Never let me go

~*~*~*~*~

פריבט לודי (:

אז שלום לכם קוראי היקרים שמרוב טוב ליבם לא  עזבו את הבלוג הזה,

הרבה זמן לא עידכנתי פשוט כי לא היה לי זמן. כנראה רוב החתניקים יודעים את הסיבה הזאת והיא-עונת המבחנים המזורגגת

בחודש קטן ומסכן הכניסו לי בכוח 10 מבחנים ענקים שלוקחים חלקים נחבדים מהציונים בתעודה

נמאס לי לדבר על מבחנים, בחני פתע ועבודות מעצבנות

מה קרה אתמול בערב בבית משפחת פופוב-

אבי ואחי () משחקים כדורגל עם כדול ספוגי ציבעוני מצפצף, ואלמה מקפצת בינהם

אימי ואנה מדברות שיחות נפש עמוקות למדי על איזו נעל אנה תלבש מחר לבצפר

~*~*~*~*~

ביום חמישי בשבוע שעבר, היה היום הכי שמח ומאושר בחיי.

אז אחרי ההחלטה שלי ושל זינקה לצאת בגן התכנולוגי ואז ללכת מיד לטדי, החלטנו לנו לשיר שירים מבדרים על ילדון האוטובוס (בתירגום מרוסית) "יפיופי, יפיופי, איפה אתה?

התוכל להביאי לי את תותי?

אך אל תיסע יפיופי, יפיופי כי אז לדיכאון הכנס"

אחרי שצרחנו את זה מינימום 6 פעמים ברחוב הזה (במובן שאנשים הביטו בנו כעל פסיכופתיות) ראינו אותו D:

ואז התחלנו לשיר שירים על סשה (לפרטים-זואי)-גם בתירגום מרוסית

"סשנקה, סשנקה, איפה היית?

שתיתי וודקה מתחת למזרקה (פאנטן)

שוט אחד, ושוט שני

ואז למיתה הלכתי" כמובן שברוסית זה נשמע יותר טוב.. וכמובן שאז הוא הופיע

אחח.. איזה קוסמות

~*~*~*~*~

טוב.. בגלל שהמחשב הדפקט שלי מאוד אוהב אותי, הוא נקע לי כל שניה.

וגם, יש לו רק 14 ג'יגה זיכרון אז תבינו על מה מדובר

ובגלל זה אני מתחלת במחשב של ההורים שלי, כמובן שאנשים ישאלו את עצמם "מה זה המחשב הזה עם 14 ג'יגה זיכרון?!" אז זהו.. שגם אני לא יודעת.

המסנג'ר כל שניה נקע לי בזמן ש6 אנשים מציפים אותי ושואלים אותי בבכי למה שאני לא עונה להם,

אבל הם לא מבינים את זה שאני שולחת להם בשנייה שאני יכולה "המחשב תקוע", הם ממשיכים להציף ואז עוד להתקשר אלי ולהתלונן,

אני צריכה להיות פסיכולוגית.

~*~*~*~*~

היום זה יום רצח רבין.

איזו דרמתיות להגיד את זה, אבל יש משהו שמאוד מעיק אלי-ולא זה לא הסוודר

הרבה אנשים בארץ אפילו לא מבינים את משמעות היום הזה, מראים בבתי הספר היסודיים סרטים על הרצח, בחטיבות מספרים על האיש מויקיפדיה, ומה שקורה בתיכונים אני לא יודעת-כנראה מחפשים בחדרי המורים את הטקסטים של הטקס שעוברים מדור לדור.

לא הרבה אנשים זוכרים בכלל מה הוא עשה, או שהיו קטנים ולא הבינו, ויש גם כאילה כמוני שעוד לא היו פה

בעצם הטקס הזה, זאת נגיד "מסורת" של העם היהודי, להרגיש את הכאב של אותם האנשים שסבלו ממותו. לומר את האמת מי שהכי סבל אלא קרובי משפחתו.

כמו שאומרים "הוא היה מנהיג טוב" וכאילה.. אבל מה אתם יודעים? אולי אריאל שרון גם מנהיג טוב, אבל מה קורה עכשיו? הוא צמח. שכחו ממנו לגמרי (כמובן חוץ מהרופאים שרצים מסביבו). אין לי טענות כלפי ה"מסורת" הזאת, ההפך אני שמחה שלפחות זוכרים מקרה מזעזע כמו זה אבל הצורה היא יתר על המידה.

נכון-הוא היה ראש ממשלה, נכון-רצחו אותו, נכון-שאנשים רבים כבר הפסיקו להבין את המשמעות אלה רק חושבים לעצמם בזמן הטקס המשעמם 'נו.. מתי זה כבר ייגמר?'.

נכון שאני צודקת?

~*~*~*~*~

איזה כיף לי

נשארתי בבית בגלל בעיה תורשתית-קצת  מוזרה האמת. נכון מתי שיורד לכם דם מפצע כלשהו או מהאף? אז אנחנו מאבדים יותר דם פי 2 מאדם רגיל בגלל שטויות.

מוזר, פאטתי, דוחה ומגעיל, אבל לפחות אני עכשיו לא בבצפר

אבל כמעט שרפתי שוב את הבית ואת המחבט.

רציתי לעשות לעצמי אומלט כארוחת בוקר (כבר נשארתי לבד), מדליקה את הכיריים שמה מחבט והולכת לשירוטים "ואי בא לי להתקלח"

נו טוב, נכנסתי התקלחתי ושכחתי מהמחבט שהיתה על הכיריים. יצאתי הלכתי למחשב והתחלתי להקליד את התחלת הפוסט.

האף הרגיש במיוחד שלי הריח סירחון לא רגיל-שהגיע מהמטבח.

למזלי כלום לא נשרף, אבל לקח לי יותר משעתיים של פיזור מנתרל ריח רע בריח שסק בכל הבית עד שנעלם הריח הדוחה במיוחד הזה.

טוב בא לי אומלט עכשיו.

~*~*~*~*~

כרובק.

את מדברת איתי היום.

שלכם, דשה ששוב מדמם לה האף.

להית'

~*~*~*~*~

עריכה: 12.11

שלום לכם שוב חברי היקרים, עקב היזדמנות הפז להתנחל על המחשב הזה וגם לנסות למנועה מאוזני המסכנות לשמוע את ההתעללות בהן בשיעור הפסנתר של המפלצת. חבל שאני לא חרשת עכשיו

לנגן חנוכה את זה עוד אפשר להבין, אבל מתי שברקע שרה לה המורה המטורללת הזאת (לידע כללי: היא מפחדת פחד מוות מאלמה ומהחתולה שלי. בגללה אנחנו נועלים אותן לבארך שעתיים), אפילו למנסטר לא הייתי מבקשת את זה-בעצם ...

כנראה ה"קרירה" שלה בשירה הלכה לזבל אז היא פרשה למוזיקה.

~*~*~*~*~

יורד עכשיו גשם.. נו טוב לפחות ירד, אני כל כך אוהבת את החורף זאת אחת העונות היפות לדעתי

ללכת בגשם, בלי סיבה מסויימת או לחזור מהסייף תשושה בגשם יעלה לי את המצב רוח כמו אייס-קפה.

ברר.. קר לי.

~*~*~*~*~

ב-14.10 הבלוג היה בן שנה

לא תצליחו לבדוק עם זה נכון כי מחקתי את רוב הפוסטים האלה, פשוט הכתיבה שלי, והדברים ש"כתבתי" שם היו פאטתים בצורה לא יאמנת זה היה משהו כזה בפוסט הראשון :"וווווווואייי איך משעמם לי.

כאילו אתמול טיילתי עם אלמה הכלבה הכי חמודה שיש XDD

ועכשיו אני כאילו כותבת פה, אז תגידו בהצלחה יא שמוקים!!@#"

או משהו יותר פאטתי. אפשר לראות לפי מספר הבלוג, הבלוגים החדשים הם57 וכו'. אני לא עדיין בשוק שכתבתי כך, לפני שמחקתי אותם קראתי וצחקתי על עצמי, כמעט כל סוף שורה היה איזה סמילי- =], XD, :D, ^^ וכדומה

~*~*~*~*~

לצערי אני לא יכולה לשים פה קליפ כי להורי אין את התוכנה הזאת אז ברגע שיהיה לי מחשב זז ישובו להם הקליפים.

טוב אז כדי לא להמלל אותכם יתר על מידת המותר, אני הלך לחגוג לי את הלכתה של המורה הזאת.

אז את הפוסט הבאה, או העריכה.

 שלכם, דשה.

זאת כזאת מוזיקה מאגניבה

שלום לכם קוראי היקרים, מה שלומכם היום?

כפי שהבנתם לא עזבתי את עיניין השפה הגבוה, כי.. לסיבה אתם מודעים או שפשוט רדו לסוף הפוסט הקודם.

יש לי מספר מילים להגיד לאחת שמגיבה לי בללא שם-

לא אהבת את הציורים? אפחד לא מבקש ממך להשאר.

פשוט עופי מפה וזהו, תחסכי לכולם עצבים.

פשוט האידיאוטיזם הזה כבר עלה לי על העצבים

וכל המעוניינים סיימתי את הציור אשר כמעט שבוע(!!) ציירתי אותו, קבלו את התוצאה:

מה אתם אומרים? נכון נחמד

ואם לומר את האמת אני מרגישה מצוין גם עם כואבת לי הבטן, אלמה לא מפסיקה לבכות כי היא רוצה חטיף, אינני מוצאת רעיון לציור(בעצם מצאתי אחד, פינגווין. אך לצערי הוא דומה מידי לניקיטה. וזה רע) לכן אתם מוזמנים להציאה לי רעיונות.

כזכור לי, לפני חודש בארך הורי הלכו למלחה וקנו צבע לקירות בצבע שמנת כפי שביקשתי וכמובן שאין לנו זמן לצבוע אותו.

והנה, הללויה הגיע סוכות. אני מקווה שכל הקירצוצים של "אבא תן לי לצבוע את הקירות" וגם כן "צבע הקירות הזה מכוער, תן לי מברשת בשיניים. כמובן שגם ספוג לחדר שלי. ואני הצבע" לומר את האמת הכל הלך לתחת.

אבל אני מקווה שמחר אנחנו כבר נתחיל בתהליכי צביעה-נו טוב, רק אני.

הגיעה הזמן שאני החזיק את עצמי מעט ביידים,

למזלי אני כבר מצליחה-אני מקווה שעד סוף סוכות אני הראה נורמאלי.

פשוט ישנה הרגשה כזאת שאת פשוט לא מרוצה מעצמך, לא אוהבת את איך שאת ניראת או מתנהגת.

וזה מה שקורה לי בינתיים.

אתמול אני ואימי היקרה, הלכנו לנו לעיר-לקנות נעליים.

מה לעשות שאנחנו אובססיביות לנעליים, והמחירים לא כזה משנים.

אז הלכנו לנו בעיר ואני רואה מגפונים שעולים 500 ש"ח היתם מאמינים? זה נורא.. הייתי קונה מגפונים מאלדו ב500

אז לכל האנשים אשר חושבים שמגפונים זה רק לנשים מבוגרות(או פאקצות למינהן, תבינו הן לא יודעות אפילו מה זה) אז הוא טועה, ומדוע?

כיוון שיש עיצובים מדהימים שמתאימים לנערות עם עקב נמוך, בעצם ישנם עיצובים שמתאימים לכולם.

הנה גודל העקב שאני רוצה, וברור שלא את העיצוב הזה, אלא משהו יפה יותר (אני ראיתי אחד כחול מעניין אשר חלקו העליון הוא סוודר ) ולביש יותר.

הלכו לעיר מסיבה פשוטה בעצם-אני צריכה מגפיים. אז מצאתי לעצמי מגפיים, תוצרת איטליה (*-*) אשר עולות 600 ש"ח

והמחיר הגבוה הוא כיוון שבפנים ישנם וואנבי מידרסים גם כן אפשר לרוץ בהם כי ההרגשה היא כמו בנעל ספורט טובה.

הייתי שמה תמונה אך אין לי כוח לצלם עכשיו, אז בהזדמנות בעריכה אני הוסיף.

החלום הגדול שלי זה ללמוד באוניברסיטה המלכותית לאומנויות בלונדון.

 

שלכם דשה

 

~*~*~*~*~*~

אין על השיר הזה *-*

~*~*~*~*~*~

טוב אז שלום לכם ישראבלוגים, ולא ישראבלוגים יקרים (:

ממש נטשתי את הבלוג זה, אבל אתם לא

נאמ.. אני הגיעה ל"עומק" הכותרת הזאת, שבעצם לא כזאת עמוקה, אבל עם להתייחס לזה מכמה צדדים..

נאמ.. כואבת לי הרגל, והכל בגלל בוהרית המרושעת

איזה מזל שהיתה לי מסכה על הראש, שונאת שאנשים מרחמים עלי.

אז לכל בעלי הכלבים, יש לי אזהרה בשבילכם:

-טאמטטאמ-

עונת הקרציות פה.

לפני יומיים הרגתי אחת שהיתה על הרגל שלי, אחרת מצאתי חופרת בתוך מחברת הספרות ועוד OO

ובגלל היצורים הדוחים האלה, אני מתחילה להיות פרנואידית

כן זה מטריד.

~*~*~*~*~*~

ועקב עונת הקרציות, באמצע הלילה החלטתי לחבר שיר על קרציות:

"או אני קרציה, קרציה חסרת חיים.

שחופרת ושותה דם של כלבים, האנשים המסריחים מסירים אותי מהמטעימים המדהימים

ואותי לאסלה זורקים O:

וויש, וויש, ווש באסלה אני שוחה.

עד שבקבר אני מוצאת את עצמי, לצערי קרובי משפחתי ומשפחתי לא הגיעו

אהה.. אין מה לעשות אלא חיי כקרציה"

מה אתם אומרים? D:

נכון מפגר?

נו טוב מה אני מצפה? זה שיר על קרציה..

ולמה זה היה באמצע הלילה (ארג כמה סימני שאלה)? כי פתאום מלפלפון החליט לדבר איתי,

ואני מרוב שעמום דיברתי איתו.. מה עוד יש לי לעשות בשלוש בלילה? לא הייתי שפויה

~*~*~*~*~*~

הבצפר התחיל לעצבן אותי,

השיעורים האלה, האנשים האלה, הבלומטרך הבן שרמוטה הזה, והמשה הזה שמחבק אותי בלי סיבה (כן גם זה מטריד)

אוף. אני רוצה לישון, לסייף בלי שאף אחד יתקע לי את הדקר בפצעים (אהמ) מהנפילה, אני שונאת לבכות,

שואנת את ניקיטה, רוצה חבר, מתעבת קרציות וחולה על אלמה..

טוב מה היתה המשמעות של הרשימה הלא משמעותית הזאת לא מובנת לי, אבל מה אני העשה?

ושכחתי לספר על ה-נפילה

הלכתי לי בסביבות חמש עם אלמה, מטיילת

פתאום התחשק לי ללכת על סלעים מאוד,מאוד, מאוד חדים. וכך היה.

החלקתי על הסלעים הבני זונות

וכך נוצרו לי שריטות שעברו עם הזמן אבל כנראה נשאר לי שם משהו כי אחרי שהלכתי לי לבד לסייף ביום חמישי

החלקתי שוב.

וכך נשארתי לי עם רגל כואבת, ועם זה היה לי היום "באד חייר דאי" וגם "יום שישי ה-13"

כיף חיים בקיצור.

ותפסיקו כבר להרביץ ולרדת אלי. עם אני התחיל זה לא יגמר טוב.

~*~*~*~*~*~

אהה.. ואני הולכת סוף סוף לחוג ציור הזה

איך אני שמחה, וסיימתי אפילו ציור אחד, אני אישית ממש אהבתי אותו וגם ציירתי אותו עם פסטל שמן וטרמפנטין

הביאו דעתכם

~*~*~*~*~*~

והמורה שלי לציור אמרה שאני "ברוכת כישרון, ובעלת דימיון מפותח ויצריתי."

ולא וואנבי ציירת, אני סתם אוהבת לצייר.

~*~*~*~*~*~

החורף פה, הגיעה הזמן, מתתי בחום הזועתי הזה,

איך אפשר לחיות פה בכלל?

רוה הזמן זה רק חום וחמסין..

אההה... איך אני שמחה (:

~*~*~*~*~*~

ועוד משהו.. היום פול מקרטני בהופעה

גאד איך רציתי ללכת, אבל לא הרשו לי. ארג...

איזו באסה ;_____________________________;

הוא כזה ביטלס מאגניב, והוא כזה סבא מאגניב ומוכשר

~*~*~*~*~*~

אני לא יכולה לבטוח באף אחד,

חוץ מעצמי.

אני לא רוצה לחזור להיות מתבודדת איך שהייתי, אחרי שיצאתי מזה, יצאתי מהדיכאון, אני נכנסת לשם שוב.

אני שוב מתחילה לדמוע מגלל הדברים הרעים שקוראים לי,

אני מחזיקה את עצמי מלבכות.

אנשים מתעלמים ממני, מסתירים משהו, צוחקים אלי מאחורי הגב.

אגו בקושי יש לי, והביטחון (יש לי) שיש לי-

שינהם רק מתחזקים מזה.

אני מתחילה להפסיק להאמין בעולם חוץ מהמשפחה שלי וכמה חברות שפשות אי אפשר בלדיהן 3>

שוב הסבל הזה.

~*~*~*~*~*~

טוב אז אחרי הפוסט הזה, אני הלך לי.

אז עד הפוסט הבאה,

שלכם דשה.

עריכה: 27.9

היה היום בלילה מבול