצם לא כזאת עמוקה, אבל עם להתייחס לזה מכמה צדדים..

נאמ.. כואבת לי הרגל, והכל בגלל בוהרית המרושעת

איזה מזל שהיתה לי מסכה על הראש, שונאת שאנשים מרחמים עלי.

אז לכל בעלי הכלבים, יש לי אזהרה בשבילכם:

-טאמטטאמ-

עונת הקרציות פה.

לפני יומיים הרגתי אחת שהיתה על הרגל שלי, אחרת מצאתי חופרת בתוך מחברת הספרות ועוד OO

ובגלל היצורים הדוחים האלה, אני מתחילה להיות פרנואידית

כן זה מטריד.

~*~*~*~*~*~

ועקב עונת הקרציות, באמצע הלילה החלטתי לחבר שיר על קרציות:

"או אני קרציה, קרציה חסרת חיים.

שחופרת ושותה דם של כלבים, האנשים המסריחים מסירים אותי מהמטעימים המדהימים

ואותי לאסלה זורקים O:

וויש, וויש, ווש באסלה אני שוחה.

עד שבקבר אני מוצאת את עצמי, לצערי קרובי משפחתי ומשפחתי לא הגיעו

אהה.. אין מה לעשות אלא חיי כקרציה"

מה אתם אומרים? D:

נכון מפגר?

נו טוב מה אני מצפה? זה שיר על קרציה..

ולמה זה היה באמצע הלילה (ארג כמה סימני שאלה)? כי פתאום מלפלפון החליט לדבר איתי,

ואני מרוב שעמום דיברתי איתו.. מה עוד יש לי לעשות בשלוש בלילה? לא הייתי שפויה

~*~*~*~*~*~

הבצפר התחיל לעצבן אותי,

השיעורים האלה, האנשים האלה, הבלומטרך הבן שרמוטה הזה, והמשה הזה שמחבק אותי בלי סיבה (כן גם זה מטריד)

אוף. אני רוצה לישון, לסייף בלי שאף אחד יתקע לי את הדקר בפצעים (אהמ) מהנפילה, אני שונאת לבכות,

שואנת את ניקיטה, רוצה חבר, מתעבת קרציות וחולה על אלמה..

טוב מה היתה המשמעות של הרשימה הלא משמעותית הזאת לא מובנת לי, אבל מה אני העשה?

ושכחתי לספר על ה-נפילה

הלכתי לי בסביבות חמש עם אלמה, מטיילת

פתאום התחשק לי ללכת על סלעים מאוד,מאוד, מאוד חדים. וכך היה.

החלקתי על הסלעים הבני זונות

וכך נוצרו לי שריטות שעברו עם הזמן אבל כנראה נשאר לי שם משהו כי אחרי שהלכתי לי לבד לסייף ביום חמישי

החלקתי שוב.

וכך נשארתי לי עם רגל כואבת, ועם זה היה לי היום "באד חייר דאי" וגם "יום שישי ה-13"

כיף חיים בקיצור.

ותפסיקו כבר להרביץ ולרדת אלי. עם אני התחיל זה לא יגמר טוב.

~*~*~*~*~*~

אהה.. ואני הולכת סוף סוף לחוג ציור הזה

איך אני שמחה, וסיימתי אפילו ציור אחד, אני אישית ממש אהבתי אותו וגם ציירתי אותו עם פסטל שמן וטרמפנטין

הביאו דעתכם

~*~*~*~*~*~

והמורה שלי לציור אמרה שאני "ברוכת כישרון, ובעלת דימיון מפותח ויצריתי."

ולא וואנבי ציירת, אני סתם אוהבת לצייר.

~*~*~*~*~*~

החורף פה, הגיעה הזמן, מתתי בחום הזועתי הזה,

איך אפשר לחיות פה בכלל?

רוה הזמן זה רק חום וחמסין..

אההה... איך אני שמחה (:

~*~*~*~*~*~

ועוד משהו.. היום פול מקרטני בהופעה

גאד איך רציתי ללכת, אבל לא הרשו לי. ארג...

איזו באסה ;_____________________________;

הוא כזה ביטלס מאגניב, והוא כזה סבא מאגניב ומוכשר

~*~*~*~*~*~

אני לא יכולה לבטוח באף אחד,

חוץ מעצמי.

אני לא רוצה לחזור להיות מתבודדת איך שהייתי, אחרי שיצאתי מזה, יצאתי מהדיכאון, אני נכנסת לשם שוב.

אני שוב מתחילה לדמוע מגלל הדברים הרעים שקוראים לי,

אני מחזיקה את עצמי מלבכות.

אנשים מתעלמים ממני, מסתירים משהו, צוחקים אלי מאחורי הגב.

אגו בקושי יש לי, והביטחון (יש לי) שיש לי-

שינהם רק מתחזקים מזה.

אני מתחילה להפסיק להאמין בעולם חוץ מהמשפחה שלי וכמה חברות שפשות אי אפשר בלדיהן 3>

שוב הסבל הזה.

~*~*~*~*~*~

טוב אז אחרי הפוסט הזה, אני הלך לי.

אז עד הפוסט הבאה,

שלכם דשה.

עריכה: 27.9

היה היום בלילה מבול